פוסט זה יתייחס באופן כללי לנושאים שצוינו בכותרת, תוך שימוש בהסברים ומושגים מעולם המדע וכמו כן ממסורות ותרבויות שונות, בעזרת הטקסט אנסה להסביר את הנושאים בשפה פשוטה, נוחה ומונגשת לציבור הרחב. מטרת הטקסט באופן כללי הינה לספק תמונה כללית של המציאות כפי שאני תופס אותה, זאת ועוד מטרתי בטקסט זה הינה לעזור לאחד לשנות ולהרחיב את תפיסת המציאות שלו בזמן הקריאה ולקבל הבנה רחבה וברורה יותר של מה שקורה עכשיו, ושל החוויה שנקראת "להיות ברגע הזה" ראשית אנסה לתאר את הדרך שבה כל התרחישים האפשריים מתרחשים כבר עכשיו בו זמנית, עד אין סוף - והדבר היחידי שמשתנה זו נקודת ההשקפה שלנו על ציר הזמן. למעשה - כל הדברים שיכל לקרות, קורים עכשיו. כל רגע במציאות נמדד על ידי מיקום כל החלקיקים שמהם מורכב החומר (אטומים) ברגע נתון, אם ניקח רגע מסוים במציאות ונקפיא אותו לצורך העניין, נקבל איזו שהיא תמונה סטטית של אותו רגע, נניח ונוכל בעזרת התודעה לשוטט באותו רגע, אנו נוכל לטייל בכל העיר, כדור הארץ והיקום, ולגלות איך הכל נראה ומה קרה בו זמנית בכל מקום באותו רגע נתון שהקפאנו. על פי המודל שאני מנסה לתאר - כל הרגעים האפשריים (מיקום של החלקיקים ביחס לחלל הריק) קורים כבר עכשיו, בו זמנית. במדע הקוונטי יודעים מתייחסים היום לדברים שקורים ברמה החלקיקית הזעירה ביותר הידועה לנו כפוטנציאל, ולא כתנועה. בעוד שהתודעה המודעת שלנו כבני אדם חווה את המציאות כרצף מתמשך של רגעי זמן, הרגע שהיה לפני שניה ממש, כשקראתם את המשפט שהרגע אתם מסיימים לקרוא, עדיין מתרחש, ויתרחש לעד. מה שהשתנה עבורכם הוא המיקום שלכם על ציר הזמן, אתם זזתם קדימה לנקודה אחרת שבה המיקום של החומר ביחס לחלל הריק שונה. בשל העובדה שהכל קרה בכל הדרכים, נדרש הסבר מסוים ללמה אנו חווים רצף מציאות מסוים שבו הכל קורה דווקא בצורה מסוימת, ולא בצורה אחרת. כלומר - למה אתם דווקא חווים מציאות שבה אתם עכשיו קוראים את הפוסט הזה לדוגמה, ולא אוכלים גלידה עם חבר, או לא נוהגים עכשיו במכונית, או מציאות שבה בכלל לא כתבתי את הפוסט הזה. אז התשובה היא כזאת - כל המציאויות האלו ועוד אין סוף אחרות קורות, אך הנשמה שלכם בחרה לחוות כרגע רצף מסוים של הווה זמן, שבעזרתו היא לומדת ומפתחת את הבנתה ואת בגרותה והתקדמותה בסולם האסטרלי - רוחני. החוויה של להיות ברגע הזה מתייחסת לרוב למצב שבו האדם איננו נפרד ממרכז הוויתו ועצמיותו המקורית, והוא מודע לנצחיות ולאין סופיות שברגע הזה, במצב הזה תודעתו של האדם פתוחה לרווחה והוא מסוגל בעזרת כל רגע במציאות לראות את התמונה המלאה, ולחבר בין כל החלקים. ככל שהאדם מתקרב לחוויה שהכל אחד, הוא מתקרב להבנת התהליך הכולל של המציאות, ולהארה. בשביל להבין את התהליך הכולל של המציאות על האדם לנתח תהליך אחד עד סופו, מכיוון שהטבע של המציאות והיקום הוא מעגלי, יהיה על האדם לעבור תהליך חקירה דומה. נניח והייתם רוצים לבדוק אם כדור הארץ עגול, הייתם צריכים להניח שלט דו צדדי ולמתוח ממנו חץ ישר ולהתחיל ללכת, בסופו של דבר הייתם מגיעים לצידו השני של השלט ומגלים שהלכתם במעגל. באותה דרך בדיוק כאשר החלק המודע (המחשבה) תחקור את עצמה עד הסוף, היא תגלה את עצמה חוקרת את עצמה מהצד השני בהפוכה. (מורכב מידי? תישארו איתי). מכיוון שהיקום שבו אנו חיים הינו הולוגרפי (כל חתיכה מכילה את כל שאר החתיכות) בדומה לרשת קורי עכביש עם טיפות שבה כל טיפה מכילה את ההשתקפות של כל שאר הטיפות ברשת, זה אומר שלהבין את המציאות = להבין חלק אחד במציאות. להבין תהליך אחד במציאות עד סופו = להבין את התהליך הכולל של המציאות.

