תקציר⬅ ... את האמת כה הברורה והנראית לעין. כל אחד מזמין את השני לראות במו עיניו את הטבע, להשתמש בהיגיון הפשוט ולהחליט: איך יתכן קיום לאלוהים! / או איך לא יתכן קיום לאלוהים! גילוי נאות: יהודי דתי אני, שומר מצוות כשרות שבת מי שמכיר אותי אמר לבטח בסוד ליבו כבר מהפרק הראשון של המאמר: ה - אלברט שבות הזה הולך לפוצץ אותנו להלן במשנתו ולהרביץ בנו תורה ואמונה אולם לא! יורשה לי להרגיע את מכרי וידידי: לא ... להוכיח. כשמה כן היא - אמונה. אם היה מדובר במשהו אחר שמה היה אחר. מן הסתם למילים יש משמעות. - ההוכחה היחידה לקיומו של אלוהים נמצאת במגרשי הכדורגל. - אינני מקבל או ממלא אחר רוב חוקי דת משה וישראל - האם אני כופר? אינני מאמין בהעדר סדר - קוסמי (יד מכוונת) או בהעדר כוחות שאינם מובנים לבני תמותה - האם אני מאמין?! בעיני, נביאי ישראל היו בעיקרם אנשי מוסר ולא "שומעי קולות". לתורה כפי שהתפתחה למערכת חוקים (למשל שולחן ערוך) או הוראות הוותיקן / האייתולות וכיו"ב - אין בעיני משמעות; אלה הן יצירות שהתקינו בני אדם; אם כן מה אני - דתי או כופר?! השאלה סבוכה... - אולי כוח העל (אלוהים) שאנו מניחים את קיומו הוא אינטליגנציה גבוהה הנמצאת במערכת אחרת שאיננו יודיעים כיום על קיומה, והיא שבראה את כדור הארץ על יושביו בתור משחק לגו לילדים שלהם ... לכאן או לכאן. - למרבה הצער אנשים בעלי גישה אמונית שמרנית אינם מסוגלים לעסוק באובייקטיביות בדברים הנוגדים את אמונתם; על כן הממצאים והמסקנות שלהם ראויים ליחס זהיר וסקפטי. - בין המחשבה הדתית שאלוהים הכתיב את התורה ובין מחשבה שזה סתם איזה ספר מאוחר שנכתב בידי "חבורת אינטלקטואלים", יש מקום לעוד כמה מחשבות ועיונים. - את התנ"ך כתבו מקורות שונים ואסכולות שונות, שכל אחד מהם ביטא את דעתו שלו על העבר ... על ניסוי פיזיקלי או כימי שהוכחה בצידו; איננו מדברים על "ידיעת אלוהים" אלא על אמונה בקיומו; ואמונה אינה דורשת הוכחה, כי אמונה היא ה"אלטר - אגו" (האני האחר) של הידיעה. איך מתמודדת הדת היהודית עם הסברות האלו? על השאלה הזו אנסה לעמוד בחלק הרביעי. תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 3 התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 2. ב. "אלהים ראיתי עלים מן הארץ" (שמואל - א' כ"ח 13) : חוויית האובדן בחיי מבשרים ומנהיגי דתות השערתנו נעשית עתה ממוקדת יותר: דמות האל מתגלה לעתים קרובות כתחליף להורה, המאפשרת למאמין להמשיך אתה את היחסים שהיו עם ההורה בילדות, כפי שניתן לראות במקרה השקוף של "איש הזאבים. " אבל מה אם אבדן ההורה? ... אם בתנאים אלה נפטר האב בתקופת הילדות, כשהקונפליקט כלפיו בעיצומו, נותר הבן במצב קשה: הרגשות העוינים המודחקים הופכים לתחושת אשמה, המקשה על עבודת האבל. לאדם השרוי במצב זה, חוויית ההתגלות הדתית עונה על צרכים נפשיים חיוניים: השכנוע בקיומו של אל, שהוא קיים לנצח ולא יעזוב אותו, נותן לאדם מעין תחליף למה שאיבד. קשר חדש זה מאפשר גם את המשך ההתמודדות עם הקונפליקט. ואמנם, הדתות הפשוטות ביותר המוכרות לנו הן פולחני רוחות מתים: כבר האדם הניאנדרטאלי נהג לקבור את מתיו בתוספת כלים, שבאותם ימים היו יקרים לאין - ערוך, אולי אף פרחים (מערת שנידאר בעיראק), ויש מייחסים נוהג זה אף להומו ... הרומז לנו כי זה גם מקורם הפרה - היסטורי של האלים. המילים של בעלת - האוב מעין - דור למראה רוח שמואל המת הן אופייניות לתקופה האלילית: אלהים ראיתי עלים מן הארץ! (שמואל - א' כ"ח 13). גם היהדות הרגישה בסכנה שאבל לא - תקין יוביל לנסיגה לצורות אליליות של דת, כפי שמעיד המאבק המתמיד בין ההלכה לבין מנהגי אבל עממיים, שאופיים המאגי נעשה לעתים צורם, הנהוגים בקהילות יהודיות שונות. כבר התורה (דברים י"ד 1) קישרה בין האבל המופרז לבין האלילות: בנים אתם ליהוה אלהיכם. ... מנהיגים שהיראה וההערצה כלפיהם מקשה לקבל את אובדנם. במרבית עמי - הקדם היה המלך נעשה לאל אחרי מותו (כביטויו הקולע של אספסיאנוס על ערש דווי: "אבוי, כמדומני שאני הולך להיות אל! "). גם בדתות המונותיאיסטיות הופכים אנשי - דת לבעלי כוח מאגי אחרי מותם ("גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" - חולין ז' 2). הגורמים השכיחים לסיבוכי האבל הם, כפי שראינו לעיל, אמביוולנציה כלפי נפטר שהיה דמות רבת - עוצמה, אובדן חוזר, אובדן בגיל רך, או כל צירוף של גורמים אלה. לכן, אם אכן נובעת גם ההתגלות הדתית מאבל לא - תקין, ניתן לצפות כי הגורמים לעיל יהיו שכיחים בחיי האנשים שחוו התגלות דתית. נתחיל במקרה הקיצוני של הפסיכוזה הדתית, כי היא מסגירה קשר זה בצורה שקופה. השופט הגרמני שרבר, עליו נסבה אחת מעבודותיו החשובות של פרויד, היה אתאיסט עד שלקה בפסיכוזה פרנואידית ופרסם ספר על מערכת אמונותיו. בניתוחו לדמות האל בספר זה, הצביע פרויד על העובדה שאביו של שרבר, ואחר כך אחיו הבכור, מתו לפני פרוץ המחלה, ונידרלאנד היטיב להראות עד כמה דומים האלוהים והרופא - הרודף