תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 1... וברעיו לשעבר, כאנשים שסגר עליהם החושך ונתקעו בארבע אמותם ובעולמם הצר. הסיבה: אין הדעת האנושית סובלת את קיום האלוהים, ההיגיון האנושי הטבעי דוחה את רעיון קיום ישות העל הכל יכול, בעוד אחיו לשעבר - הדתיים שהתעקשו להחזיק בדתם, כובשים הם את הגיונם מסרסים אותו ומתעקשים: יש אלוהים בשמים ויש לקיים את רצונו. יש איפוא מחלוקת בין הדתי שמצהיר בחוצות שהוא רואה את האור, לבין החילוני שמצהיר ונשבע שהוא חי ורואה את האור. מי הצודק מבין השניים? לאן נוטה ההיגיון הטבעי? על מי מוטלת חובת ההוכחה? למרבה האירוניה, ההלכה היהודית פוסקת במקרה הזה לטובת החילוני: המוציא מחברו עליו הראיה: ... מרגיש, ואיך לא, לחוץ לקיר... והוא מגייס לשורותיו את הטקסט התנכי, את התורה, את טעמה העדין, את יופיה, את ההיגיון הצרוף בה, ויש בה לא מעט היגיון... יש בה הסטוריה מקורית, יש בה סדר הסטורי עקבי הנמשך ברצף עד עכשיו, היהדות קיימת עד היום מכוח העקביות ... לאלוהים? ובעצם מה הטעם לדוש בשאלה הזאת, כי הרי באמונה פילוסופית מובהקת עסקינן שאין לה ולמגזר המעשי שום קשר, ההיגיון האנושי סולד מטבעו מחומר סינתטי מעין זה... בחומר הזה הירהרו אלבוים וסגל - שני האינטלקטואלים שהזכרתי לעיל אשר חייו בעברם את עולם האמונה, והחליטו מתוך בחירתם האנושית לחזור בשאלה. בהחלטה זו שיתפו בעיקר את הגיונם המובהק. תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 2.