... שזזים בתוך מרחב זמן ומקום. וכשהמוח שלך פועל, זה בסך הכל גלים חשמליים. יש מנגנון אנרגטי ענק, שמחליט היכן יהיו גלים אנרגטיים. בהבנה של רצף האטומים, אין בכלל ... היא האם יש קשר בין הרגעים של הזמן? במקומות אחרים בספר יש הסבר מדוע אין קשר בין הרגעים של הזמן. מה שקורה, שרגע אחד רצית, רגע אחד עשית, רגע אחד חשבת שזה שאתה רוצה וזה שאתה עושה זה קשור, ורגע נוסף חווית שאתה בוחר את זה. ולכן ... בחדר שנמצא בתוך זמן ומקום, איפה המקום נמצא? בכל מקום יש מקום. אבל בכל מקום יש מקום עד כדי כך שאתה לא נמצא. למשל, זאת אצבע, אבל היא גם גוף, יש מקום שבו אין ... מהפרספקטיבה שהמקום והזמן ממלאים את הכל. ואף על פי כן האדם נפרד מהם, האדם הוא לא המקום, האדם הוא פלוס המקום. אין שום מקום שההוויה של המציאות לא נמצאת בו, ... צורה של ההוויה. יש מקום וזמן ואתה צורה שלהם. אם בכל מקום יש הוויה, אז זה אומר שאתה לא קיים כנפרד. מציאות, בצורת אני, אתה עושה כל מה שתרצה. קודם כל שתבין שהאני ... אומר שגם בתוכך יש מקום וזמן, ולכן אתה לא קיים כנפרד, אלא אתה הזמן והמקום. וכשאתה זז, זה אומר שהמקום זז. כשהאדם אומר אני, הוא מתכוון לגוף ולתודעה. למשל כשהאצבע אומרת אני, היא מתכוונת ליד, לגוף ולתודעה. ... לראשון, שמצמצם את הזמן והמקום, שאחראי לכל מה שקורה, שאני חלק ממנו. האדם בטוח שהוא זה שמחליט אם לזוז לפה או לשם, זה לא נכון, המציאות מחליטה לך אם תזוז לפה או ... הוא לא חושב שהמקום והזמן זזים, אלא הוא חושב שהוא זה שהולך. ובעצם מה קורה? אם אתה מבין שאין שום מקום, שאין בו מקום, אז למעשה מי שזז זה המקום ולא אתה. שאלה: ... ולמה האדם לא חווה שזמן ומקום זזים? כי הוא לא מבין את זה עד הסוף. אם תכריח את עצמך להבין עד הסוף, תשאל, כאשר אני זזתי, מי זז? למה זז? איך זז? למה אני יושב על ... הזה? הוא נמצא בתוך זמן ומקום שממלאים אותו, מה זה? מה זה התודעה? למה אני רוצה? מה זה רצון? תשאל עד שתבין שהכל אחד, ואז תבין שאתה אלוהים. למשל זה ספר בגודל ... אם ההוויה של המקום והזמן ממלאת את הכל, אז למעשה אין זמן ומקום, אז אין כלום. בכל מקרה יש את היש שזה הצורות, ומצד שני אין יש, כי לא יכול להיות שיש משהו קיים, למה? כי הרי יש הוויה שמהווה את ...