בדלוזיות הללו לדמויות שני הנפטרים. דוגמאות דומות מהספרות הפסיכיאטרית בת ימינו יובאו להלן בפרק ה'. אבל לא רק חולי הנפש, גם מבשרי הדתות הידועים מההיסטוריה הפגינו מאפיינים דומים בסיפורי חייהם. קארל אברהם התחקה אחר פרשת חייו המופלאה של אחנאתון (1336? - 1363 לפנה"ס), אחד מפרעוני מצרים שנעשה לנביא דת מונותיאיסטית קצרת - ימים, וטען כי היחס האינטימי שהאיש קשר בבגרותו עם האל היחיד היה ניסיון לכונן מחדש את יחסיו עם אביו, שמת כשהיה בן אחת - עשרה. אברהם חשף מאפיינים ברורים של מרי ביחסו של אחנאתון אל אביו ... אתם עובדים, דעו כי לא ימות לעולם. " אמו של סידהארטה גאוטאמה, הלא הוא הבודהא (563 - 483 לפנה"ס), נפטרה שבוע אחרי לידתו, ומעניין לציין שמושג האלוהות בבודהיזם שונה לחלוטין מהאל הזכרי של הדתות המונותיאיסטיות: בדימויו כנשמה כוללת - כל יש הרבה יותר מדמות האם. קונפוציוס (551 - 479 לפנה"ס) התייתם מאביו בהיותו בן שלוש והחל להורות את עיקרי דתו בשנת 527, מיד בתום האבל על מות אמו. לכאן שייכת העובדה ... בגיל צעיר מאפיינת גם רבים מגדולי המדע. כיוון שעד התקופה המודרנית יכלו מדענים מוסלמים, נוצרים ויהודים להיות גם אדוקים באמונת אבותיהם, נראה שמניעים נפשיים דומים עמדו ביסוד הרגשתם הדתית וסקרנותם המדעית. דוגמה קיצונית בקבוצה זו היא השתקעותו של ניוטון (1727 - 1642) בדת ובמיסטיקה, שלפחות פעם אחת בחייו, אחרי נטישה מצד ידיד צעיר, התדרדרה למצב מובהק של פסיכוזה: קשה שלא לקשור בינה לבין ... בהיותו תינוק, עזיבתו בידי אמו מיד לאחר מכן, ולמות אביו החורג, שאותו כבר זמם להרוג. אובדן האב מילא כנראה תפקיד באחת המהפכות העקובות מדם בדורנו. רוהוללה חומייני (1989 - 1900) נולד לכהן - דת צעיר שנרצח זמן קצר לאחר הולדת בנו. באיראן רווחת האמונה כי יש קשר בין לידת תינוק לבין המאורעות הסמוכים לה. לפיכך, העובדה שהאב נרצח בשש דקירות סכין, בדיוק כמספר חודשי חיי בנו, גרמה לאמו לראות בו "בד - ... אישי דומה. משה קרוי (1988 - 1948) התפרסם כפילוסוף רציונליסט קיצוני בשנות השבעים, וספרו הראשון הוא הטפה עקבית לאגואיזם אתיאיסטי. אחרי שהיגר מהארץ נתפס בהדרגה לאמונה ספיריטואלית שנעשתה דתית - פרנואידית מובהקת: "אלוהים" הוא אל הרוע שכבש את העולם מדי האל הטוב, שהוא, קרוי, נביאו הנרדף בידי כוחות החושך. אחרי שאשתו נרצחה בידי חתנו, שנפטר בעצמו כעבור זמן קצר, שב ארצה לקחת חלק במלחמה ... את אביו כשהיה בן שמונה, ולפי עדויות רבות הוסתרה ממנו הפטירה זמן רב. את תכלית הנשמות הגדיר כשיבה אל "אביהן שבשמים. " חוויית אובדן חוזר ורגשות אשמה, שהביאו להתפתחות אידיאה פרנואידית - דתית, מופיעה גם בתולדות הפסיכואנליזה, בביוגרפיה של וילהלם רייך (1957 - 1897). בנערותו חשף פרשת אהבים של אמו וגרם להתאבדותה, ואביו התאבד מאוחר יותר כדי לזכות את בניו בכספי הביטוח. בעבודותיו הראשונות תיעב רייך את הדת והמיסטיקה, אבל בסוף ימיו פיתח תיאוריה שבה היו ה"אורגון" וה"אנטי - אורגון" כוחות היצירה וההרס הנלחמים ביניהם ביקום. במלחמה זו, האמין, נועד הוא לשחרר את האנושות מ"המגיפה האמוציונאלית" ולא אחת הזדהה עם ישו. ... סערה סביב כתבי פלגים שוליים בחב"ד בהם הוא נקרא "אדוננו, מורנו ובוראנו" ומזוהה בפירוש עם האלוהים עצמו. אירוני הדבר כי, מבחינת הסירוב להכיר במות האב, לא נבדל אפילו הקומוניזם הסובייטי מהדתות בהן נלחם: אידיאולוגים רוסיים טענו כי כאשר יגלה המדע הסוציאליסטי את סוד החייאת המתים יהיה גופו החנוט של לנין הראשון שיזכה בכבוד זה. היחס אל לנין עד לאותה תחייה דומה אף הוא להפליא ליחס המאמין אל הנביא: ... הממוצעת הייתה קצרה בהרבה מבימינו. "רבינא יכליכ" (אלוהים יותירך) מברך המוסלמי את חברו, זכר לימים בהם לא היה אדם בטוח אם יזכה לראות את חברו שנית, "הי"ו (ה' ישמרו ויחיהו) " נוהגים יהודים דתיים להוסיף לשמו של אדם, והתלמוד (ברכות נ"ח 2) מורה כי הרואה את חברו אחרי שנה יברך "ברוך מחיה המתים. " אם כך, אובדן הורה בילדות ואובדן חוזר היו חזון נפרץ מאוד בימי אבותינו, וברור שלא כל מי שאיבד הורה, אפילו ... יותר על ההמון. הנביא במובן זה כמוהו כאמן: הוא מתמודד עם מצוקה חריפה של עצמו, אך בדרך מיוחדת המסוגלת לענות למצוקה השכיחה בקרב בני דורו. התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... את עצמו לעיון מחודש וביקורת בעיניים "טריות" הוא הצליח. רומן גארי היה אישיות מרתקת בחייו הוא נולד בשם רומן קאצ'נב במוסקבה וגדל בוורשה. את אביו לא הכיר, את אמו הנציח בספר הבטחה עם שחר. בתקופת המלחמה היה טייס בחיל האוויר הצרפתי. בשל יהדותו ברח לאנגליה. שם שירת כטייס קרב תחת פיקודו של דה גול. לכתוב החל עוד בשנות לימודיו. אך כשהתפרסם החל לכתוב תחת שמות אחרים, לבדוק את רצינות היחס לכתיבתו. תעלומת אמיל אזאר נפתרה כשקיבל את פרס גונקור עבור כל החיים לפניו. אחרי המלחמה הפך גארי להיות דיפלומט. הוא שירת במשלחת צרפת לאו"ם ואחר