... (visual mnemonic devices), הנזירים משננים לזיכרון את
הטקסטים באמצעות קול והקראה. התמיכה היחידה היא במנגינה אליה מחברים את המילים. ברוב המנזרים מתאמנים בשינון
הטקסטים על פי אותה מנגינה בה לאחר מכן מזמרים אותם. במנזרים חינוכיים לעיתים אין מנגינה קבועה על פיה משננים את
הטקסט. אך עדיין בשני המקרים החניכים מתרכזים בתבניות הקוליות של
הטקסט תוך התעלמות עד כמה שאפשר מהיבטים אחרים של
הטקסט (כדוגמת המראה, תוכן או המשמעות). בתהליך השינון החניך אמנם מביט על דף כתוב, ולכן שינויים במראה של הכתוב (כדוגמת גרסא אחרת של
טקסט זהה) עלולים להפריע בתהליך, סימן להשפעה של תבניות ויזואליות על תהליך השינון, אך לאחר שתהליך השינון מסתיים
הטקסט הופך לקולי במלואו וכך מאבד את המימד הויזואלי שלו. לעיתים המשנן מסתמך על המילה המדוברת של המורה בלבד, ובכך מבטל כל מימד ויזואלי, אך תהליך שכזה אינו שכיח מאחר ודורש להקדיש ... עם הנזירים הצעירים האחרים. בערבים החניך מתאמן שוב בשינון
הטקסט שנלמד קודם. הוא מתחיל בדיקלום החלק החדש שלמד בבוקר מספר פעמים עד שההגייתו רהוטה וחסרת מאמץ. לאחר מכן הוא חוזר לחלקים קודמים של
הטקסט שנלמדו בימים הקודמים וממשיך עד שהוא מסיים את הקטע החדש שנלמד באותו יום. הוא יכול גם להוסיף על כך קטעים אחרים שלמד במועדים אחרים. התרגיל הזה, שלוקח כשעה עד שעתיים, הכרחי כדי ... לעשות אותה בדיוק לפני שהחניך הולך לישון. לאחר לילה של שינה
הטקסט מתחיל להתקבע בזיכרון, אשר יש לשוב ולחזק אותו עד שהוא מושרש היטב, תהליך הדורש מספר ימים גדול של חזרות ואימון, בדרך זו החניך מתחזק קטעים קודמים שנלמדו ומשנן קטעים נוספים בהדרגה המתמזגים יחדיו לכדי
הטקסט השלם. לאחר
שהטקסט משונן ונלמד בצורה שלמה הוא עולה בזיכרון בקלילות ובצורה אוטומטית ואין צורך באימון מסודר נוסף. בשלב זה מספיק לשנן אותם מספר פעמים בשנה כדי לשמור אותם בזיכרון הנזיר. בערב ... שהם שותפים למטלה משותפת ומעודדים לשנן כמות גדולה יותר של
טקסטים מאשר היו ללא התמיכה הסביבתית. לעיתים אף נוצרת סוג של תחרות בה חניכים מנסים להיות הקול האחרון שישמע בישיבה מסויימת כדי להראות נחישות ושקדנות. התהליך של השינון והאימון אינו ... ביצוע ריטואלים משפחתיים או ציבוריים. התועלת בשינון ודיקלום
הטקסטים השינון מהווה אלמנט חשוב באימון המשמעתי של הנזירים. הוא מאגד את הנזירים אל תוך הקהילה בכך שהוא גורם להם לקחת חלק בריטואל חברתי, אשר מהווה נתבך חשוב בחיי קהילת הסנגהה. כאשר נזיר חדש מצטרף לקהילה עליו ללמוד לשנן שני סוגים של
טקסטים. טקסטים ציבוריים שמיועדים לדיקלום ומזמור בפני קהל של אנשים, וכלל מספר סוטות קצרות, מזמורים, ברכות
וטקסטים ריטואליים. סוג שני של
טקסטים הוא
טקסטים פנימיים כגון כללי ההתנהגות של הנזיר, הפטימוקהה סוטרות לימוד בסיסיות
וטקסטים אחרים העוסקים ביחסים תקינים במנזר ובין נזירים. הקראה ודיקלום
הטקסטים נחשבים טובים גם בנוגע להטמעת
הטקסטים בתודעה - הקראה של
טקסט בקצב ריתמי עוזר להכניס אותו לתודעה, שם הוא מקבל חיים משלו. המשנן מוצא עצמו באופן ספונטני חוזר על המילים. הטמעה ברמה כזו של
טקסטים בעלי משמעות נתפסת כדבר מועיל ושומרת על המבנה הארגוני של הלימוד. תועלת נוספת נמצא בהנגשת הלימוד ליצורים שמיימיים - המסורת הבודהיסטית מכירה בכך שנמצאים בעולם גם מספר עצום של יישויות בלתי נראות לאדם. כאשר מדקלים את
הטקסטים של הלימוד, מאמינים כי יישויות רבות נמשכות לשמוע את דברי הבודהה ולכן רואים בכך פעולה בעלת סגולות רבות. מלבד
טקסט המקור החניכים נדרשים לשנן גם
טקסטים של פרשנות. חלק מהחניכים מצליחים לזכור חלקים של כתבי פרשנות המקבילים למאות ואלפי דפי
טקסט. שינון זה של כתבי הפרשנות יכול להיות לעזר בשני אופנים: 1. העלאת טענות בזמן דיונים שונים 2. כמודל לחיקוי לחניכים בצורת החשיבה המתקדמת והמדוייקת המופיעה בהם. עדיין לימוד של ... מסקנות מבלי לצטט פרשנות, ובכך להסתמך גם על הבנתם האישית של
הטקסטים המבוססת על כתבי המקור ששיננו היטב קודם לכן. תהליך הלימוד משקף את העמדה שידע צריך להיות זמין באופן מיידי.
הטקסטים המשוננים אינם נמצאים רק במאגרי הזיכרון של הנזירים ונשלפים משם בעת הצורך אלא נשזרים בתוך דרך החשיבה והשקפת המציאות הנגזרת מהם, וכך מקבלים ה