... הנפרדות היא הדבר הראשון. כי אם יש אחדות אז תמיד יש ההפך. ודבר נוסף שהסברנו, ששני המקיפים הכי גדולים הם, הזמן והמקום. שלא משנה איך תסובב את הגלגל תמיד יהיה מקום וזמן . הגענו לזה שיש שני מקיפים כך שהשורש הוא לא אחד. אז מהו סוד הצמצום. אם נתבונן קצת נראה שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים. כי אם אתה מבין שמקום זה צורה סופית, והזמן זה גם צורה סופית, אז למעשה יש להם מהות. איך מבינים שהמקום והזמן הם לא הכי גדולים? כי המקום הוא לא סך כל הדברים, כי יש זמן. והזמן אף הוא לא סך כל הדברים, כי יש מקום. ולכן המקום והזמן הם צורות. ואם שניהם צורות, אז יש משהו יותר גדול. אמנם הזמן הוא אין סופי, אבל הוא אין סופי ביחס לעצמו. הזמן לא אין סופי כי הוא לא מכיל את כל הדברים. כך שהוא לא אין ... לא יצרו אותו. גם לשאול מה יש מאחורי המקום, זה גם שאלה טיפשית, כי אין גדול מהמקום. אין טעם לשאול, מי ברא את הזמן והמקום, השאלה האמיתית היא, מה זה זמן? כי הזמן היה לפני המפץ הגדול. כרגע במהות שלו, יש את ה - DNA מה שהוא היה לפני המפץ הגדול. קח זמן, רגע אחד, ותנסה לבדוק מה הוא. אתה רוצה לדעת איך נוצר המקום? תבדוק, מה הוא מקום? כי דרכו תוכל להגיע למקום שהוא היה, לפני שהוא היה. בעיקרון תחקור על הזמן והמקום כרגע, לא מה היה פעם. ומי שיתבונן יראה שהזמן והמקום לא מחויבי המציאות, כל המרחב הענק של המקום והזמן לא חייב שיהיה קיים. למשל האדם חולם חלום, עם מקום וזמן, ולמעשה כל הקיום של החלום תלוי במי שחולם את החלום. אם הוא החליט להתעורר אז כל המקום שלך נעלם. המקום נראה לאדם כמשהו ממשי, האם אפשר להעלים את כל החדר הזה? אבל יש ... הוא נמצא בשום מקום. זה כמו שאתה מטייל ואומר, איזה מקום גדול, אבל תזכור שאתה נמצא בשום מקום. תנסו לחוות את המקום והזמן משני פרספקטיבות. הזמן והמקום הם לא מחויבי המציאות, כי הזמן מוגדר ומוגבל על ידי המקום, והמקום מוגדר מוגבל על ידי הזמן. אם לא היה זמן לא היית יכול לנוע במקום, אפילו לא במחשבה, אז אין לך אפילו מקום. ... יהיה? הרי אין לו מקום. ואם לא היה זמן, אבל יש לך הרבה מקום, אז מתי תשים את המקום אם אין זמן? ולכן בעיקרון המקום והזמן תלויים אחד בשני. אם הזמן והמקום הם צורות, אז ההוויה של המקום היא בלי הצורה של המקום, וההוויה של הזמן היא בלי הצורה של הזמן. כך שההוויה של המקום היא אין מקום, וההוויה של הזמן היא אין זמן. מה זה אין ... שום הבדל כלל. בהוויה אין צורת מקום ואין צורת זמן. כי כאשר אין שום מקום אז אין שום זמן ולהפך, ולכן ההוויה של המקום והזמן היא בכלל ישות אחת. ישנם רק שתי אפשרויות, או שיש הבדל בין ההוויה של המקום לבין ההוויה של הזמן או אין הבדל. אם אין שום הבדל, אז ממילא הם ישות אחת ממש. ומצד תפיסת האדם, אין הבדל בין אין מקום לאין זמן, ולכן זה אומר שיש לנו ישות אחת שהיא ההוויה של הזמן והמקום. אנשים שאומרים שאין מקום מתכוונים שזה מקום ריק, אבל זה לא כך, אין מקום = אין מקום ריק, נגמר המקום. והאם אתה רוצה לדעת, מה זה העדר מקום מוחלט? תדמיין את החיבור של המקום והזמן לישות אחת. שאלה: איך אפשר לדמיין זאת? אליעד: זה אומר שאי אפשר לדמיין. אז תנסה לחוות את החוויה שאתה לא יכול לדמיין. אז ממה עשוי המקום? אני לא יכול לדמיין. ממה עשוי הזמן? אני לאיכול לדמיין. ביחס לאדם המקום והזמן עשויים מאותו חומר. קח מקום וזמן ותערבב אותם לחומר אחד, שאין בו הפרדה של זמן ומקום, וזה החומר, ותשאל מה זה? נכון, המה זה? זה החומר הזה. האדם חווה שהוא לא יודע, תכלית הידיעה שלא נדע. כמו שיש תשובה על שאלה מסוימת, כך יש תשובה שאני לא מבין. יש לשים לב ... על מה שהיה לפני הזמן, אנחנו מדברים על, מה זה זמן? מה יש יותר, צבע או צבע שחור? צבע. אז אם אנחנו אומרים שהמקום והזמן עשויים מחומר אחר, שהוא כלום, אז הכלום הוא יותר גדול משניהם. החומר הבסיסי גדול יותר מהצורה הבסיסית. קח את הזמן וקח את המקום, תעלים את הצורה של הזמן ותעלים את הצורה של ... אחרות, קח את הזמן ותערבב אותו עם המקום, יש לנו שתי צורות ראשוניות, נערבב אותם יחד, מה נקבל? לא יודע. מסקנה זמן ומקום עשויים מלא יודע. האם הגענו לראשון? לא, כי הלא יודע הזה קיים בנוסף לזמן והמקום. למעשה יש זמן ומקום ובנוסף יש את הכלום שממנו עשוי הזמן והמקום. מסקנה, ממה עשוי הכל? מדבר שאין בו הבדל בין זמן ומקום לבין אין זמן ומקום. וזה לא יודע עוד יותר גדול. יש לזכור גם שהאין הוא לבוש וצמצום של היש. ולכן הראשון הוא ישות אחת שבה אין הפרדה בין היש לאין. זה כמו לקחת את כל הנפרדות כולה (זמן ומקום), ודחוס אותה לישות אחת, מה קבלת? לא יודע. אחר קח את הנפרדות כולה, תערבב אותה עם הלא נפרדות, מה קבלת? לא יודע גדול יותר. כול הצורות של ההפכים מתאחדים בשורשם. אם האדם ... הוא לא היה יכול לחוות, אני רוצה משהו. ניקח למשל רצון ואין רצון, ונבדוק ממה הם עשויים? זה כמו לשאול ממה עשוי הזמן והמקום. אתה יכול לשאול, מי אני? אתה רוצה לדעת מי אתה, תיקח את כל שאר הדברים שהם לא אתה, תחבר אותם לישות אחת, מה קבלת? לא יודע, מזה אתה עשוי. בשכל אתה מבין שאתה לא יודע, וגם בלי שכל אתה לא יודע. בשניהם מגיעים לאי ידיעה. יש אני ויש אין אני, זה זמן ומקום, יש זמן ומקום אני, ויש