כך היה קונסול בלוס אנג'לס שם התערה עם אנשי הוליווד. הוא היה נשוי פעמיים. פעם לעיתונאית עורכת הווג. ופעם שנייה התחתן ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 13 התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 12. בין מחקר הדת לבין הזמנה לאכול סופגניות: תשובה לפרופ' בית - הלחמיפרופ' דני סטטמן אוניברסיטת חיפה (שיחות ט"ז: 90 - 91) במחקר מאלף שפרסם לאחרונה בשני חלקים, דן אבשלום אליצור בהיבטים פסיכודינמיים שונים של ההתגלות והאמונה. החלק הראשון (1) עוסק בחוויית ההתגלות ... לגבי היחס בין פסיכותרפיה לדת. לדעת בית - הלחמי, הדיון בסוף המאמר השני "מתדרדר מהתבוננות פסיכודינמית לאפולוגטיקה ולכדי שיר הלל לדת אחת. יש כאן מעבר מניתוח לתעמולת בחירות, חזרה לאמונה שלמה ולסבא הטוב" (2, ע' 170). אליצור מבקש מאתנו - כך מבין בית - הלחמי - "לקחת ברצינות את הדת היהודית", וזאת על בסיס העתיקות שלה. אין בכך פלא, שכן אליצור "מזדהה", לדעת בית - הלחמי, עם "היהודים הרבניים". בהתאם להבנה זו של דברי אליצור, משיב בית - הלחמי שעתיקותה של דת אינה ראיה לאמיתותה, ושבלאו הכי היהדות אינה הדת העתיקה ביותר. הוא דוחה בכל תוקף את "ההזמנה הלבבית הקוראת להצטרף לחגיגה הנרקיסיסטית הכוללת פרקי חזנות, הדלקת נרות וסופגניות". לא, אומר הוא במשפט הסיום, "מוטב להישאר בחוץ, בקור וברוח, ולחפש פתרונות פחות נרקיסיסטייים ופחות אנימיסטיים לצרותינו ולכישלונותינו". אלא שלעניות דעתי, להבנה זו של דברי אליצור אין כל בסיס. הבה אפרט בקיצור המתבקש: א. הרעיון לגבי עתיקות הדת אינה מוסב דווקא על היהדות אלא על הדתות בכלל. כך אליצור: "כל דת עתיקה, ששרדה תהפוכות היסטוריות, כמוה כגוף חי: כנגד כל היבט נסגני, שוביניסטי והרסני המצוי בה, מצויים בה גם ה'נוגדנים' בדמות מגמות של צמיחה ובגרות המרסנות אותו" (2, ע' 140, הדגשות שלי, ד. ס).. ב. כפי שברור מציטוט זה, אליצור גם אינו סבור שעתיקות כשלעצמה היא ראיה לאמיתותה של היהדות (או של דת אחרת). טענתו היא ששרידותה של הדת בתהפוכות היסטוריות רבות ושונות יוצרת אצלה 'נוגדנים' להיבטים הרגרסיביים וההרסניים שלה, שבלעדיהם לא הייתה מצליחה לשרוד. מדובר בהשערה מעניינת, שניתן לקבלה או לדחותה, אך בכל מקרה אין היא בגדר "שיר הלל" ליהדות - מן הטעם הפשוט שאין היא עוסקת דווקא ביהדות. ג. כשם שבדתות כולן יש יסודות נסגניים והרסניים, כך לדעת אליצור גם ביהדות. המונותיאיזם שלה כרוך בחוסר סובלנות כלפי דתות אחרות (2, ע' 140) והסיפור על רבי אליעזר (שם, 142 - 141) מראה, באחד מהסיומים שהתלמוד מציע, את התוצאות ההרסניות האפשריות של קנאה ונקמה. באופן כללי, מסכם אליצור בסוף דבריו: "הדת, כמו האהבה, מוציאה את המיטב והמירע שבבני - אדם". כיצד יכולה טענה כזאת להתפרש כ"תעמולת בחירות" ליהדות או לדת בכלל? ד. אליצור אכן טוען שיש ליהדות תרומה לתרבות בנושא הנדון, והיא צורה ייחודית של יחסי אובייקט. ההתבטלות בפני אובייקט גרנדיוזי ומוערץ היא צורה פרימיטיבית ורגרסיבית של יחסי אובייקט, והיא מצויה בכל הדתות, כמו גם בכל מערכת אמונה טוטליטארית. החידוש של היהדות הוא באפשרות שהסוגד יזכה במעט מהתכונות המוערצות של אובייקט זה, בשל מרכזיות של לימוד התורה בהערכתם של האובייקטים הנערצים. אם דברים אלה נכונים, המסקנה היא שיש ליהדות "כמה היבטים בונים", בניסוחו הזהיר והמאוזן של אליצור, שעשויים למתן את היסודות ההרסניים והשוביניסטים שבה. כך גם לגבי מעמד האדם במסורת היהודית: הענקת ערך מרכזי לאדם ממתנת את הסכנה שהאל יהפוך מושא לקנאות קיצונית (שם, 136), אך כמובן אין היא מבטלת סכנה זו. ה. בשום מקום אין אליצור טוען שהיהדות היא אמיתית, דהיינו שאמונותיה התיאולוגיות והנורמטיביות הן נכונות. אדרבה, הניתוח הפסיכולוגיסטי שלו מאיים על אמיתותה של הדת, ומרחיק את אליצור מ"היהודים הרבניים" שלפי בית - הלחמי אליצור מזדהה אתם. נקל להבין: אם חוויית ההתגלות אינה אלא ביטוי לאבל לא - תקין, ואם דמותו הגרנדיוזית של האל קשורה לאישיות ילדותית, המסקנה המתבקשת היא שהדת אינה אלא השלכה של תסביכים נפשיים של היחיד. האם גישה זו מאפיינת יהודים רבניים? והאם היא בגדר קריאה "לחזור לאמונה שלמה ולסבא הטוב"? אתמהה. ו. הצבעה על יסודות חיוביים ביהדות - פסיכולוגיים, מוסריים, פוליטיים או אחרים - אינה שקולה להזמנה לחזור בתשובה, כשם שהצבעה על יסודות כאלה בנצרות אינה שקולה להזמנה להתנצר. בכל מקרה, הזמנה מסוג זה אינה מצויה בשום מקום בדברי אליצור, לא במפורש ולא במובלע. בשלב זה לא נוכל להימנע מהשאלה מה הביא את בית - הלחמי לפרש "כמה היבטים בונים" שאליצור סבר שמצא ביהדות, כ"שיר הלל" וכ"תעמולת בחירות". דומני שהתשובה נעוצה בדברי הקטרוג המפורשים והחריפים שמציע בית - הלחמי נגד הדת. לפי דברים אלה, אם מעוניינים אנו בחופש, שוויון, דמוקרטיה, בגרות, ואוטונומיה, ולא בדעות קדומות, סמכותנות, הפליה, ואדישות לסבל האחר, מן ההכרח לוותר