משמעות החיים - מבוא... ומטרתו היא ללמוד ולדעת (אהבת החכמה), אריסטו שגרס כי מהותו האדם היא השאיפה אל הטוב, וזרם הנהנתנות היווני שקבע כי המטרה של האדם היא עונג ואושר, דרך הרמבם שקבע כי תכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו, רבי משה קורדובירו שסבר כי תכליתו של האדם להדמות לקונו במידותיו ומעשיו (על פי מערכת הספירות), והרמחל שקבע כי האדם לא נברא אלא להתענג על ה וליהנות מזיו שכינתו, ועד בודהה שטען כי מטרת האדם להגיע להתעוררות, הארה ומודעות עצמית גבוהה, זאן זאק רוסו שטען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת את הפוטנציאל הטמון בו, גאורג זימל שטען כי תכלית החיים היא להתאמץ להגיע לאינטנסיביות של חיים ולהתאוות לחיוניות גדולה יותר ממה שיש לו, ואריך פרום שטען כי האהבה האנושית על שלל סוגיה, היא היא התשובה העיקרית ... בשונה מעולם הבהמות והצמחים, בו מהותם נקבעת מראש בטרם הגיעם לעולם, האדם מגיע לעולם ללא מהות קבועה, על כן משמעות חייו נמצאת בידיו. אדם יחיה חיים משמעותיים, בעלי תכלית רק אם הוא יעצבם ויעניק להם תוכן מקורי. גם ניטשה הסכים כי אין לאמץ באופן עיוור שום מערכת מוכתבת מראש, ועל האדם לעצב את חייו כמו יצירת אמנות, לכתוב את ספר חייו באופן אותנטי ובמו ידיו. היו אנשים שראו את תכלית החיים החל מעצם שרידותם והתקיימותם, ומטרות צרות אופקים אחרות ככיבוש, ושליטה של הזולת, הצלחה, הבאת ילדים לעולם, תהילה ופרסום, קשר עם אנשים אהובים, דרך הפצת ... עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. על פי פראנקל האדם מוגדר כיצור התר אחר משמעות, והעוסק בחיפוש אחר פשר. פראנקל טוען שהאדם המודרני שיש בידו את האמצעים, אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם ריק קיומי, שהסימפטום הראשי שלה הוא שעמום. תחושה שבאה לידי ביטוי לפי פראנקל במשולש של דיכאון, תוקפנות, ...