... שכל דבר עשוי ממקום ומזמן, ובסופו של דבר נגיע להבנה שהמקום והזמן עשויים מאין מקום וזמן, לפני המפץ הגדול. לפני בריאת העולם לא היה כלום, נכון? ממה נהיה הכל? מכלום, מה זה אומר? שזה עשוי מכלום שאלה: זאת אנרגיה דחוסה. אליעד: לא אכפת לי, מבחינתי היא ללא מקום וללא זמן, נכון? לפני ההתהוות של העולם לא היה מקום וזמן, מסכימים על הנושא הזה? אם אנחנו טוענים שהמקום והזמן מתהווים, זה אומר שהם מתהווים מאין מקום וזמן. מה זה אומר פרקטית, זה אומר שכרגע המציאות שלנו עשויה מאין מקום וזמן שבעברים קוראים לזה כלום. מה אני רוצה להגיד בעצם, שיש כמה פרספקטיבות, יש את הפרספקטיבה החיצונית והפרספקטיבה הפנימית. הפרספקטיבה הפנימית היא הכל אחד, אין שום ... הוא אוכל שותה וכו אבל ברמה הפנימית אין הבדל בין מקום וזמן, ליש ואין וכו. שאלה: אמרת שאם היו מנסרים את השולחן או אותך היית חווה את זה אחרת. אליעד: אני כרגע שתיתי, אם שתיתי זה אומר שאני חווה הבדל בין צמא ללא צמא, יש ... זה קשור להכל אחד? מה הדבר הבסיסי ביותר בקיום שלנו, מקום וזמן. המקום זה ימינה שמאלה וכו והזמן אתמול היום מחר וכו. ממה עשוי הזמן? ממה עשוי מימד המקום? לפי כל התיאוריות אז הזמן והמקום עשויים מישות אחת שהיא לא זמן ולא מקום. שאני אומר לא זמן ולא מקום איך זה נראה לא מקום ולא זמן, תדמיינו שניקח את כל הקוסמוס ונלחץ אותו לנקודה, תיקחו את כל רצף ...

... שבחוויית הסיבה תוצאה שלי יש משכורת, אם אוכלים נעשים שבעים, וכו, אבל כשאתה מתבונן בזה אתה רואה שזה לא אמיתי, כי רגעי הזמן לא מחייבים אחד את השני, זה שיש משהו מסוים, זה לא מחייב שברגע הבא יהיה ההמשך שלו, לכן כל הרעיון של סיבה ...

