... הרע, להודות בטעות, להודות על האמת, שאלות מודחקות, לא
לפחד להרגיש רע, לא
לפחד לשאול שאלות, הדחקה רגשית אליעד: את אומרת שאין לך שאלות, אך בפועל ברמה המעשית, אם אני עכשיו מדבר עם מישהו אחר, את אומרת שהבנת משהו יותר ... שאת מבינה ויש דברים שאת לא מבינה, אך קשה לך לבטא את מה שאת לא מבינה. למה? איך נבדוק? אם נבדוק איזה כוח יפגע בתוכך, איזה כוח ירגיש פגוע אם תבטאי שאלות. את לפני שבאת לכאן, למדת איך לא
לפחד, ולכן את
מפחדת להיות במצב של סבל. כאילו שהסבל כל כך רע שאת לא רוצה להיות בו. ולכן קשה לך להיות בחוויה של שאלה, שאלה עמוקה. ולמעשה זה סוג של הדחקה. עובדתית יש לך גם הבנה וגם אי הבנה, אך בפועל כלפי חוץ את תמיד מראה שאת בהבנה. ולכן מה שאני מנסה לומר זה שיש כאן סוג של
פחד, פחד להיות פגיעה. למשל, אני
מפחדת להרגיש מושפלת. אם למשל את חווה בעיה, את מרגישה מושפלת, אם כשיש לך בעיה ואת חווה שיש פיתרון, את תהיי פחות מושפלת, אבל אם כשתהיה לך בעיה ואת תחווי שאין פיתרון, את תחווי ממש מושפלת, כי את מרגישה חוסר אונים. מה שאני רוצה להגיד הוא שהאדם
מפחד להיות בחוויה שהוא לא יודע. בפרט שאולי כשהיית קטנה ושאלת שאלה ולא ענו לך ואולי סיפרו לך סיפור, אך השאלה ששאלת, עד היום לא קבלת תשובה, רק הדחיקו לך את השאלה. השאלות האלו קיימות, אלא מה, שכול כך הרבה ניסית למצוא תשובה ולא מצאת, שאת כבר
מפחדת לשאול שוב, ונכנסת לטראומה שכול כך ניסית ולא הצלחת למצוא תשובה. הפיתרון הוא, ככול שאת באה לפה יותר, מבינה יותר, אז זה מאפשר לך להיות מסוגלת להודות בחסרונות, את לא מתכחשת לחסרונות. את מסוגלת להכיל את הרע, לא להתעלם ממנו. ברגע שאת מגדילה את היכולת שלך להרגיש רע, זה יאפשר לך לשאול שאלות. מה שקורה אצלך שאת
מפחדת לשאול שאלות, כי את לא רוצה להיות בחוויה שאת לא יודעת, בפרט שאלות שכול החיים חיפשת ולא מצאת עליהם תשובה. אך ככול שתתרגלי את ההבנה הזאת, את תוכלי להיות גם בשאלה וגם במצב של רוגע, ואז תוכלי לשאול שאלות. יכול להיות שהגעת לשקט נפשי מסויים ונגמרו לך השאלות, אבל את
מפחדת לשאול את השאלות היותר עמוקות. שאלה: הגעתי להבנה מסויימת, שאני מבינה שהכל יכול להיות, ואין לי קונפליקט, אבל אני עדיין חוקרת את הנושא, אני ... ויבין שהאמת היא שהמציאות גם הכי טוב וגם הכי רעה, וגם לא טובה ולא רעה. רק אז הוא יהיה בשקט. אבל להבין זאת, הוא צריך להיות מסוגל לשאול, האם המציאות טובה? האם המציאות רעה? אבל האדם
מפחד לשאול זאת, כי זה מערער אותו. למשל לאדם קורים אסונות, איך הוא מתמודד איתם, בזה שהוא אומר שזה לטובה. כדי לשאול אם המציאות טובה, הוא צריך ... בעצם רעה? אבל הוא לא מסוגל, כי הוא ירגיש שהוא סתם סבל. לכל ידיעה יש את ההיפוך שלה, למשל, אלוהים הוא גם רע, איזה שאלה יכולה להוביל לאינפורמציה הזאת? האם אלוהים הוא גם רע? אבל האדם
מפחד לשאול את השאלה, כי הוא חושב שאם הוא ישאל אותה, אלוהים יהיה רע אליו. שאלות שהאדם
מפחד לשאול - האם אני סובל סתם? האם אלוהים הוא בכלל טוב? האם המציאות טובה או רעה? האם אני סתם חי? האם אני אלוהים שגורם את הסבל לעצמי? האם אני ... הזה? או שאתה מספיק אמיץ או שאתה מספיק סובל. צריך אומץ לשאול שאלה ולהודות שיש לי בעיה. להודות שיש לך חסרונות. ומה עוצר את האדם מלהתקדם? שהוא לא מוכן להודות שיש לו חיסרון. אבל מי שלא
יפחד לשאול, בסופו של דבר זה יביא אותו לשאלה הכי חזקה. יש שאלה אחת שמעמידה בספק את קיומו של האדם עצמו. מי
שמפחד לשאול נשאר בבעיות שלו, אבל מי שלא
מפחד לשאול, לא
מפחד מהפחד, מי שמתרגל להגיד את האמת כפי שהיא, אפילו שזה גורם לו להרגיש רע, ואם תלך עם האמת עד הסוף, בסופו של דבר תגיע לאמת הכי רעה, האמת שאתה לא קיים, וכשתעבור אותה, לא תהיה לך שום שאלה, כי אתה לא קיים. לסיכום, האדם צריך לא
לפחד לשאול שאלות. למה הוא
מפחד לשאול שאלות, כי הוא
מפחד שזה יגרום לו להרגיש רע אם הוא ישאל שאלות, בפרט שאלות שהוא שאל ולא מצא תשובה. אם יש לו שאלה, שיגיד את האמת שיש לו שאלה, ואם האדם יהיה מוכן ...