את החלק הזה בפוסט אתחיל בדוגמה שנתן הפילוסוף אלאן וואטס:

"בואו נניח שיכולתם בכל לילה לחלום איזה חלום שרציתם לחלום, ושהיה לכם לצורך העניין את הכוח, בלילה אחד לחלום 75 שנים של זמן, או איזה אורך של זמן שתרצו. ובאופן טבעי כשהייתם מתחילים בהרפתקת החלומות הזאת הייתם ממלאים את כל המשאלות שלכם. היה לכם כל סוג עונג אפשרי שיכולתם לתפוס ולדמיין, אחרי מספר לילות של 75 שנים בכל אחד, הייתם אומרים.. וואו, זה היה נפלא! אבל.. עכשיו - בואו נעשה משהו חדש, בואו נחלום חלום שהוא לא תחת שליטה, שמשהו הולך לקרות לי שאני לא יודע מה זה הולך להיות, ואז הייתם עושים את זה והייתם יוצאים מהחלום לבסוף ואומרים.. פוו זה היה קרוב, מזל שזה היה רק חלום! ואז הייתם יוצאים לעוד ועוד הרפתקאות כאלו, והייתם לוקחים בכל פעם הימורים לגבי מה תחלמו, ולבסוף הייתם חולמים, תנשמו עמוק.. הייתם חולמים את איפה שאתם עכשיו, הייתם חולמים על לחיות את החיים שאתם חיים ממש עכשיו, זאת תהיה אופציה אחת מתוך המורכבות האין סופית של הבחירות שעומדות לרשותכם בחלומות הלא צפויים שאתם בוחרים לחלום." הדוגמה הזאת מתקשרת באופן ישיר לתחושה של משמעות החיים \ תכלית הקיום, היא מנסה בעזרת דימוי ישיר להסביר את האופן שבו החיים שאנו חיים עכשיו לא צפויים, וכאשר אנו מפתחים את הרצון לשלוט בדברים אנו באופן טבעי מאבדים את משמעות החיים ומרגישים חסרי מוטיבציה ורצון לחיות. ישנו משפט בזן האומר "אל תעשה, תן להכל לקרות לך". למעשה, אין דרך אחרת להיות. אנסה לתאר זו בצורה הזאת - תדמיינו משהו שעשיתם לפני דקה, לדוגמה: התחלתם לקרוא את הפוסט הזה, זה שאתם קוראים את המשפט שאתם קוראים עכשיו, זה תלוי בהכרח בזה שמה שעשיתם לפני דקה כשהתחלתם לקרוא את הפוסט, וזה שהתחלתם לקרוא אותו תלוי במשהו שעשיתם רגע לפני, לדוגמה להיכנס לפייסבוק, וזה שנכנסתם היה תלוי בזה שנכנסתם למחשב או לטלפון, וגם זה היה תלוי במה שעשיתם לפני, באופן הזה - כל דבר שקורה לכם עכשיו תלוי באופן בלתי צפוי ומורכב לאין שיעור בכל הדברים שקרו לכם לפני כן, כאשר אנו מבינים שאכן כך הדבר, אנו מבינים שמחויב אם כך שכל מה שקורה לנו עכשיו "לא צפוי" במובן מסוים, אנו מחשיבים את הדברים שקורים לנו (אפילו את זה שאנו קוראים את הטקסט הזה עכשיו) למשהו שאנו עושים, אך למעשה ובפועל - כל מה שקורה קורה לנו, כשאנו הולכים ברחוב משהו "הולך אותנו", כשאנו מדברים ומקבלים את התחושה שזה מה שאנו עושים עכשיו, למעשה - זה משהו שקורה לנו. מנקודת המבט שדרכה הכל בנפרדות - אנו עושים. מנקודת המבט של האחדות - הכל קורה. הכל נעשה באופן כללי ביקום באופן קולקטיבי במה שנקרא הרגע הזה.

