... שפתנו. לנסות להעלים את כל מה שקשור אליה, לתשוקה. אני משתוקק להגיד אני משתוקק ואומר בא לי לכתוב על תחושה מוסווה. מתי החלו בני האדם לבלבל ולהתבייש בכלל,
בתאוותם ותשוקתם בפרט. העברית כשפה סיבכה קצת מונחים שהם ... תשוקה ובין תאווה. תאווה יכולה להיות רגעית. תשוקה היא רגש מפעיל לאורך זמן, למעשה לכל החיים. גם אחרי שהשגת את מושא התשוקה. אתה ממשיך להשתוקק.. אתה יכול
להתאוות לשוקולד. לאכול פיסה ולהרגיע. לאקאן שידע להגדיר דברים ... עליו נשמע נחמד. להגיד אני מתאווה אליו משאיר אותך יותר עירום מעירום. זה מגלה אותך בתאוותך הגלויה ביותר לכל עומק רובדיך בתוספת תוכן שכל אחד משליך עליה
מתאוותו שלו,. התאווה, גלויה בוטה, מונחת לפנינו כמו גופה בסרט ... אצל האדם נולדה בושה. נולד צורך להסתיר. וככל שמסתירים יותר מסבכים יותר את הצורך המוסתר. עד כדי בלבול. תאווה הפכה למלה גסה. מתארת אנשים גסים. לעולם יכתבו
תאוותן כמלת גנאי. למזלנו תשוקה לא מסתדרת כל כך עם ההטיות. ... ולא חייתיים ובעיקר מעודנים עד קצה קצות ציפורנינו, כי העידון, הוא נושא אחר הקשור לתשוקה ותאווה, ולא זה המקום לדון בה.. והרי אנו עומדים בושים ונכלמים
ותאוותנו בידינו. והכי גרוע, חצי
תאוותנו בידינו, אוי לבושה. תחשבו על אוסף המקומות שהמלה ... מלהודות בה. אז נעשינו רומנטיים להפליא. כולנו רומנטיים עד שענייני הגוף הטבעיים הפכו לנשלטים על ידי הבלבול הסמנטי. באמנות, בעיקר הציור תמיד מאפיינים את
התאוותן עם שפתיים נפוחות עיניים בולטות. תאווה מצוירת תמיד כמגונה בצורה זו או אחרת. לתשוקה אין לנו כמעט דימוי חיצוני, אומנותי. המבהיר לנו מה מסתתר מתחת למלה, כמו בתאווה. היהודים למשל תמיד תוארו
כתאוותנים ולא כבעלי תשוקה. צריך לדעת להבדיל. לראות ... מחזורית, המביאה תוצאה לאוויר העולם. האדם הוא יצור מתאווה להנאתו בלבד. תשוקה יכולה להיות כואבת. היא תמיד כרוכה בחסר שאין למלא אותו. וגרוע מכך, האדם הוא
תאוותן תשוקתו מבוטאת בדרכים שונות ומשונות. לעתים בישירות ... מוסרי עליון אונס אותנו להסתיר תשוקות. מה הפחד מפני הודאה בתשוקה. אנחנו מכירים בעובדת התאווה, התאווה המינית ואפילו נתנו לה צמד מלים מכובדות לדבר עליה,
תאוות בשרים אך עדיין אלו מלות גנאי לרוב. העידון של התשוקה ... אנחנו יודעים מה יש מתחתם, אך הסגר מעדן את הריח ומעלים אותו לרגע. הבושה מפני הדבר עצמו סכסך עלינו את השפה ואת ההתייחסות אל הדברים עצמם. אנחנו לא שמחים
בתאוות שלנו ולא גאים בתשוקות. התאווה מבישה יותר מהתשוקה. למרות שכמעט מבלי דעת אנו מיחסים לאנשים
תאוות ותשוקות. התשוקה יכולה להפחיד בעומק שלה. במקום בו היא מכאיבה לנו בתוך תוכנו העמוק ביותר. אנשים יפים
תאוותנים בעיננו יותר מאנשים ממוצעים או מכוערים. אנחנו מיחסים להם את מה שאנחנו מרגישים כלפיהם. הם מעוררים אותנו ואנחנו מיחסים להם את התאווה. משהו תת הכרתי אומר לנו שלכאורה היופי מושך יתר ולכן בעל היופי
תאוותו יותר גדולה ואולי גם מהנה יותר מינית. כי כיפה הוא גם בעל ניסיון גדול יותר.. אנחנו גם יודעים שזה לא נכון. אנשים מממוצעים יכולים להיות בעלי
תאוות גדולות. לא הצלחנו לשים קו גבול בין תאווה לתשוקה.. ...