ההתנגדות של החרדים לאינטרנט אינה קשורה לטכנולוגיה. אין להם בעיה עם טכנולוגיה הם לא טכנופובים. הבעיה היא החשיפה. לא תיתכן סיטואציה שיבוא מישהו וינסה להכניס תכנים שהם לא "על טהרת הקודש" למוסדות החינוך ובכלל לחברה החרדית. עד ביאתו של האינטרנט...
טיפה היסטוריה
"הציבור החרדי" לא היה מוכר ליהודי כשר וירא שמים לפני כשלוש מאות שנה, בראשית המאה ה18. היהודים חיו לאורך ההיסטוריה כיחידה מובחנת וברורה. לא היה ספק מיהו יהודי. הן כלפי פנים (בתוך העם היהודי) והן כלפי חוץ (איך שהגויים תפסו את העם היהודי). זה לא אומר שלא היו כתות, שבטים, קהילות וזרמים בתוך העם היהודי אך המסגרת הייתה ברורה.
הגדרת העם היהודי מחורבן בית המקדש (בשנת 70 לספירה) ועד המאה ה18 הייתה פשוטה. העם היהודי היה העם "המוזר" שמקיים מצוות, שומר שבת, עושה ברית מילה ואוכל רק מאכלים כשרים. היהודי לא יכל להתערבב עם הסביבה הגויית לא רק משום שהגויים לא נתנו ליהודים להתערבב איתם אלא בעיקר כי זה היה בלתי ניתן מבחינה דתית.
העם היהודי לאורך הדורות התמודד עם איומים מחוץ. ארצות הגולה (בלשון המעטה) לא היו ידידותיים במיוחד כלפי המיעוט השונה. הסביבה התנכלה, הציקה, דחתה ופגעה ככול יכולתה בקהילות היהודיות שהיו בשכנות אליהם. נכון שיש יוצאים מן הכלל וכמובן שיש הבדלים בין מדינות וארצות אך בגדול, היהודים לא ישבו במנוחה ובשלווה בגלות.
הפסד צורב לרבנים
כל זה השתנה עם הקמתה של תנועת ההשכלה היהודית בשנות ה70 של המאה ה18. תנועת ההשכלה שתחילתה במרכז ובמזרח אירופה רצתה לשנות את הקולקטיב היהודי. המשכילים היהודים (בדומה למשכילים הנוצרים) קראו לדרור. אך הם לא ביקשו להתבולל (לפחות הקולות המרכזיים בתנועה) בין הגויים אלא "רק" לעשות רפורמות מרחיקות לכת ביהדות ההיסטורית.
הם החלו במסע תעמולה רחב היקף בקהילות היהודיות באירופה במטרה לחלן את אותם. לקח זמן עד שהרבנים תפסו את הפרצה. עד ששמו לב שיש סחף אדיר לכיוון החילוניות. המשכילים התנהלו בתחכום ובעורמה. שליחים סמויים של התנועה התחזו למלמדים ומורים. הם נכנסו ל'קודשי הקודשים' של הקהילות. לחדרים, לתלמודי תורה ולישיבות. השפיעו ומשכו 'תינוקות של בית רבן', בחורי ישיבה ואברכים לכפירה והשכלה.
עד שהרבנים קלטו מה מתרחש מתחת לאפם כבר היה מאוחר מידי. תנועת ההשכלה הצליחה איפה שכולם נכשלו. שום תנועה, אומה, דת, משטר או כל כוח תרבותי, הגותי או אידיאולוגי לאורך ההיסטוריה לא הצליח לעצב את העם היהודי באופן משמעותי כל כך כמו תנועת ההשכלה. תנועת ההשכלה נחלה ניצחון כביר על הממסד הרבני השמרני, שהיה באופן רצוף המשטר היחיד של העם היהודי מחורבן הבית השני ועד תחילתה של תנועת ההשכלה.
לידתו של הציבור החרדי המוכר כיום
אז נולדה החברה החרדית. התנועה החרדית (זה כבר לא 'העם היהודי' אלא 'תנועה' 'זרם' וכדומה) הוקמה כתנועת נגד, נגד החילון ותנועת ההשכלה. לא הייתה ברירה אלא להתחפר, להתכנס, להתבדל ובעיקר לבנות חומות בצורות שיפרידו בין החרדים ל"אחיהם" המשכילים.
