... לא היה מתקיים, פשוט לא היה לנו קיום במרחב כי לא היה שום יצור שיבחין ולו חלקית ביקום, לא היה
פוטנציאל לחיים כי ההבחנה חייבת להיות ייחסית - אחרת אין במה להבחין. ואכן הבחנתינו במימד המרחק בפועל נבעה מהכיוונים ומהמהירויות השונות של העצמים ביקום כולל העצם שלנו - היינו ... אינו נגזר ממעמד מחייב בפועל, האדם יכול להמצא ביקום מבלי לצפות בו, והכוונה היא מבלי להוציא את
הפוטנציאל המלא שלו כצופה לפועל, כי למעשה אין אדם שלא צופה ביקום במידה זו או אחרת, עצם ליבו הפועם מעיד על זאת כי גם האדם שעומד במקום - הוא נע בעצם תוך כדי עמידתו במהירות אדירה, והיקום עובר לידו בהבזק כמו ספר שעמודיו מתחלפים ללא הרף. שאלת
הפוטנציאל מייצגת את רצון האדם שרוצה לצפות למרחקים נוספים ויותר גדולים מהמרחקים הסטנדרטיים שדינמיקת היקום מציעה, והאדם מטבעו ער לנקודה הזאת: איך להגיע למרחקים יותר גדולים ועצומים ולזהות אותם, ולצפות בהם, לנצלם לאכול את פירותיהם, לצרוך אותם. האדם זיהה את
הפוטנציאל שבו וראה בו את החיים, חש דרכו את החיים. התאהב בחיים והפועל הנכון - התמכר לחיים. הצפייה ביקום גררה אחריה הרבה פועלים מעבר לפועל לצפות, כמו לזהות, לנצל, לצרוך, ... על פני מרחבים ולאבד את הקשר בין הנושאים, אבל אסרוק את הנושא העיקרי בקצרה בשביל לגעת בנקודת
הפוטנציאל שהאדם זיהה בעצמו, התמכר לו וביקש לפתח אותו ולנצלו עד תום, במטרה מוצהרת להתפשט ביקום ולקפץ על פני מרחבים שילכו ויגדלו ויתפשטו ויתעצמו ללא הפסק... להלן הפרק שמתעד את ...