חלומות - על
חלום שחלם פרויד לאור יחסו של רוטנברג לפסיכואנליזה - חלק 1 בשם האב, הבן והרוח הרעה על
חלום שחלם פרויד לאור יחסו של רוטנברג לפסיכואנליזה מתוך: מדרש בנפש: עיונים בפסיכולוגיה ויהדות לכבוד מרדכי רוטנברג. ... ומייסד הפסיכיאטרייה הגרמנית, וילהלם גרייזינגר, את משמעותן של תנועות העיניים הללו: הן מעידות על כך שהאדם הישן
חולם. אחר כך נשכחה התגלית הזאת עד שבמאה העשרים חזרו קלייטמן ואסרינסקי ופרסמו אותה ברעש גדול בשם REM. והנה - הס! - נפקחות העיניים. ... מקודם נשמעת עתה התנשמות כבדה. האיש מתרומם מעט מעל משכבו, להציץ בשעון שליד המיטה. זיגמונד פרויד, מי שעשה את
החלומות אבן - פינה בתורת - הנפש שלו, התעורר עתה
מחלום לא - נעים. הוא שב ומניח את ראשו על הכר, עיניו נותרות פקוחות. בדמיונו חוזר הוא על מראות
החלום, לקבע אותו בזיכרון כדי שיוכל להרהר בו למחרת. וכך, כשמבטו המוטרד נודד באפלת הלילה, אנו עוזבים אותו. כמה שנים מאוחר יותר, ב - 1919, הוסיף פרויד את
חלומו ואת הפירוש שנתן לו בהערת - שוליים ארוכה במהדורה החמישית של פירוש
החלום. וכשיצאה המהדורה השמינית והאחרונה, ב - 1930, העלה את
החלום ופשרו אל גוף הטקסט: התחלה לא ברורה. אני אומר לאשתי, שיש לי חדשות בשבילה, משהו שישמח אותה מאוד, ומתחיל לספר לה שצוות הקצינים ... לשוב ולקרוא לו, אני מתעורר ללא תחושת חרדה, אך בדפיקות לב. שעון הלילה שלי מורה על השעה 2. שיטתו של פרויד לפענח
חלומות ידועה: כנגד כל יסוד
בחלום הוא ירשום את הדבר הראשון שיעלה בדעתו, ומתוך שורת האסוציאציות החופשיות הללו יתגלה התוכן הלא - מודע שביסוד
החלום. אבל לפני שנפנה אל הפשר, רוצה אני להעיר שתי הערות כלליות לגבי העובדה
שהחלום הזה הסתיים, בניגוד למהלך הנורמאלי, ביקיצה באמצע הלילה: א) לאותו פסיכיאטר שגילה את הקשר בין
החלימה ותנועות העיניים, גרייזינגר, אנו חייבים גם הסתכלות פסיכולוגית מעמיקה:
החלום, אמר גרייזינגר, דומה לפסיכוזה בכך שבשני המקרים רואים לפעמים מילוי משאלה. המשוגעת האומללה המחבקת תינוק דמיוני מפצה בכך על עריריותה, והאדם שהלך לישון רעב
חולם שאכל. פרויד הכיר בחובו לגרייזינגר בפירוש
החלום, שם ציטטו כמי שקדם לו בטענה
שהחלום מבטא מילוי משאלה. בספרו האחרון עקרונות הפסיכואנליזה הכליל את האנלוגיה וטען
שהחלום הוא פסיכוזה לכל דבר בשל עיוות המציאות המופיע בו. ברצוני עתה להרחיב את האנאלוגיה הזאת בעוד היבט. שימו לב לרגע בו התעורר פרויד
מחלומו. היו לו, כפי שהוא מציין, דפיקות - לב, אבל הוא עצמו לא חש שום פחד, וגם
בחלום עצמו אין שום דבר מפחיד. המצב הזה אינו שונה מאותו פיצול בין החשיבה והרגש המוכר לנו מהסכיזופרניה. סכיזופרן יכול לומר בקול אדיש ... איומות, אבל אין בהן שום ריגוש. ולעומת זאת, אותו חולה מסוגל לצרוח מאימה למראה מחזיק - מפתחות תמים או שעון. גם
בחלומותינו יכולים אנו, למשל, לחתוך אדם לגזרים, וכשנתעורר נשתומם על האדישות שבה חלמנו על הדבר. גם
החלום של פרויד מבטא פיצול כזה בין החשיבה והרגש: פרויד אינו חש חרדה מודעת, אבל גופו מעיר אותו באזעקה. זו תופעה מסקרנת, ואם יש ממש בפסיכואנליזה, היא צריכה להסביר אותה. ב) מניסיוני התרשמתי כי
חלום המסתיים באופן לא טבעי ביקיצה הוא, אם להשתמש באחד הדימויים הציוריים של פרויד, אבן רוזטה פסיכולוגית. הבה ניזכר באותה אבן ... לשמו של המלך תלמי ביוונית, ועל יסוד האותיות שהופיעו בזוג מילים זה פענח ביגיעה רבה את הטקסט כולו. כך גם
החלום שלפנינו: הוא פותח בדימויים לא מובנים בשפת
החלום ומסיים בתגובה מוחשית בעולם העירות. אם בכלל יש
לחלומות משמעות נסתרת, הרי שסוף
החלום צריך להעיד על תחילתו. במילים אחרות: התגובה הגלויה בעת ההתעוררות רומזת על מה שמסתתר בדברים שקרו
בחלום. לפיכך יש חשיבות רבה ל