שבעת ימי הבריאה - יום 1... או נוסחה, אך בספר התורה אין מרשם ולא מסקנה ולא שום נוסחה, ספר התורה מסתפק בתיאור האדם בשלבי התפתחותו. מחבר התורה מצפה מהאדם שיביט בתיאור המדויק שלו ויעמוד עליו מקרוב, אין בספר הזה ציווי ואף לא המלצה ישירה או ... ונצחיים על האדמה אשר הוא חי עליה, בזה העולם הפיזיקלי המציאותי שלנו, לא בשום עולם אחר. אתן לתורה הזאת ולמחברה - יהיה אשר יהיה את זכות הדיבור. א ב ראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ב והארץ היתה ... ב ראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ב ראשית: האות ב נכתבה בגדול, ויתר האותיות ראשית בכתב רגיל, המחבר רצה להפנות את תשומת ליבנו למילה ראשית, ואכן ישנו במילה הזאת משהו מיוחד. ככל מוצר חדש, המייצר מצרף למוצר ... לאדם הזה את מפת כוחותיו המקוריים, את הקלסתר שלו שיביט בראי ויכיר את הקלסתר האישי שלו... באופן הזה, חשב מחבר התורה, יחזור האדם אל עצמו ואל מקורותיו ויחיה, יגלוש שוב במרחב... זאת תרומת מחבר התורה לאדם וזאת כל התורה על רגל אחת. אבל לא כל אדם שווה, לא כל אדם הדרדר לאותו המקום ... עצמו ולחזור אל מקורותיו... ישנם אנשים שאינם מסתפקים בחוש הראיה שלהם וזקוקים לאביזרי עזר חיצוניים בשביל שיוכלו לראות ולזהות... מחבר התורה חישב ומצא שבכל אופן, חוש הראיה של אדם ממוצע מספיק שיהיה מסוגל באמצעותו לראות את עצמו בראי ולזהות ... המנווט, המדריך, המנהל... כל אלו מצביעים על מרכז השליטה של האדם, וכל אלו במילה אחת: תודעה, ובלשון התורה אלהים. המחבר חזר באמצע התורה והשתמש באותו המונח אלהים באופן בלשני מובהק המזכיר את הבלשן המקצועי בשעת עבודתו, וזאת כדי לחזק את ידי המשתמש במונח המקורי שלא ירפה ממנו... עע המונח אלהים בשמות ד, טז. כפי שציינתי, מחבר התורה חישב ומצא שמספיק לאדם הממוצע את התודעה שלו בשביל לבחון דרכה את התמונה המלאה שחלקים רבים ממנה אבדו ... הרושם המוטעה בעליל וכאילו אנו בוחנים תמונה שניה ונפרדת... אולם והלכה למעשה התמונה השניה אינה אלא המשכה של הראשונה שמתחברת עימה באופן טבעי. אפשר להגיד איפוא ששלושת הפסוקים ו, ז, ח - לא ניתן להבינם במנותק מחמשת הפסוקים הראשונים, ... תמונה שניה בפני עצמה. חמשת הפסוקים הראשונים מהווים איפוא רקע לשלושת הפסוקים הבאים בעקבותם המייצגים את לב הגירסה השניה, ומתחברים יחד להרכבת התמונה השניה המלאה. כך נולד היום השלישי למען יהודה והיום הרביעי למשה עד היום השביעי. התמונה המוצגת ... מנקודת האפס, אזי וברגע קיומה קלטה תודעה זו שני גורמים: הארץ וכל הסובב לה - השמים, היקום. לכן השתמש המחבר בפועל ברא שמשמעותו נהיה יש מאין, כלום היה בתודעה וברגע אחד נהיה, נברא. התודעה ולמעשה אינה קולטת את הדברים, ... את הנתונים על מנת לנווט אותם, זהו שורש היוזמה וזוהי מהות הרצון. מכאן באה צורת הפועל הראשון שהשתמש בו המחבר: ברא (פעל ולא נפעל) - התודעה בראה את הנתונים ולא נבראו בתוכה. ברא אלהים: התודעה