יהדות - התיחסות היהדות לסיגופים ונזירותיהדות - התיחסות היהדות לסיגופים ונזירות כל ימי נזרו קדש הוא לה (במדבר ו, ח) אדם מחליט ביום בהיר להתנזר מן החיים. האם נוהג הוא כראוי, לדעת התורה? האם נכונה היא תווית הקדוש, שהצמידו הבריות למסתגף המקצועי? האם גם בעיני הדת היהודית האדם הנבחר הוא זה המואס...מהו החטא, המעיב על מעשה ההתקדשות של הנזיר? מסתבר, שמעשה קדושה זה, הפרישות עצמה היא החטא. ועל שחטא בנזירות הוא מביא קרבן כפרה. חטא גדול הוא, אם כן, להתרחק מצוף ההנאות, שמזמן העולם. אסור למנוע מן הגוף את מה שהתורה התירה לו. חוטא הוא, אם כן הנזיר - גיבור פרשתנו. ואכן, רבו הפרשנים ופוסקי ההלכה בישראל, ששללו בתכלית את הסגפנות כדרך המובילה אל הקדושה. זאת, בניגוד לדתות אחרות, מן הנצרות ועד לכתות המזרח, שבייאושן מאפשרות החינוך העצמי בתוככי החיים, במסגרת החברה, המשפחה, הקהילה, העם והמדינה - בחרו בהתנתקות...