להסכים למותלהסכים למות אתמול עשיתי את הדבר הכי מפחיד בעולם. הסכמתי למות. לא, זה לא שיש לי נטיות אובדניות, לא השתגעתי וגם לא קרה לי שום דבר רע או נורא. להיפך, זה היה דבר טוב. כי הבנתי, שכל עוד אני לא מסכימה למות, אני לא באמת מסכימה לחיות. אחזור על זה שוב והפעם עם הדגשה, כי זה ממש חשוב: כל עוד אני לא מסכימה למות, אני לא באמת מסכימה לחיות. זו לא הייתה רק תובנה ברמה השכלית, אלא הבנה עמוקה ברמת החוויה. הרגשתי את זה. לפתע ראיתי שאני מתנהלת בחיים מתוך עמדה של פחד ... חומת הגנה כדי לא להיפגע, אבל כל עוד אני לא מאפשרת לחיים לגעת בי, אני בעצם לא חיה. אני שורדת, במקרה הטוב. מנסה "לעבור את זה בשלום" וזה לא נקרא לחיות. ההסכמה למות היא פנימית. זוהי ההסכמה למות לכל מה שאני מכירה ויודעת, הסכמה לשחרר את ההיאחזות שלי במוכר, בידוע, בבטוח - וליפול לתוך הלא נודע. בעיני רוחי הסכמתי ליפול לתוך תהום עמוקה ואפלה, צללתי ... wormhole (לאוהדי "מסע בין כוכבים, ואני ביניהם J). נפלתי ונפלתי ונפלתי, עד שהגעתי לחלל. ושם, גם כשלא היה לי גוף, עדיין הייתי קיימת. עדיין הייתי. כך שכשהסכמתי למות, משהו בפנים השתחרר. כשהסכמתי למות, הסכמתי בעצם לוותר על שליטה ולהתמסר. ומה שיהיה, יהיה. אני לא חושבת שהכל נפתר, שכל בעיותיי נעלמו ואינן. אבל אני כן חושבת שמצאתי את המפתח. המפתח הוא להסכים, ... בלתי פוסקת בעצמי ובחיים. אז לרגל השנה החדשה, אני מאחלת לעצמי שנה של הסכמה להיות אני, שנה של אמירת כן לחיים ולעצמי. אני מאחלת לכם את אותו הדבר ומזמינה אתכם למות ביחד איתי. מי בא? ...