... יותר, כדי להיות מסוגלים לחזור לפעולה מיטבית. איך אתם נחים אחרי יום עבודה רב מעללים? אתם צופים
בטלויזיה, נכון? איך ניחשתי? האם המנוחה הזו יעילה עבורכם? האם היא נותנת לכם את מה שרציתם, פרט לצפיה עצמה? האם אתם מרגישים אחריה חיוניים, מלאי מרץ, בעלי כוחות ... מקום, ועוד, ועוד, תחושה מציפה שיש אינסוף עניינים סביבכם. והנה הפתרון האולטימטיבי קורץ: השלט של
הטלויזיה. אולי אפילו
הטלויזיה דלוקה דרך קבע בבית, כך שאין צורך אפילו להדליקה. מבט לספה, אח, היא נראית כל כך רכה. הנה המנוחה מגיעה. נשב קצת, ממש קצת, ונראה משהו מעניין. האופטימיים אומרים לעצמם, נראה קצת
טלויזיה , נרגע, ואחכ יהיה לנו כוח לעשות כמה דברים, אולי לדבר עם בן הזוג או הילדים, או לתקן את הארון השבור. הפסימיים כבר לא מתכננים אפילו שזה יחדש את כוחותיהם. ידידה אומרת לי שבסוף היום כל מה שהיא רוצה זה לרבוץ כמה שעות במצב זומבי מול
הטלויזיה ולא לחשוב על כלום. גם הפסימיים וגם האופטימיים, לרוב לא עושים דבר אחרי הצפיה
בטלויזיה. מעט הכוח שהיה אולי, נגמר. המוח שהיה מוצף, לא ערני עכשיו, אלא כבוי לגמרי. שום עניין לא נחקר, בטח שלא נפתר. בן הזוג כבר מזמן נוחר, או עובד על המחשב ... לעשות איתם. לא שיחה קטנה ולא חיבוק. קורסים למיטה, במצב קטטוני מתקדם. כתבתי בקטע מחול השעות על כך
שטלויזיה היא צורה של דיכוי מחשבתי. אנחנו מדכאים את עצמנו וכך לא מבחינים בדבר, לא בדברים שמטרידים אותנו ולא באפשרויות העומדות בפנינו. אבל יש פה גם אשליה של מנוחה. אנחנו עייפים ומוטרדים, ונראה לנו שאין לנו כוח לעשות שום דבר, רק לנוח מול
הטלויזיה, העיתון או המחשב. זו הרי לא מנוחה כלל. לא מחדשת, ולא מרעננת את הכוחות או החשיבה. לא בטוח שתמיד היא אפילו מהנה. לפעמים זה סתם הרגל. אז איך אפשר לנוח ...