על הנרקיסיזם הדתי, דהיינו: על הדת. הואיל ופגעיה של ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 6 התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 5. ה. "תהפך לאכזר לי, בעצם ידך תשטמני" (איוב ל 21) : חוויות ההתגלות השטניות עד כה עסקנו בעיקר בפן היפה של ההתגלות, אבל יש גם צד אחר. חוויית ההתגלות, אם נכונה ההשערה המוצעת כאן, מקורה לעתים קרובות ... צעירים חברי כתות אלה. לאור הנאמר לעיל יש עניין בבדיקה פסיכודינמית של מקרים כאלה. לא מן הנמנע שצעירים אלה גודלו בידי הורה מתעלל. האינטרפרטציה של הרודף הדמוני בהלוצינציות דתיות כמייצגת דמות - אב עוינת, שהופנמה בתהליך אבל לא - תקין, הדריכה מטפלים ישראליים שטיפלו בצעירים דתיים עם תסמונות דומות של "דיבוק. " במסגרת פסיכותרפיה רגישה לתרבות (culturally - sensitive psychotherapy) שילבו המטפלים אמצעים מסורתיים המקובלים בעולמו הדתי של המטופל, והתוצאות התרפויטיות מצטיינות לעתים באיכות ... לקראו על שם האב, ומשנולדה לו בת, החל מצבו להתדרדר. במרכז הזיותיו היה מלאך שאיים להענישו על יחסו אל אביו והורה לו לצום ולהתנזר ממין. כיוון שאחד משני המטפלים הוא בעצמו דתי, החל דיאלוג מתמשך שבמהלכו גייסו המטפלים את האח הבכור לטקס, הנראה כשואב את השראתו מה"משפטים" שהיה יהודה פריד עורך לחולי פרנויה: השלושה הקימו "בית - דין" על פי ההלכה, שבו נתבע המלאך לדין תורה. המטופל נכנס ... מחסה: (מלכים - א' י"ז 20) יהוה אלהי! הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה? הנביא המבקש רחמים על זולתו מקבל כמובנת מאליה את העובדה שהאלוהים פוגע בו! החוויה הדתית נותנת ביטוי, אם כן, גם לפניו העוינות של ההורה. אולם, כיוון שהמונותיאיזם מנע בתוקף פיצול של דמות האב לחלק טוב ורע, הוא גרם לעתים קרובות לפיצול ה"אני" עצמו. הא ראיה שתורת ישראל מציגה, בהנגדה מדויקת למושג העם ... דווקא האדם הנראה רחוק מהתאוות, הטוען כי אינו נתון לשליטתן, עלול ליפול קורבן להן בנסיבות שסתם אדם היה מתגבר עליהן. כאן נכנסים אנו לאחד התחומים הסודיים, שלא לומר האפלים, ביהדות כולה: כמה מצוות שנראו בפירוש אליליות זכו במהלך הדורות לפירושים סודיים, שהמפרשים הצניעו ברמזים שונים, ונחשפו בהדרגה במהלך הדורות. הבולטת בהן היא מצוות השעיר לעזאזל (ויקרא ט"ז), שרק הרמב"ו אמר עליה, תוך התנצלויות, את מה שקודמיו הסכימו רק לרמוז: זהו קורבן המוקרב לשטן כדי שלא יסכסך בין ישראל לאלוהים. ה"זוהר" (פרשת תרומה קפ"ב - קפ"ד) הרחיק לכת וקבע כי כמה ממצוות היהדות (כגון השיער שבתפילין או מצוות עגלה ערופה) כוונתן, בעצם, לעבוד את השטן, ומי שמנסה להיות צדיק מדי ולהתחמק מקיומן, כפי שעשה איוב, ייענש ע"י השטן. מסתבר, אם כן, כי גם השטן, על פי הקבלה, ראוי לפיוס במסגרת עבודת ... כלפיו, יוצרים את דמות האל הזועם או השטן, וכן ההיבטים הדחויים והמוכחשים של "האני" מושלכים על דמות חיצונית, הזויה או ממשית, כגון יצר - הרע או עמלק. בתפקיד "שטנים" מופיעים בדתות השונות גם אובייקטים אמיתיים, המשמשים מושאים להתקה של הרגשות השליליים כלפי המנהיג ה"נערץ, " העם ה"נבחר" או כל אובייקט המוכרז כעליון, והמחייב יצירת אובייקט נגדי שינקז אליו את כל הרגשות האסורים. הדתות השונות מציגות מידות שונות של פיצול, החל מההנגדה המוחלטת בין האל והשטן בנצרות וכלה בחילופי תפקידים מפתיעים ביניהם במיסטיקה היהודית. ה"זוהר" (פרשת משפטים צ"ח 1) היטיב להקדים את הפירוש הפסיכואנליטי של האלוהים ... ה"זוהר" (פרשת כי תצא רע"ז 1) היא שהיצר הרע הוא שד יהודי. טרם, ככל הידוע לי, הוגשה הצעה לתיקון חוק השבות לאור קביעה זו. התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... היהודים למצרים. לנתק מסורות, ולקרוע את החוט המחבר למסכת של תת מודע אוניברסלי כביכול. האם התיאוריה של יונג הייתה שווה את המלחמה של האיש הזקן והחולה הזה. אין לדעת בברור. מה גרמו לו הנאצים לחשוב ולהרגיש. האם רצה לנתק את ה"שמיות" המוכרת ולחבר את הדת היהודית למקור אחר בכלל. שנים התלבט בדמות ובפרסום. למסה הראשונה קרא "משה מצרי" הוא יודע מה הקושי לשבור מסורת של עם ומתנצל על זה בפתיחת המסה. פרויד קורא בספר תיגר על עיקרי הדת היהודית והדת המונותיאיסטית, אך בעקיפין הספר הוא ניעור תורתו של יונג. דחייה של התת מודע הקולקטיבי. הוא מנסה להראות כיצד נוצר מיתוס. להתחקות אחרי עובדות ושינויין לרמה של אמונה. פרויד מראה שניות הולכת ומתמשכת בהיסטוריה הרחוקה של העם שהחלה בתקופת יציאת מצרים והביאה בהמשך לקרע בין ממלכת יהודה וממלכת ישראל. הוא מדבר על שני עמי יסוד שהתחברו לעם אחד. אומה שיש לה שני שמות לאל. שתי דתות שהאחת מודחקת על ידי האחרת. שני מייסדי דת ההופכים לאחד אצל מספרי הסיפורים של אז. בהקדמה לחלק השלישי מדבר פרויד על השינויים החברתיים בעולם. הקדמה והברבריות משלבות ידיים. רוסיה הסובייטית לקחה על עצמה להיטיב את תנאי חייהם של מיליוני