בראה את הנתונים, היא ... נותר בטבעיות רק בעדיפות השניה, זהו המאפיין המובהק של התודעה האנושית: עין גדולה... עד כאן התמונה הראשונה והמושלמת שהציג מחבר התורה לאדם והציע לו להתבונן בה ולמלא באמצעותה את החלקים הרבים שאבדו לו בדרך... התבוננתי ארוכות בתמונה הזאת... ולא ... הראשונה ב שנית: והארץ היתה תהו ובהו, וחשך על - פני תהום, ורוח אלהים מרחפת על - פני המים. המחבר לוקח אותי ביד ומדריך אותי איך לזהות את מהות התמונה הראשונה, היינו איך התודעה האנושית זיהתה בראשונה תמונה זו. ... הופיעו בתמונה הראשונה: ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואלו הם עפ סדר הופעתם: אלהים, שמים, וארץ. אם כן, המחבר מראה לי בתמונה ב את מעמד שלושת הגורמים בשעת פגישתם עם התודעה ומתמקד ברגע הראשון של הפגישה: מה היה ... את מעמד התודעה האנושית, היינו מה היה מעמד התודעה בפני עצמה כאשר עמדה ברגע המתואר מול הראי והביטה בעצמה... המחבר מתחיל בגורם הראשון שהתודעה פוגשת בפועל, ולא בגורם הראשון שהתודעה נוטה אליו בפועל... (עמדנו על הנטיה הזו לפני מספר ... לניקוד), זהו מעמד הארץ בראי התודעה האנושית. בשביל להבין את האימרה הזו יש לחזור אל נקודת ההנחה שיצא ממנה מחבר התורה כאשר כתבה. התייחסתי לנקודה זו לעיל, אחזור עליה בקיצור נמרץ. נקודת ההנחה היתה שנוצר לאדם צורך בתורה, לפני ... אדם הדרדר לאותו התהום, היינו לא כל אדם זקוק לאותו הראי... ובנוסף ישנו פער בחדות הראייה בין תודעה לתודעה... מחבר התורה חישב ומצא, שלמעשה כל תודעה אנושית יכולה לזהות את התמונה המלאה ולשוב אל כור מחצבתה באמצעות נתוניה האישיים, ... אם תרצה זו התמונה הראשונה, ורק חד ראיה יבחין בתמונה הזאת. לתמונה השניה זקוק האדם שהדרדר לתהום יותר עמוק מחברו הראשון, וגם חדות הראיה של תודעתו נמצאת ברמה נמוכה יותר. התמונה השביעית איפוא תספק כל אדם באשר הוא שברצונו ... לאמצעי - עזר חיצוני שיינחה את תודעתו, שיישקם אותה. שיחזיר לו את מרכז השליטה. וגם מנקודת שפל זו המשיך המחבר יד ביד עם האדם ולא ויתר על המשימה שלקח על עצמו... וכך נולד אמצעי העזר החדש ועימו המשיכה התורה ... אל חדות הראיה הדרושה כי דרכי הגישה לתודעתו התערפלו, והוא ביקש להחזיר לעצמו את השליטה בתודעתו. וכך פנה אליו המחבר: אינך יכול לשלוט בתודעתך כי אינך יכול לזהות את דרכי הגישה אליה, אולם ביכולתך לצפות בעשייה המתמשכת שלך בטבע, ... - עזר חיצוני שיעזור לאדם הזה שכשל בלהעזר בתודעתו ונזקק לאמצעי זר שמעבר לה. התמונה העולה מהפסוק הראשון שכתב המחבר בעקבות הכשל שנוצר, תסביר את מהות אמצעי העזר החדש יותר מאלף מילים. