ראש השנה - "שנהיה לראש" וקללות נוספות... גזר שלך, ושתהיה לראש התור ולא לזנב. צרות של ראשונים ומה הקטע, בעצם, עם הראש? למה אנו נותנים תמיד עדיפות שכזו ללהיות בראש, ורוצים להימנע להיות זנב? את עניין עדיפות הראש נוכל לפרש בשתי צורות: האחת היא, כמובן, שנהיה ראשונים ולא אחרונים. שנהיה המובילים, המתפתחים, הרואים והרועים. בקיצור, שנהיה בטופ, ואם לא בטופ אז בשאיפה לשם. השאיפה אל המצויינות היא כמובן מצויינת, אבל האם איננו מקפחים משהו משלוות הנפש שלנו עם השאיפה הזו? תורות המזרח, למשל, לא ימהרו לאמץ ברכה כמו שתהיה לראש. תורות אלה מדגישות את קבלת המציאות כפי שהיא, ... רוצה להיות ראש ומתנגד ללהיות זנב, הרי שאתה, בתוך תוכך, חי בחוסר שביעות רצון מהרגע הנוכחי בחייך. המחיר של השאיפה להיות לראש, לפי ראיה זו, הוא כבד. בכדי להיות לראש בעתיד, אנו משלמים באושרנו ובשלוות רוחנו בהווה. אך שם לא נגמרות הצרות. המילכוד הפנימי הזה, של שאיפה להיות ראש, אינו נפסק אפילו כאשר אתה כבר הופך לראש. אפילו אם אתה כבר יושב ראש, ראש הסניף, ראש ועד הבית ואפילו ראש הממשלה - עדיין הרגע הנוכחי של חייך מוחמץ. מדוע? מפני שהשאיפה להיות ראש כבר הושגה, אך הרתיעה להיות זנב עדיין אורבת מתחת לפני השטח. גם מי שיש לו עושר ואושר, שמחה וידע, יופי ועוצמה, גם הוא חי במתח פנימי מתמיד, בשל הפחד שכל אלה יאבדו. בשל ההתנגדות הפנימית שלו למציאות, המציאות של ... כלומר חושבים עליו את מחשבותינו, אנו מחמיצים חלקים רבי ערך של העולם ושל עצמנו. למשל, אנו עשויים להחמיץ את יופיו של השקט, את התום של בעלי החיים, את היותנו שוחרי טוב, או את השמחה שבדברים הקטנים והפשוטים. הראש, מספרים ...