תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 14 - ד... אלהים את - האור כי - טוב, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך - בתודעתינו נגלה האור - לא במוח. אין זו פעולה מוחית. וירא אלהים את - האור כי - טוב, לא המוח. ביקשתי להגיע אל האור כי רציתי ליהנות ממנו, זה הטוב שבדבר, ואל הטוב הזה - התודעה שואפת ומבקשת ומגלה בסופו של יום... מאידך המוח יכול לסתור את הטוב של התודעה בלאמר לה: והרי זה יותר גדול מהשני, יותר יקר יותר שווה יותר רחב... המחיה שלי, אולם ועל פי קנה המידה שלך יכול להיות גם לרע קיום, שמייצג מטבעו את הנתון הטכני המעובד במוח. וירא אלהים את - האור כי - טוב או אז: ויבדל אלהים בין האור ובין החשך - ושוב, ויבדל אלהים - לא המוח, כי במוח יכולות להתהוות תוצאות שיסתרו את התוצאות שתגיע אליהן התודעה. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך - כאן בנקודה הזאת ... שמונחות במרחק של 10 סמ בין כל חתיכה וחתיכה, אבל בל נשכח שהמרחק ביניהן ייחסי ולכן ניתן עדיין לחבר במוח את הקשר בין ארבעת החתיכות ולראות את התמונה השלמה. לאותה התוצאה נגיע אם נקרע את התמונה למאה חתיכות ונמקם את 100 החתיכות במרחק קטן ויחסי, וגם אז נוכל לראות במוח תמונה אחת קרועה להרבה חתיכות אבל עדיין ניתן לזהות אותה כי עדיין ניתן לזהות את הקשר הרצוף בין חלקי מאה החתיכות ולחברן במוח. למיותר לציין שקשה לזהות את התמונה אם לא נשמור על הרצף היחסי בין חלקי הפוסטר, למשל אם נמקם את ... בלבד, כי המרחק והסדר בין חלקי התמונה הם שעושים עבורינו את תכונת הרצף שבלעדיה לא ניתן להרכיב את התמונה במוח. הבה נמשיך בניסוי עם המונה - ליזה ונמשיך לקרוע, הפעם לאלף חתיכות - אותן נשים לפי הסדר ובמרחק שווה ... לא יכלנו לזהות את תודעתינו, שלנו, איך היא אמורה לעבוד במקור... אילו נתונים היא קולטת ומעבדת... מה בינה לבין המוח... מה הקשר שלה למוח. איננו טפשים גמורים, קלטנו חלק מהתמונה! אבל דווקא כאן נגלעה הבעיה... גילינו חלק מהתמונה, וזו הבעיה במהותה שזה עתה ...