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום עשות ... נרשמה העשייה הזו בפועל על פי הסדר הזה. ניתן להבחין במוטיב הדיוק גם בנקודה זו: בחלק הראשון של הפסוק, המחבר מצביע על השמים והארץ ומבקש להציג את תולדותם לכן הוא מקדם אותם ב - ה הידיעה, לא כן בחלק ... עשות יהוה אלהים ארץ ושמים - ללא ה הידיעה. נחזור לאמצעי העזר שהוצג בפני האדם בעקבות כישלונו בהפעלת תודעתו... מחבר התורה קרא לאמצעי העזר הזה יהוה וגילה לאדם דרך האמצעי הזה את הדינמיקה הפועלת במרחב, בציפיה שיבחן האדם את ... התורה. אנו פוגשים על גב התורה את כל התמונות האפשרויות של דינמיקת הפעולה, היינו את כל הצירופים האפשריים שיכולים להתחבר לתמונה דינמית זו. צירופים אלו מייצגים את התודעות האנושיות שהן הן ספקות הכוח לדינמיקה הזו, ואת הצירופים האלו סיפקה ... עדיין במרחב התמונה השניה המורחבת, היינו במרחב התמונה הראשונה ב שנית, ושלושה גורמים הופיעו בתמונה הראשונה: אלהים, שמים, וארץ. המחבר מראה לי בתמונה ב את מעמד שלושת הגורמים האלו בשעת פגישתם עם התודעה, ומתמקד ברגע הראשון של הפגישה: באיזה ... אב טיפוס לתודעה האנושית הזו, לנסיכה הגנדרנית הזו שמתלבטת אם להתקרב או לא, לגעת או לא... והוא אשר עשה המחבר של התורה: ורוח אלהים מרחפת על - פני המים: זהו מעמד הגורם השלישי והאחרון, זהו מעמד התודעה האנושית ברגע ... הרוח הזו, אני מסיק, התודעה היתה מושיטה את היד ללא חשש אל ערימת המידע ולוקחת חופן - ויהי מה. מחבר התורה מסיים את התו האחרון בתמונה הזאת ומסתכל עלי... לפניך בשנית התמונה המלאה של שלושת הגורמים שנזכרו בתמונה הראשונה ... התמונה הזו דרור לתודעתי המקורית ולחיות לעד, להתפתח, לגלוש לעד ביקום, לבחוש בערימת המידע האין סופית להנאתי... וזאת תגובת המחבר למבטי המושפל... ארחיב לך גם את התמונה השניה ואמתח אותה מצדדיה, והשמנת נמצאת בצידי התמונה... השאלה שלך היא ומה ... ואת זאת אנו עושים עי איסוף המידע באמצעות חושינו במטרה לעבדו ולתת לו משמעות. טבוע בנו הרצון לאגור מידע. המחבר משתמש בביטוי יהי אור - לא יהי מידע, כי ערימת המידע נמצאת ומזומנת לפני התודעה האנושית, אך יש לפתוח ... מקום, כל החומר מסביב מקרין מידע... פני התודעה היו אל החופן הזה שעתידה לתלוש מתוך הערימה, ולחופן הזה קרא המחבר אור דהיינו המידע המואר שעתיד להתלש מהערימה ולהבדל מהמידע הנותר בתוכה. ויהי - אור: וכן היה. יכל המחבר לוותר על המילה האחרונה אור - היינו ויאמר אלהים יהי אור ויהי, אולם אל לנו לשכוח כי זוהי התמונה ... מידע, ואם כן, מתי הוא רגע התחושה במידע? מתי הוא הרגע בו התודעה מגלה את תחושת ההנאה מהמידע? תשובת המחבר הישירה היא: וירא אלהים את - האור: התודעה חשה במידע כאשר רואה אותו, היינו כאשר מסירה את הכיסוי מעליו ... המעובד שנאסף בסל האנושי עד לרגע נתון - הינו הבסיס ליתר המידע האין סופי שיבוא אחריו, ומכאן המסקנה הבאה שהמחבר חושף בפנינו בהמשך: כל המידע הנמצא ביקום הינו שרשרת אחת אין סופית בעלת חוליות מידע רצופות ומחוברות עד אין ... אשר יהא, אותו אוכל לשלוף בכל רגע, בזמני החופשי ועל פי רצוני. את המוטיב הזה של השליטה האבסולוטית הטיב המחבר לתאר כלהלן: ויהי - ערב ויהי - בקר: ערב הוא התחלת הלילה הוא מקדם את הלילה, ולעומתו, הבוקר מקדם ...