בני אדם שחיו קדם בדיכוי. ברוסיה היו נועזים דיים לשלול את "הסם המשכר" ששמו דת. ונבונים להעניק חופש מיני. אך תוך כדי הכפיפו אותם לאלימות אכזרית וגזלו את חופש המחשבה. באלימות דומה מחנכים את העם האיטלקי. הנסיגה לברבריות פרה היסטורית של העם הגרמני. דווקא הדמוקרטיות השמרניות הפכו לשומרות הקדמה התרבותית. הכנסייה הקתולית מתנגדת להתפשטות סכנה זו לתרבות. פרויד מפחד לפגוע בפרסום מאמרו לא רק ביהודים, יש לו חשש שגם הכנסייה תצא נגדו. הוא חושש שפרסום מאמר על הולדת הדתות המונותיאיסטיות תגרם לסקנדל שיסיט את תשומת הלב מהנאמר. לא ברור כלל אם משה, האיש שנתן לעם את החוק והדת, היה אכן דמות היסטורית או יציר אגדה. העובדה הראשונה שפרויד בודק הוא שאלת השם "משה" את הסיפור על התינוק בתיבה שנסיכה מצרית משתה אותו מהמים ולכן נתנה לו את השם משה. פרויד פוסל מיד. אין לשאר שהנסיכה ידעה ... גם הם עשויים להיות לא מספיקים. אם עם יוצא למבצע גדול צפוי שיעמיד מתוכו את המנהיג. לחוקרים קשה היה לקבל שלנסיך מצרי היה איזה מניע להנהיג שבט שכנראה רחשו לו בוז. צריך לזכור שמשה היה זה שנתן לעם את דתו. אין להניח שלעם הזה לא הייתה איזו צורה של דת קודמת. אך משה נתן את מה שמוכר עד היום כ"דת משה". האם אפשר לדחות את הסברה שמשה הביא את הדת המצרית? בני ישראל לפי המסופר כבר היו מונותאיסתים, לדת מצרית אלים רבים. האלים המצרים התערבבו זה בזה. האל הראשי של העיר תבי היה אמון רע. אמון היה האל של העיר, רע היה האל של העיר און (הליו פוליס) ראש האייל התאחד בראש הנץ. מצרים הפכה להיות אימפריה ששלטה על מדינות מנוביה ועד מסופוטמיה. פרעה הפך לשליט יחיד. גם ... על קברו חקוקים המנונים לשמש. שמש הבוראת את העולם ומקיימת אותו. השמש הפכה להיות ישות אלוהית שהאנרגיה שלה מתגלה בקרניה. ובהמנון שנכתב על ידיו כנראה הוא פונה לשמש "הו אתה אל יחיד שאין אחר בלתו" מבין ריבוי האלילים עולה לראשונה סימן למונותיאיזם. הדת החדשה לא נולדה באחת אלא התפתחה. המלך שינה את שמו אימנחותפ שכלל בתוכו את שמו של אמון, האל הקודם, לאיחנאתון. הוא עזב את בירתו תבי ובנה עיר חדשה שקרא לה אחתאתון. הוא התחיל למחוק את האל אמון גם מקברי אביו, פולחן אמון נאסר. בכל מקום שבו הופיע בכתובים אל ברבים מחק אתה והכניס את מלה הטובה לאל אחד. רפורמת השינוי לא הצליחה. מעטים הלכו אחריה. המלך הבא אחריו תות אנך אתון הוכרח לחזור לתבי ולשנות את שמו לתות אנך אמון. סמלו של אל השמש היה דסקית עגולה שממנה יצאו קרניים שסופן ידי אדם. אם משה היה מצרי בן דת אתון אפשר יהיה להסביר את ההבדל בין הדת המקומית מרובת האלים לדת החדשה שהתקבלה. הכוהנים של דת אמון מחקו כמעט כל עדות לדת אתון. את הדת היהודית אנו מכירים כזו שקובעה על ידי כוהנים 800 שנה מאוחר יותר. תקופה של אחרי גלות בבל. השם "אדוני" מזכיר בצלילו את השם אתון וגם את אדוניס, אל סורי. האם ייתכן שהתפלה המוכרת לנו היום הייתה פעם "שמע ישראל אתון (אדוני) אלוהינו אל יחיד". הדת היהודית אסרה על תיאור האל בתמונה ונוטשת את השמש כאל. הדת היהודית לא רצתה לדעת על העולם הבא. החיים אחרי המוות. בדת המצרית רבת האלילים אוזיריס היה אל המתים. הקרבה בין הדת היהודית לדת אתון היא סימן נוסף. משה נתן לעמו גם את מנהג המילה. אמנם בתורה יש סיפור מוקדם יותר לברית. הרודוטוס מספר כי המילה הייתה קיימת במצרים. ישנם תיאורים על כותלי קברים. בשום עם אחר במזרח התיכון לא היה מוכר המנהג. ניתן להניח שהיהודים קיבלו את המנהג ממשה. בעיני רוב העמים המילה הייתה מנהג מוזר, אם לא ... אותם מצרים בדרך מסוימת. שאיפתו הייתה לנתק אותם מהמצרים האלילית. משה לא היה יהודי אלא מצרי מדת אתון. זו ההסתברות הסבירה ביותר. אם משנים את התקופה ומזיזים אותה לתקופת אחינתון הרבה שאלות מקבלות תשובה. משה היה אציל מצרי. נסיך. שחזה בהתמוטטות דת אתון, ושלטון אחנאתון וחיפש דרך לשלוט. כנראה שחי באזור גושן והכיר את העברים. הוא הציע להם לייסד ממלכה חדשה. להעניק להם דת שהוא מאמין בה. העברים קיבלו אותו. ארץ כנען התאימה לתכניתו של משה להקים מדינה משלו. לשאלה המתבקשת, ואם זו טעות, או למה להזיז מאורע מהתאריך המקובל שלו עונה פרויד. דתו של אתון לא נעלמה. היו קבוצות שהמשיכו להאמין בה. יש לזה תיעוד. משה היה יכול להיות בן אחת מאותן קבוצות שהמשיכו להאמין באל היחיד. לא נמצאו בכל ... שפה שמצרים החדשים לא הבינו. כל סיפור יציאת מצרים היא יצירת בדיון שבאה לשרת מסורת ישנה שלנו לא ידועה יותר. היסטוריונים בני תקופתו של פרויד, בראשם אדוארד מייר מנסים לספר את הסיפור קצת אחרת. מייר מסכים שהשבטים שכונו אחר כך יהודים קיבלו עליהם דת חדשה. אך המעמד לא היה בסיני אלא בנווה מדבר המכונה מריבת קדש. שם קיבלו על עצמם לעבוד אל בשם "יהווה" אלם של שבט המדיינים שגרו במקום. יהווה הוא אל געש. במצרים אין הרי געש אך בסיני עוד היו הרי געש פעילים. לפי מייר האל יהווה היה דמון צמא דם. קדש תהייה מקום