בחלק זה אנסה להרחיב חלקי מידע שנכתבו בפוסטים קודמים שנגעו במהות התודעה עצמה, שמקורה בחלל הריק. כמו כן - אנסה לתאר את הדרך שבה החלל הריק הוא בעל הגדרות שניתנות לשינוי. כאשר שני אנשים עם ראיה תקינה לחלוטין מביטים באותה אישה שניהם רואים את אותו דבר בדיוק, אם כך כיצד ייתכן שאחד מהם רואה אותה כנאה ויפה בעוד שחברו לא מוצא בה דבר ואף רואה אותה כמכוערת? התשובה תיראה לכולנו בתור התחלה מובנת מאליה: "זה עניין של טעם". אך למעשה כרגע אנו מחפשים תשובה מוצקת לכיצד ובדיוק איזה תהליך פעיל גורם לשוני בתפיסת השניים, ניתן במובן מסוים לומר שלמרות ששניהם רואים בדיוק את אותו דבר, כל אחד מהם תופס את מה שהם רואים בצורה אחרת, הרעיון הנ"ל מתאר את הדרך שבה המציאות שאנו תופסים ריקה מהגדרות וכל ההגדרות אותן אנו מיחסים לדברים מקורן בתפיסתנו עצמה. החלל הריק שבין מרכז מהותנו לבין האובייקטים בהם אנו מבחינים המוקפים על ידי החלל הריק, מהווה את תפיסתנו עצמה. המון שינויים יכולים לחול על החלל הריק, אך אין אנו יכולים להבחין בהם בצורה ישירה, בדיוק מהסיבה שהחלל הריק הוא תפיסתנו עצמה ותפיסה איננה יכולה לתפוס את עצמה בדיוק באותו האופן שהעיניים לא רואות את עצמן, האוזניים לא שומעות את עצמן והלשון איננה טועמת את עצמה. בדיוק באותו באופן שאנו מביטים בעולם מבפנים החוצה - כך גם התודעה תופסת את האובייקטים אליהם היא מודעת אך היא איננה מסוגלת לתפוס את עצמה כאובייקט נפרד. במילים אחרות - אנו מודעים לשינויים בתפיסה (בחלל הריק) רק דרך האובייקטים שנתפסים ומוקפים על ידו. נניח ויום אחד אנו רואים את עצמנו כיפים, ולמחרת כמכוערים, כמובן שפנינו לא השתנו אלא שתפיסתנו את המראה החיצוני של עצמנו השתנתה. החוויה של העולם שאנו מכנים העולם שבחוץ הינה לא יותר מאשר החוויה של המוח שלנו מבפנים, תהיתם פעם איך זה להיות מוח - הביטו על כל העולם אותו אתם חווים בעזרת החושים. החוויה החיצונית של העולם אותו אנו חווים היננה חוויה נוירולוגית מוחית, וכאשר אנו מפנימים עובדה זו קל לנו יותר להבין את האופן שבו אנו בתוך העולם, והעולם בתוכנו - בו זמנית. בדיוק באותה דרך שמשחק מחשב מרובה משתתפים קיים כולו בכל מחשב של כל שחקן. התפיסה שלנו משתנה בעקבות המון גורמים תמיד, בעיקר מצבי הרוח המשתנים, (כשאנו עצובים כל העולם נראה עצוב, כשאנו שמחים הכל נראה שמח וכו), אך גם בגלל הגיל, תינוק לא תופס את המציאות באותה דרך שבה תופס אותה ילד בן 4, ילד בן 4 לא תופס את המציאות כמו ילד בן 10, וילד בן 10 לא תופס אותה כמו מבוגר. התפיסה עצמה משתנה תמיד, אך אין אנו יכולים להבחין בשינויים באופן ישיר, אלא רק דרך התבוננות בעולם אותו אנו תופסים. על הדרך שבה יכול אחד לתפוס את תפיסתו עצמה כאובייקט נפרד, להתבונן בה ולחקור את השינויים שחלים עליה יכתב בפוסטים הבאים.