... באופן זה או אחר... הוא עלול לשאת את עיניו אל העיר הגדולה על כל משאביה והנאותיה, ולו אין אפילו את החשמל... בו ברגע יאבד את השלום שיש לו וימיר אותו באכזבה תהומית...
נשמתו , מאותו רגע, תדרוש עוד ועוד... היא תדרוש את העוד ... הנוף ואותה ההנאה לכאורה... טמועה בתודעתינו האבחנה הזאת הגם ואין אנו מודים בקיומה, כי הרי קיומה נוגד את ההיגיון הצרוף שלנו. זו אם תרצה הראייה האובייקטיבית לקיום
הנשמה הבלתי מוגבלת שבאפינו, כי הרי בלעדי שאיפותיה הבלתי מוגבלות - לא היה מקום וקיום לאבחנה האנושית הזאת, שהרציונל השיכלי מתנגד לה.
נשמתינו איפוא, היא הקובעת את מד ההנאה, כמהותה כך התנהגותה, ... שלמות ממנה עד שלא נותר ממנה כבר שלד... יש לציין שלזאת לא התכוון, כוונתו היתה ליהנות דווקא. ובכל זאת משהו בתוכו כיוון אותו מידי פעם להנאה האינסטנקטיבית המקורית,
נשמתו כיוונה אותו לזאת, היינו למתיחת שרשרת ההנאה ככל האפשר ... שהיו מוכנים להטות לגילויו אוזן. לא על גילוי אלהים דיבר איתם ולא על עבודתו כי אם על מונח אחד ויחיד: ההנאה מהחיים, איך אני יכול לחזור אל המונח המקורי הזה ולספק
לנשמתי את דרישותיה הבלתי מוגבלות... בדברים האלה דיבר ודש. ...