מפתח בעל חשיבות. מקום אותו ינסו להסתיר בהמשך הסיפור. בקדש נמצאה פשרה בין שני מרכיבים. שותף אחד רצה שהאל יהוה לא יוכר כאל חדש. השותף השני לא רצה להשכיח את מצרים ואת המנהיג, משה. בקדש איחדו את המסורות השונות של השבטים קרובי המשפחה ויצרו מסורת אחת. דת משה. המתווך בין האל ובין העם היה משה, חתנו של כהן מדיין. דמותו של משה כרוכה במדיין ובאתרי פולחן במדבר. סיפור יציאת מצרים הוא אגדה שסופחה מאוחר יותר. דמותו של משה במדיין מצטיירת אחרת לחלוטין ממשה המצרי. שם איננו מצרי ואיננו מבני פרעה. הוא רועה שיהוה נגלה אליו במדבר. משה של מדיין ומשה של מצרים נראים כאנשים שונים. המדייני היה יכול לעסוק בכישוף וליצור את נחש הנחושת כאל רפואה. מה קרה למשה שהנהיג דת בה אסורים כשפים? אדגר זלין פרסם מחקר ב 1922 בו טען שאצל הנביא הושע מצא סימנים של מסורת שמשה מת מוות אלים במרד של העם. העם רצה כנראה להתנער מהדת שהנהיג. השבט שיצא ממצרים היה קטן. לא שווה בכל הטורח של איש שחיפש מנהיגות. מניחים שכשאותו שבט שיצא ממצרים התאחד עם השבטים המקומיים, קרובי משפחתו, נוצר איחוד של כל השבטים. איחוד שנתן לשבטים המאוחדים כוח לצאת לכיבוש כנען. וממנו צמחה דת חדשה. האומה התאחדה משני מרכיבים, אלו שהיו במצריים ואלו שלא באו משם ומאוחר יותר התפרקה מחדש לממלכת יהודה וממלכת ישראל. ההיסטוריה מלאה באיחודים שהתפצלו שוב. אפשר לחשוב שהממלכה הצפונית הייתה בידי אלו שחיו באזור תמיד ובדרומית אלו שחזרו ממצרים. הם היו מעטים יותר אך חזקים יותר מבחינה תרבותית. אחת התעלומות היא ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ על דת, קבלה, אמתולוגיה ואומנויות לחימה מנסיוני בעולם האומנויות לחימה, למדתי גם סגנונות מודרניים וגם ישנים קלאסיים יותר. מהמחקר שלי, הבנתי שלכל דבר יש את התזמון הנכון שלו. לדוגמא: יש אומנויות לחימה שעוסקות במגוון רחב של כלי נשק, ובנוסף עבודת היד הריקה שלהם הושתתה ובוססה על עבודת כלי נשק. מצד שני, יש אומנויות לחימה מודרניות, שנבעו מהקלאסיות, והותאמו לתנאי הזמן המודרני. למשל בעיקר לחימה ביד ריקה, סכין מקל וכו'. אם כך, מה נכון? אין נכון, יש מתאים. מתאים ... התחתונה, זה מאד תלוי במטרה ובדגשים. הרבה א"ל ישנות, בנו את עצמן ללחימה בשדה קרב עם שריון וכו', ופחות מתאימות ליומיום המודרני. מה שחשוב לי להבהיר, שמסורת כבודה במקומה מונח, אבל חשוב להבין גם, שאינה מחוייבת המציאות. ועל מה אני מרמז? לדתות יש תפקיד בעולם, שאם לא לא היו מתקימות. כמו כן לנגזרות שלה, הקבלה וכו'. כמו בא"ל הישנות, יש הרבה אמת ואיכויות בדת ובקבלה, אבל כמו הכל,, הם אינם מחוייבים המציאות. השפה והזמן שהספרים נכתבו, היו שונים מהיום, ובהרבה מקרים לא מתאימים לרוב האדם. אנשים כמו מורי ורבי, אליעד כהן, פתחו שיטה מודרנית, שנובעת מכל החוכמות הטובות והישנות, ומתאים אותה לתקופתינו. צריך להתאים את השיטה לזמן ולמקום, שתיהיה מובנת ככל שניתן, בכדי לקדם את שינוי התודעה ככל שניתן ביותר ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 7 התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 6. ו. "ובפשעיכם שלחה אמכם" (ישעיהו נ' 1) : צמצום האם והאשה בהיסטוריה הדתית ההערות בפרקים הקודמים על תפקיד האב בהתגלות ובחוויה הדתית מעוררות באופן טבעי את השאלה: מה מקומה של דמות האם בכל אלה? על כך מתווספת השאלה הרחבה יותר: מה מייחד את החוויה הדתית הנשית? כאן, למרבה האכזבה, נתקלים אנו בדלות מקורות. מעטים הכתובים הדתיים העוסקים בנשים או שנכתבו בידי נשים, וכן מעטות העבודות בפסיכולוגיה העוסקות בפן זה של חיי הדת. איננו יודעים, למשל, כמה מהנביאים איבדו את אמהותיהם. הדוגמא הבודדת שהזכרנו לעיל למייסד דת עליו ידוע שאיבד את אמו, בודהא, אכן קשורה במושג אלוהות אימהי בהרבה מהאל המונותיאיסטי. אולם בחיי רוב נביאי המקרא, נדונות האמהות להתעלמות מוחלטת. אפייני הדבר שבחיי דוד המלך, המפורטים כל כך, אפילו שמה של האם אינו ידוע, וזאת למרות שהיא הייתה בחיים עוד בהיותו שר צבא (שמואל - א' כ"ב 3). די בדוגמאות אלה כדי להמחיש עד כמה כבדה השתיקה האופפת בהיסטוריה הגברית את החוויה הדתית של הנשים ואת חייהן ומותן של האימהות - ולפיכך חסר לנו ממד חשוב גם בחוויה הדתית של הבנים. גם הספרות הדתית היהודית היא בעיקרה גברית. ידועים לנו כמעט רק נביאים גברים, ורק אזכורים חטופים בתנ"ך מעידים על רובד נשי קדום שדוכא במהלך המהפכה הפטריארכלית והכיבוש העברי. מרים הנביאה מוזכרת במשפטים ספורים, חלקם לא מחמיאים, ודבורה פעלה ... סתום זה מסורת לפיה התאבדה ברוריה אחרי שתלמיד פיתה אותה. לא בנקל תסלח חברת גברים לאשה שתבעה מקום בתוכה. עוד פחות מובנת מהפטרוצנטריות של המקורות היא העובדה שגם המחקרים המודרניים בפסיכולוגיה של הדת עוסקים בעיקר בגברים. ניסיון פסיכואנליטי נועז לגלות ביהדות פנים פמיניסטיות נעשה ע"י לוי - ולנסי, אולם התוצאה היא בעיקרה אפולוגטית. אחת