... אתה אומר שהיש עשוי מאין? הרי זה ההפך שלו. כול הגדרת המהות היא, שאין אפשרות שיהיה ממנה משהו. בהוויה של המציאות אין אפשרות שיהיה עולם, אבל
בו זמנית , יש אפשרות שיהיה עולם. אבל כעיקרון אין דבר כזה אפשרות. במהות של המציאות אין אופציה, למעשה אין שום דבר. ובכל זאת יש. למה קשה להבין את מה שאנחנו מסבירים? כי כשאנו ... ואין הם הפוכים. כל חוויית ההופכיות היא ההבדל בין יש לאין. וכאן אתה אומר, שמהיש נהיה אין, לא נהיה, אלא עכשיו היש הוא אין. הספר הזה הוא יש,
ובו זמנית הוא אין. השאלה היא, איך זה יכול להיות, הרי זה שני הפכים? איך זה יכול להיות שזה אחד? וזהו סוד הצמצום, שההוויה של היש היא האין. וכל הצורות מתהוות מהדבר שאין בו צורה ... שלו. וכן נאמר פה, שזאת התשובה לכל השאלות. תמצית כל השאלות היא, איך זה שההוויה של הכל היא כלום? או איך יכול להיות שכול מה שישנו הוא איננו,
בו זמנית? ואם תבין שזה יכול להיות, אז מה השאלה? כול זמן שהאדם לא בטוח בוודאות שזה אחד, אז האדם יגיד, אולי השכל שלי מוגבל. אבל אם בשכל שלך אתה תהיה בטוח מאה אחוז, שכול מה שאתה רואה שישנו,
בו זמנית הוא גם איננו, אז זה יהיה יותר חזק מהחוויה שלך, שזה לא יכול להיות. אם תחווה שיש ואין זה אחד, אז לא תהיה לך שאלה בשום נושא. אם מתבוננים יותר עמוק מגלים, שאין הבדל בין ההוויה לצורה, אין הבדל בין כלום למקום. אין הבדל בין שום מקום למקום, כי ההוויה ממלאת את הכל,
ובו זמנית יש צורות. זה רק אחד וזה רק נפרדות, אין הבדל בין נפרדות לאחדות. וכשזה נתפס נגמרים כל השאלות. התהליך הזה נכון גם בחיי היום יום, אדם בטוח שהוא צריך את זה ולא את זה, ... ולא את זה ובאותו זמן אתה בטוח שאין כל הבדל. אם אתה מבין את זה, זה מרפא אותך מהחוויה שזה יותר טוב מזה. עדיין אתה אומר שזה יותר טוב מזה, אך
בו זמנית אתה חווה שאין הבדל ביניהם. כי אתה חווה את השלמות, שהיא באחדות עם החסר. ככול שהאדם חווה יותר, שזה גם אחד וגם נפרד, כך הוא מבין את זה יותר. שאלה: למה אנחנו חווים ...