... - מהי תפישת אחדות אמיתית? אפשר להעמיק, ולומר שאין הבדל בין אחדות לנפרדות כי הכל אחד ממש. והרעיון מסביב לרעיון של לדמיין את כל המציאות בנק אחת וכו היא רק כדי להמחיש לאדם שאין זמן ומקום כלל. ואין האדם יכול לדמיין ממש אין מקום ואין זמן ואלה רק עזרים להגיע להבנת המציאות למרות המגבלות שהוא חי בהן בזעיר אנפין. ...

... שאחראית על כל מה שקורה, מה זאת אומרת, כי כל הסיבות בעולם הם חלקים של תהליך, ולתהליך כולו יש בסוף איזו שהיא סיבה, יכול להיות שיש סיבה וסיבה וסיבה עד אין סוף, זה לא משנה, אבל כל האירועים בעולם שנמצאים בתוך רצף של זמן ומקום, לכולם יש סיבה, זאת אומרת שיש משהו אחד שמניע את כל האירועים. ואז השאלה שנשאלת היא, אם אלוהים ...

... רק מתפשט מבחינת ממדי החלל שלו, אלא שהוא גם מתפשט בזמן, כך שכל שנייה חדשה מגדילה את נפחו על ציר הזמן . אם כך, נפתחת הדרך להבנה חדשה של ...

... יש או אין, בודקים את כל האפשרויות, עד שמגיעים לתשובה. אני חסכתי לך, אמרתי לך הסתכל שם שאלה: אמרת לי להבין איך אני חלק ממקום וזמן. אליעד: עזוב מקום וזמן , אני לא רוצה להיכנס לזה, זה בסוף מתחבר, זה הכל מילים נרדפות, כי אני ולא אני זה מקום שיש בו אני ולא אני, זה זמן שלי וזמן שלא שלי, כאילו יש זמן שיש בו אני ולא אני, יש מקום שיש אני ולא אני, אני לא רוצה להיכנס לזה, ובסוף המקום והזמן הם אחד, האני והלא אני באותו מקום, זה אותו דבר, רק מחליפים את המילים. במקום פה ושם אנחנו אומרים אני ולא אני, במקום ...

... אדום, מה יש? תלמדו ממנו למה הוא בא לבקר. אבל כמו שהוא, אין לו מקום גדול, אצלכם, עליכם להסביר לו שאין לכם הרבה מקום וזמן להיות איתו, שאתם צריכים להמשיך הלאה, להתפנות גם לשמחה. גם היא רוצה לשבת אתכם, לשוחח. האמת? ...

... כן, כן, יש שולחן שהוא חיצוני לי, יש אני שזה הבסיס הפנימי של הכל, הכי פנימי, ויש את האלוהים שהוא המציאות שלפני הכל, אבל זה עדיין לא אחד. יש את המקום והזמן שאני חלק מהם, ויש את האני שלפני המקום והזמן, ויש את האני הראשון שהוא האחדות המוחלטת, ששם הכל מוחלט, ואיך אתה מבין את זה? על יד שתשאל מי אני? מה אמרתי לה? תחליטי שאת רוצה לדעת מי את, אני חיה פה, אני קיימת פה, רוצה להבין ... האלוהים, ואתה חווה את מחויב המציאות על כל דבר. בסוף התהליך אתה כן עובד אלילים, אבל אתה רואה שכול דבר זה אלוהים, עם כוח אין סופי, שמחייה את כל המקום והזמן. בהתחלה מסבירים לך שהכל אחד, ואחר מסבירים לך שזה כל אחד. ועכשיו אלוהים הוא גם שולחן שאין לו שום כוח, הוא גם שולחן שיש לו כוח למנוע ממני לעבור דרכו, אבל הוא גם אלוהים שיש לו את הכוחות כולם. המצוי הראשון, מחויב המציאות, האין סופי, מחייה את המקום והזמן, את כל זה תחווה על שולחן. אז תמיד תהיה באינטראקציה עם אלוהים, איך תבין את זה? אם תחווה את זה. וזה גם וגם, זה גם שולחן וגם אלוהים, כי בקצה האחרון אין הבדל בין נפרדות לאחדות. אז ...