הנשים הבודדות בימי הביניים שהותירו לנו תיאורים של חוויות התגלות - הנזירה תרסה דה חסוס מאווילה (1515 - 1582) - גירתה כנראה רק את דימיונם של ... את חשיבות האם בחיי הנפש המוקדמים, את עושר עולם הפנטאזיות של התינוק בתקופה זו, ואת חשיבותם הגדולה של מנגנוני ההשלכה, הפיצול ודומיהם, אך לא הרבו לגזור מגילויים אלה תובנות חדשות לגבי החוויה הדתית. התעלמות המקורות הדתיים מהאשה עומדת בניגוד מוזר לעובדה שלאורך ההיסטוריה, ובתרבויות שונות, נתפסת האשה דווקא כקרובה יותר מטבעה לעולם הרוחני. נראה שהפתרון שמצאו הגברים לסתירה זו היה פשוט: יש באשה רוחניות, אך היא מהסוג ההרסני. כבר התורה השתמשה ... אין בכתובים מילה. לשטן בהזיותיו של הייצמן היו שדיים; האלה ההודית קאלי ידועה כצמאת דמים; וה"זוהר" מוסיף את דמויותיהן של לילית ונעמה כשדות המתגנבות אל רווקים בשנתם ומתעברות מקרי הלילה שלהם. דתות המזרח הקדום, כרוב הדתות הקדומות, היו משופעות באלות רבות - עוצמה, וקדשות (זונות פולחניות) היו מוסד נפוץ בהן (בראשית ל"ח). שריד לתקופה זו היא מרים, הממלאת עד היום את תפקידה האימהי בהצלחה רבה בדת הגדולה בעולם. ודאי אין זה מקרה שלבתולה קדושה זו ... גם בתלמוד (קידושין ל"א 1) היו כאלה שחשו באופן בלתי - אמצעי את הקשר בין דמויות האל והאם: "רב יוסף, כשהיה שומע את קול רגליה של אמו, אמר: אעמוד מפני שכינה שבאה! " למרות סילוק האלות - האמהות מהיהדות, חזרו מאוחר יותר דמויות - אם מופשטות יותר: ארץ - ישראל, התורה והשבת, הממלאות תפקידים אימהיים באגדות ובמדרשי התלמוד. ברג, פלדמן ואחרים הצביעו על שפע מאפיינים שנקשרו במסורת היהודית לדמות השבת ולספר התורה (הנשיקות, ההלבשה ... בעולם העליון, לחטא אדיפאלי. ב) כשהצדיק מעמיק בלימוד התורה, אהבת השכינה אליו נעשית כה עזה, עד שהיא מעוררת את קנאת בעלה, הקדוש ברוך הוא, ובכך מסייע הצדיק לזיווג האלוהי. כאן מעניקה החוויה הדתית דמות אם מלאה, כולל מאפייניה האדיפאליים. שבתאי צבי, שהתחתן פעם עם זונה ופעם עם ספר תורה, ביטא כנראה בשפה הפסיכוטית את האמביוולנציה הקדומה של הדת כלפי האישה. ויינפלד הראה כי שרידי פולחן האלה - האם יוצרים רצף מלא המשתרע מימי הדתות האליליות על פני המקרא, התלמוד והקבלה. אם המיסטיקה היא התחום שבאמצעותו מנסה הדת ליצור באופן מכוון את חווית ההתגלות, לא ייפלא לגלות כי מקרים של אובדן הורה מופיעים גם בהיסטוריה של גם תורת הקבלה. כאן, לפחות, מופיעות התייחסויות רבות יותר לאבדן האם. הבעש"ט (ר' ישראל בעל שם טוב, ? 1760 - 1698) התייתם ... הגיעו לגיל עשרים והפך את קברה למקום עלייה לרגל למאמיניו. אביו נפטר ב - 1663, שנתיים לפני פרוץ התנועה השבתאית. אולם מחוץ למיסטיקה, בתחום שג'יימס5 מכנה "הדת הממסדית, " בולטת העובדה שדמות האם ביהדות היא, על פי רוב, בלתי - אישית. זאת בניגוד לאלוהים, המתואר בקווים אישיים בולטים כל כך. מצד שני, ייתכן שדווקא היעדר זה של הפן האישי עושה את סמלי האם ביהדות מתאימים יותר לייצג את האם של תקופת הינקות, שעדיין אינה מצטיירת בקווים אישיים, "האם הסביבתית" בלשונו של ויניקוט. דווקא הרמב"ם הרציונליסט, במכתבו לר' יהונתן בן דוד הכהן מפרוואנס, תיאר במילים יצריות מאין כמותן את יחסו ... מתחילה אלא להיותן לה לרקחות ולטבחות ולאופות, ולהראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא עד מאוד, מכל מקום נתמעטה עונתה, שהרי נחלק לבי לחלקים הרבה בכל מיני חכמה. 27 במיעוט המחקרים על חיי הדת של הנשים מצטרפת הפסיכולוגיה, למעשה, אל הממסד הדתי עצמו, המונע עד היום מנשים ליטול חלק פעיל בעיצוב החיים הדתיים בחברה המודרנית. מי יודע כיצד היו נראות כיום הדתות הגדולות, מזרח ומערב, לו ניתן היה לשמוע לפעמים, בתוך רעם מקהלות - הגברים הלוחמניות שלהן, גם קול אשה? התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 11 התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק 10. י. "כי - שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב 29) : ההיבט הרדיקאלי ביהדות לסיום ראוי לומר דבר על כמה היבטים בונים של החוויה הדתית, בעיקר ביהדות. ברצוני לטעון כי כל דת עתיקה, ששרדה תהפוכות היסטוריות, כמוה כגוף חי: כנגד כל היבט נסגני, שוביניסטי והרסני המצוי בה, מצויים בה גם ה"נוגדנים" בדמות מגמות של צמיחה ובגרות המרסנות אותו. הדת מוכרת לנו כיום בעיקר מהצד האוטוריטארי שלה, המטשטש את הצד ההפוך, האוטופיסטי והמורד. הדוגמא הבולטת ביותר למרכיב הרדיקאלי שבדת מצויה דווקא במונותיאיזם. "כל הכופר בעבודה זרה, " אומר התלמוד (מגילה י"ג), "נקרא יהודי. " לצד התמסרות מוחלטת למרותו של אדון יחיד, הופיעה אמונת הייחוד פעמים רבות דווקא כמרד נגד סמכויות שלטוניות או אינטלקטואליות. אחנאתון, ראשון המונותיאיסטים, היה גם ראשון האיקונוקלסטים, ודומה שחוסר - הסובלנות כלפי דתות אחרות, שהוא, כנראה, המצאה מונותיאיסטית, גם מיסד, באופן פאראדוקסאלי, את