פרשת "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת": יוכבד בת לוי אומרת / מוטי לקסמן, תשע"א... ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך (4). מילא, עבודה קשה, אם זה עוד אפשר להמשיך לחיות ולקוות ליום חדש. פרעה לא הסתפק בכך. הוא החליט להעלים אותנו, להשמיד אותנו! (5). זה כבר היה יותר מידי. ובאמת, קשה להבין החלטה זו. הנה גם פה יש דברים תמוהים. איך פתאום הגיע האיש, המלך פרעה, להחלטה לא אנושית זו? הוא חלם חלום. חלום מאוד משונה: פרעה ראה בחלומו והנה כל ארץ של מצרים עומדת בכף מאזניים אחד, וטלה בן כבשה בכף מאזניים אחד. והייתה כורעת כף מאזניים מטלה בתוכה (6). פרעה התעורר במבוכה רבה, טלה אחד יכול להכריע את כל ארץ מצרים??? (7). פרעה זכר שסב - סב - סבו, בימי יוסף, גם כן חלם. אותו סב - סב - סב פנה לצפנת פענח, אשר פתר את החלומות והכל התגשם. לפרעה שלנו לא היה בנמצא מין צפנת פענח כזה. הוא פנה ליועצים שלו, הם פירשו והציעו: מיד שלח ויקרא כל חרטומי מצרים ויגד להם את חלומו. מיד פתחו פיהם, ייניס וימברס ראשי החרטומים, ויאמרו לפרעה: בן אחד עתיד להיות נולד בעדתם של ישראל שעל ידו עתידה להחרב כל ארץ של מצרים (8). מה אומר ומה אדבר, פרעה נכנס ללחץ (9). חרדתו של פרעה, כנראה בלבלה את שיקוליו ואז הוא פנה, כמו שאתם אומרים, לחתול כדי שישמור על השמנת. פרעה פנה, לא פחות ולא יותר, אל שפרה ואל פועה העברית שהיו המנהלות האחראיות על כל המיילדות (10). ... אישה, אפילו לא מיילדת, מסוגלת לעשות דבר כזה? ואמנם שפרה ופועה לא העבירו הנחיה זו לאף מיילדת (12). אבל האיום לא פג. פרעה האיש, כנראה בלחץ יועציו, לא ויתר והוא פנה אל כל העם: ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון (13). המצב קשה יותר. ואז, תאמינו או ... המומה. אני יוכבד, אלד טלה? רק זה חסר לי. אבל, לאחר שההתרגשות הראשונה נמוגה, פתאום התחלתי להבין. הרי טלה הופיע גם בחלום פרעה. איך אתם אומרים, האסימון ירד, אבל התמיהה לא. אני, יוכבד דדתו של עמרם מבית לוי אלד בן אחד ... ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר (16). למה דווקא בסוף על שפת היאר? אינטואיציה של אישה, של אמא. כולם יודעים מתי בת פרעה יורדת לרחץ על היאר, הרי השומרים הופכים את שפת היאור לשטח סטרילי ולאף אחד, וודאי מבני עמנו, ... מקום ותראה מה קורה. גם אני ישבתי, חבויה לא רחוק משם, איזה מתח נורא... תבת גמא ובה האור שלי נעה לאט על המים. ותרד בת פרעה לרחץ על היאר (17). לא יכולתי לשבת במנוחה, רעדתי. מה יקרה? ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה (18). קול הבכי של האור שלי נשמע היטב, נשימתי נעצרה. קריאתה המופתעת של בת פרעה נשמעה היטב, כאילו היא רוצה שהלא נראים ישמעו היטב, ולא יטעו: ותאמר מילדי העברים זה (19). זה ... ממה שראתה: לכי מהר, תציעי לה מיניקת עברייה, אותי. מרים ניגשה בזהירות אל האישה ואמרה בהכנעה רבה ובתמימות מופגנת, אל בת פרעה: האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד? (20). מרים סיפרה אחר כך, שבת פרעה לא היססה, היא מיד אמרה: לכי בתי הלכה, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד (21). הגעתי. האור שלי מיד הפנה את עיניו הנפלאות והושיט ידיו הקטנות אלי. יש לי הרגשה חזקה שבת פרעה הבינה היטב מה קורה כאן, אבל היא המשיכה לשחק את המשחק: ותאמר לה בת פרעה: היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו (22). והנקתי אותו וגידלתי אותו, וסיפרתי לו יומם ולילה מי הוא ואיזה מורשת הוא נושא. הוא קלט הכל. וכשהגיעה השעה: ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן (23), ידעתי, שהוא יימצא בידיים טובות. כך היה. והשאר מסופר בכתובים. אז, כאשר העולם מתנהל רק על ידי והוא ימשל בך, בדרך כלל, טוב לא יוצא מזה. הנה, שפרה גם פועה, מרים, ואפילו בת פרעה, היו ופעלו בזמן המתאים כדי להראות שאיש, אפילו גדול ונורא כמו פרעה אינו יכול להגשים רוע לב, הרס וחורבן, אם יש נשים פשוטות שמוכנות לומר לא, הרף! ואנוכי, יוכבד ...