... מחפשים קיצורי דרך, הקלות. כללים חיצוניים שיחסכו מאיתנו את הצורך המייגע להיות בתקשורת עם עצמנו, עם הצורך שלנו שמשתנה מיום ליום ומשעה לשעה. קשה ללוות אותו, לעקוב אחריו,
להקשיב לו בכל רגע ובכל סיטואציה, בתוך כל ההמולה של החיים, של העשיה, של המטלות, של האילוצים, של הרגשות. כי למי יש זמן וסבלנות לשאול את עצמו פעמים רבות ביום - מה אני באמת ... סיפוק? או שאולי הצרכים שאני מזהה לא קשורים לאוכל כלל? ואני רק עושה חיבור אוטומטי בין הצורך שלי לנוח עכשיו או להירגע או להיטען או לשחרר - לבין אוכל? ורק כשאני עוצר~ת
להקשיב לעצמי ולצרכים האמיתיים שלי, יש לי את היכולת לדייק ולתת לעצמי את מה שהכי קרוב לצורך שלי? דוגמא נפלאה היא אותו רגע שבו אנחנו חוזרים הביתה מיום עבודה. בין אם אני אישה ... לכאורה להטעין את עצמנו, אולי להתאקלם בבית אחרי יום עמוס, אולי להרפות? בדרך כלל אנחנו אפילו לא מודעים לכך שזה מה שאנחנו מחפשים, אנחנו פשוט אוכלים. לו עצרנו לרגע,
להקשיב לעצמנו, ל צ ר כ י ם שלנו, היינו מגלים שמה שאנחנו באמת צריכים עכשיו זה קצת, ממש ממש קצת - אולי לנוח. אפילו לא פיסית, רגשית, לעשות את המעבר עם פאוזה קטנטנה בין לבין. ... יתקבל בהבנה ובאמפטיה מצד הקרובים לנו, או כל חסם מחשבתי אחר. המחשבות הללו לא תמיד נוכחות שם במודעות שלנו, הן ברקע, בתת מודע, והן מפעילות אותנו. מרחיקות אותנו מהיכולת
להקשיב לעצמנו, למה שאנחנו באמת צריכים, גם כשזה משהו מאד קטן, אנחנו מדחיקים את הצורך המדויק ו... הולכים לאכול. האכילה הזו בדרך כלל לא מהנה, לא מענגת ולא מספקת, כי היא לא ...