עצם הכפירה. נביאי המקרא תבעו ציות לצו האל בנשימה אחת עם קריאת תגר על כל אוטוריטה ארצית. דומה הדבר להתנגדותם של מוסלמים אדוקים לפניית - הכבוד הנפוצה "יא סידי (אדוני), " הנענית בתשובה הנזפנית "סידי וסידכ אללה" (אדוני ואדונך הוא אלוהים). קבלת מרות עליונה פירושה דחיית מרות ארצית. בנושא זה, תרומתה של היהדות לתרבות היא צורה ייחודית של יחסי אובייקט. בכל תרבות יש מושאי קנאה, ומערכות - יחסים שונות מתפתחות בניסיון לגשר על הפער בין המקנא ומושא קנאתו. הפרא אוכל את חיית הטוטם, את אויבו המנוצח או אפילו את קרובו המת בניסיון שקוף להבליע לתוכו את תכונותיהם הנחשקות; עובד האלילים ... לו הטכנולוגיה המודרנית לחזות או להאזין להם. בכל ניסיונות התקרבות אלה בולט קושי דומה: הסוגד אינו זוכה אפילו למעט מהכוח, היופי, הקול הערב או שאר תכונות האידיאל שלו. שונה הדבר ביהדות, שהעריצה ללא גבול את הידע והחוכמה. לימוד התורה זוהה לעתים קרובות עם הנאה אירוטית (ר' איגרת הרמב"ם בפרק ו) ועם קניית כוחות מאגיים לשנות את המציאות הפיסית. אבל המטאפורה השכיחה ביותר היא השוואת התורה לחיים עצמם. "עקיבא, הפורש ממך כפורש מן החיים! " קורא בהתלהבות רבי ... קהל אוהדים לא יצא ממופע ספורט עם שרירים מפותחים יותר, אבל אפילו עדת חסידים - שוטים המתמוגגת מדרשתו של דמגוג מקבלת ממנו חידוש אינטלקטואלי זה או אחר. באופן דיאלקטי, הצליחה היהדות לרתום צורה פרימיטיבית ילדותית של יחסי - אובייקט למטרה בונה. בנוסף נתנה היהדות לגיטימציה מפורשת למרדנות כמניע בלימוד התורה. "אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, " אומר התלמוד (קידושין ל' 2), "שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה לזה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה. " מטבע הלשון השחוקה "לנצח את האב, " מצביעה על תכונה משותפת למדען והאמן מצד ... אל פילוסופי, אינו יכול להישאר זמן רב. על כך היה פרויד מעיר כי "האני העליון" דורש את העונש ללא קשר להכרה הרציונאלית. שני סיומיה של האגדה ממחישים, אם כן, שתי מגמות הפוכות של הדת, הנאבקות זו בזו עד ימינו אלה. זה המקום בו, בדיאלוג בין הפסיכואנליזה והדת, חייבת הראשונה לעמוד על שלה. כל מחקר היסטורי ביחסים בין - דוריים שב ומאשש את אחת מתובנותיה המדאיגות ביותר של הפסיכואנליזה: הפרעה ביחסי הורה - ילד אינה רק טרגדיה אינדיווידואלית אלא נוטה להתעורר ... המפגש הקודם מתעוררות בו, וכך מנציחה ההפרעה את עצמה בדומה למחלות מדבקות. כשאנו קוראים על עוד מקרה של התעללות או אפילו רצח ילדים - שלעתים, למרבה הזוועה, מופיע דווקא במשפחות דתיות מאוד - מהו אסון זה אם לא עוד חוליה במורשת ממארת שראשיתה בשחר ימי האנושות, ושגם הדתות, לטוב ולרע, יונקות ממנה את עוצמתן? כשהפסיכואנליזה קוראת לטפל במקרים כאלה באופן מעשי, בקליניקה ולא רק באקדמיה, היא תובעת לעצמה את תפקידם של מדבירי המגפות הגדולים ששחררו את האנושות מאימי האבעבועות השחורות ושיתוק הילדים. אנחנו רק בתחילת הדרך לקראת השגת מטרה זו. היהדות, דת - אב שהשכילה במהלך הדורות להשיב גם לילדים, הממשיים והמטפוריים, את זכויותיהם, יכולה להיות שותפה למטרה זו. "אין אדם מסוגל ללמוד תלמוד, " אומר שטיינזלץ, "מבלי להיות, או ללמוד להיות, ספקן נצחי. " כמוהו טוען פיש כי הגישה האנטי - סמכותנית הייתה הדומיננטית ... אחד מחוקרי המקרא הנועזים בדורנו מתקשה להאמין שהעם שהביא לעולם את רעיון האל האחד קרוי על שם התכתשות עם אותו אל: כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. כי כן, סדנא דארעא חד הוא. הדת, כמו האהבה, מוציאה את המיטב והמירע שבבני האדם, ומעבר לרבגוניות העצומה של החוויה הדתית במקומות שונים ועל פני תקופות היסטוריות שונות, היא יונקת מאותן צפונות נפש. למעשה עוברים כולנו חוויית התגלות כשרעיון חדש כובש אותנו בעוצמה, וגם ההתפכחות מאשליה זו או אחרת התגלות היא. ריבוי - פנים זה של ההתגלות יכול להיות לנו אתגר שיזכיר לנו את חולאי העולם בו אנו חיים, את ניכורו ואת היותו תמיד טעון - תיקון. התבוננויות פסיכודינמיות בחוויית ההתגלות ובאמונה הדתית - חלק ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... ריח מוזר נודף מהאבסורד הזה. אין דור שלא התמודד עם האבסורד הזה... התמודד ולא נחל הצלחה, כי לא יכל לתת מענה חד משמעי לשאלה האנושית הפשוטה: האם הבורא, בורא הכל זקוק לזבח? האם האדם זקוק לזבח? שייכפר על חטאיו באמצעותו? מה הקשר בין הקורבן לאדם? האם הדת היהודית מסתכמת בפולחן של הקרבת קורבן? והעלהו שם... לעולה. בזאת אנו חוזרים אל אברהם אבינו ואל "הדברים" שעלה אליהם ונגלו לעיניו... אברהם אבינו הבחין שיכול להשפיע על הטבע באמצעות תודעתו, המציאות מתהווה באמצעות האותות המשודרים מהתודעה האנושית; האדם אינו חי את המציאות - הוא עושה אותה. כל המילים והסיסמאות האלו ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דת - לחץ כאן...