יום הכיפורים, כהגדרת הכתוב, הינו שבת שבתון. היום היחידי בלוח העברי שהגדרתו שבת שבתון הינו יום הכיפורים.

ניתן לחלק הימים בלוח העברי לארבע, האחד ימים "רגילים". השני ימים טובים, חגים. השלישי יום השביעי, שבת. הרביעי הינו שבת שבתון, יום הכיפורים.

כל יום ויום משמעותו עימו, כך גם לגבי החגים וכך לגבי השבת.

ראש השנה, תחילת השנה, יום בו כל באי עולם עוברים לפניך, יום בו העולם כולו נידון מי לחיים מי למוות.

יום, בו עם ישראל נידון בו לחיים טובים ולשלום.

מהותו של יום ראש השנה הינו שמחה, שכן אין שמחה כהתרת הספקות. הכרעת הדין היא המתירה הספקות. הדין בו עומדים כל באי עולם לפני הקב"ה, היום בו נכתב דינם, לאור מעשיהם בעבר. יום בו מותרים הספקות, איש איש מתוודע לעשיתו במשך השנה.

יום הכיפורים, הוא היום הראשון, הגדול בשנה, זהו יום שבת שבתון. יום זה, משמש כפנים לשנה החדשה. פנים למהות השנה החדשה. יום הכיפורים הינו ראשון לתחילת מעשיך. יום זה תחילתו תורה על שאיפת האדם לשנה כולה.

עשיתנו ביום זה היא המורה על כוונת עשיתנו בשנה כולה. עשיתנו ביום הכיפורים ענינה, אי עשיה. אי עשיה ברמה הפיסית הגשמית. יום הכיפורים כולו לה', כל כולו של יום הכיפורים ענינו הרחקה מהגשמי, מהפיסי. יום הכיפורים הינו יום המייצג את שאיפתנו, השתוקקותנו לקירבת ה' יום יומית, יום של ריחוק מהגשמיות וחפץ בקירבת אלקים.

יום זה המורה למהות הכללית, לשאיפה של האדם. כדברי דוד המלך בתהילים נִכְסְפָה וְגַם - כָּלְתָה, נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה:, כיסופים אלו מביאים האדם לידי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל - חָי. כל מהותי תהיה לאל חי.

יום הכיפורים אין לאדם דבר משל עצמו, אינו אוכל, אינו שותה, אין ביום זה מתענוגות הגוף כלל. יום זה כולו לה', כולו יום כיסופים. כהיכסף האדם כך תמולא תאוותו. ביום הכיפורים כל תשוקתינו, לאל חי, קירבת אלוקים חפצתי. כרמת התשוקה כך מילואה במשך השנה הקרובה.

יום הכיפורים הינו יום בו עלינו להראות לקב"ה את רמת רצוננו, תשוקתינו לאל חי, אזי כידוע הקב"ה מצרף מחשב טובה מעשה. עצם המחשבה, הרצון, מעלה עליו כאילו עשאו.

מתוך נִכְסְפָה וְגַם - כָּלְתָה, נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה: נזכה ללִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל - חָי.