המוסר היהודי בהלכה... אמוץ על יהודה וירושלם. והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה מירושלם. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. כלומר, רק אחרי שיכירו כל העמים בעליונותו וסגולתו של העם היהודי ואמונתו ויבינו שרק ... ה . תלמיד חכם נחשב ומקבל, עם הארץ אינו נחשב ולא יקבל (אם אין די צורכם לתלמידי חכמים). צדקה לגויים - אינה מעיקר הדין אלא רק מפני דרכי שלום (שלא יהא תירוץ לגויים להתנפל על ישראל), כמבואר בתוספתא גיטין, פרק ג, הלכה יג: עיר שיש בה ישראל וגוים, הפרנסין גובין מישראל ומגוים מפני דרכי שלום, מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, וכך פסק הרמא בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן רנא, סעיף א): ומפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום. ויש מחלוקת בין הפוסקים האם מפרנסים את הגויים דווקא עם עניי ישראל אבל לחוד לא. וכך כתב בדרכי משה, בטור יורה דעה, רנא, סימן א: כתב הרן ... מפרנסין מפני דרכי שלום, אבל במרדכי שם, דף תריז עג, משמע דמפרנסים עם עניי ישראל. והיות וכל עניין הצדקה לגויים הוא מפני דרכי שלום בלבד ולא שצריך לתן להם צדקה ככל האדם, כתב רמבם שתיקון זה יתבטל לעתיד לבוא. ... לפי שעה. שוב רואים אנו שכל ההצדקה למעשי חסד וסיוע על פי ההלכה היא רק לתכלית עבודת ה, ואם הגוים אינם מקיימים את המצוות המוטלות עליהם (שבע מצוות בני נח) הרי שאין ליתן להם צדקה. ואף לקבל צדקה מן הגויים אסור כמבואר בבא בתרא י עב: איפרא הורמיז [שם של אשה נכרית] אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי ... אותה? וכתב רשי: כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן, אז ישברו. כלומר אסור ליהודי לקבל צדקה מן הגויים כדי שלא יהיו להם זכויות, שהרי הצדקה מכפרת (ואסור לעזור לגוי שיהיו בידו זכויות ואז אולי יזכה חלילה לרחמי שמיים). וכך פסק השולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנד, סעיף ב: ... כי כל המהלך ברחוב שינקין בתא (שרובה מחללי שבת בפרהסיא) ומצא שם אבידה, אינו חייב להחזירה כלל! השבת אבידה לגויים - מסכת סנהדרין, דף עו, עמוד ב: המחזיר אבידה לנכרי - עליו הכתוב אומר (דברים כט, יח), למען ספות ... דעתו לכך [לקדש שם שמים], אבל אם דעתו שישבחו אותו ולא בעבור אמונת ישראל, או משום שהוא אוהב את הגוי ומרחם עליו אסור. ועיניך רואות עד כמה המוסר היהודי מכוון אך ורק לתכלית אחת והיא עבודת ה. אסור לרחם על גוי גם אם מסכן הוא מאד ואסור להחזיר לו כל אבידה שאבדה לו. רק אם יש קידוש שם שמים (שכתוצאה מהשבת האבידה ישבחו הגויים את אמונת היהודים) מצוה להשיב את האבידה אבל אם לא יצא מזה שבח ליהודים אסור להשיב כל אבידה לנכרי. ... כג כ): וביאר בכאן שיהיה רבית הנכרי מותר, ולא הזכיר כן בגזל ובגנבה כמו שאמרו (בק קיג ב), גזל גוי אסור. אבל הרבית שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם לא נאסר [בין יהודים] אלא מצד האחוה והחסד, כמו שצוה (ויקרא ... לא רק שאין שום אחווה וחסד כלפי הנוכרים (רק בין יהודים לבין עצמם) אלא מי שירצה לעשות חסד עם הגוי ולהלוותו, מתוך רצון טוב, בלי לקחת ממנו ריבית נשך, עובר על מצוות עשה. הרמבן סובר לעומתו שאין מצווה מפורשת ...