... הכוונה במונח ותו לא היא שהתנאי למימוש ההבחנה לא היה מתקיים, פשוט לא היה לנו קיום במרחב כי לא היה שום יצור שיבחין ולו חלקית ביקום, לא היה
פוטנציאל לחיים כי ההבחנה חייבת להיות ייחסית - אחרת אין במה להבחין. ואכן הבחנתינו במימד המרחק ... וזה הדבר שביקשתי להדגיש, תואר הצופה ביקום אינו נגזר ממעמד מחייב בפועל, האדם יכול להמצא ביקום מבלי לצפות בו, והכוונה היא מבלי להוציא את
הפוטנציאל המלא שלו כצופה לפועל, כי למעשה אין אדם שלא צופה ביקום במידה זו או אחרת, עצם ליבו ... על זאת כי גם האדם שעומד במקום - הוא נע בעצם תוך כדי עמידתו במהירות אדירה, והיקום עובר לידו בהבזק כמו ספר שעמודיו מתחלפים ללא הרף. שאלת
הפוטנציאל מייצגת את רצון האדם שרוצה לצפות למרחקים נוספים ויותר גדולים מהמרחקים הסטנדרטיים ... מטבעו ער לנקודה הזאת: איך להגיע למרחקים יותר גדולים ועצומים ולזהות אותם, ולצפות בהם, לנצלם לאכול את פירותיהם, לצרוך אותם. האדם זיהה את
הפוטנציאל שבו וראה בו את החיים, חש דרכו את החיים. התאהב בחיים והפועל הנכון - התמכר לחיים. ... להשלים את הנקודה הזאת כאן בשביל לא להתמתח על פני מרחבים ולאבד את הקשר בין הנושאים, אבל אסרוק את הנושא העיקרי בקצרה בשביל לגעת בנקודת
הפוטנציאל שהאדם זיהה בעצמו, התמכר לו וביקש לפתח אותו ולנצלו עד תום, במטרה מוצהרת להתפשט ביקום ...