צריך לשים לב: בשונה מכל תנועה אחרת בהיסטוריה (מהחורבן) שניסתה לאבד או להשמיד את העם היהודי. תנועת ההשכלה הייתה (ועודנה) תנועה יהודית ולא גויית. מדובר ביהודים שניסו לפורר את המשמעות היהודית - דתית ההיסטורית של העם היהודי, קרי שמירת ההלכה וקבלת הסמכות הרבנית כקובעת. וכאן השוני הגדול.
חזרה להיום ולבעיית האינטרנט
כעת נבין יותר לעומק מדוע החרדים מתנגדים כל כך לחילונים בכלל ולאינטרנט בפרט. הם עדיין 'חרדים' מתנועת ההשכלה והחילון. התסמינים אותם תסמינים. החרדה אותה חרדה. וההתנגדות אותה התנגדות. החרדים עדיין שומרים על עצמם מחשיפה כלשהי שתשפיע על שמירת אורחות חייהם ואמונתם. אין זה משנה כלל אם מדובר במרגל מתחזה מטעם תנועת ההשכלה או מכשיר סלולארי - שניהם סכנה באותה מידה בדיוק.
אך בשונה מהחילונים של המאה ה18 החילונים של היום ברובם כבר לא אותם חילונים. התקופות השתנו. הרוחות שנשבו אז כבר לא מנשבות היום. הפחד הקמאי מפני היסחפות כללית לא רלוונטית עוד. הציבור החרדי חייב לפתח מודל אחר, חדשני, מקורי. לחשוב לא רק איך להיבדל ולבצר את החומות אלא דווקא איך להרחיב את השורות והספסלים בבית המדרש.
זה לא אומר שאין סכנות. יש והרבה. אבל הם לא אותם סכנות. אלו בעיות אחרות שלא כאן המקום לפרטם.
טיפה היסטוריה
"הציבור החרדי" לא היה מוכר ליהודי כשר וירא שמים לפני כשלוש מאות שנה, בראשית המאה ה18. היהודים חיו לאורך ההיסטוריה כיחידה מובחנת וברורה. לא היה ספק מיהו יהודי. הן כלפי פנים (בתוך העם היהודי) והן כלפי חוץ (איך שהגויים תפסו את העם היהודי). זה לא אומר שלא היו כתות, שבטים, קהילות וזרמים בתוך העם היהודי אך המסגרת הייתה ברורה.
הגדרת העם היהודי מחורבן בית המקדש (בשנת 70 לספירה) ועד המאה ה18 הייתה פשוטה. העם היהודי היה העם "המוזר" שמקיים מצוות, שומר שבת, עושה ברית מילה ואוכל רק מאכלים כשרים. היהודי לא יכל להתערבב עם הסביבה הגויית לא רק משום שהגויים לא נתנו ליהודים להתערבב איתם אלא בעיקר כי זה היה בלתי ניתן מבחינה דתית.
העם היהודי לאורך הדורות התמודד עם איומים מחוץ. ארצות הגולה (בלשון המעטה) לא היו ידידותיים במיוחד כלפי המיעוט השונה. הסביבה התנכלה, הציקה, דחתה ופגעה ככול יכולתה בקהילות היהודיות שהיו בשכנות אליהם. נכון שיש יוצאים מן הכלל וכמובן שיש הבדלים בין מדינות וארצות אך בגדול, היהודים לא ישבו במנוחה ובשלווה בגלות.
הפסד צורב לרבנים
כל זה השתנה עם הקמתה של תנועת ההשכלה היהודית בשנות ה70 של המאה ה18. תנועת ההשכלה שתחילתה במרכז ובמזרח אירופה רצתה לשנות את הקולקטיב היהודי. המשכילים היהודים (בדומה למשכילים הנוצרים) קראו לדרור. אך הם לא ביקשו להתבולל (לפחות הקולות המרכזיים בתנועה) בין הגויים אלא "רק" לעשות רפורמות מרחיקות לכת ביהדות ההיסטורית.
הם החלו במסע תעמולה רחב היקף בקהילות היהודיות באירופה במטרה לחלן את אותם. לקח זמן עד שהרבנים תפסו את הפרצה. עד ששמו לב שיש סחף אדיר לכיוון החילוניות. המשכילים התנהלו בתחכום ובעורמה. שליחים סמויים של התנועה התחזו למלמדים ומורים. הם נכנסו ל'קודשי הקודשים' של הקהילות. לחדרים, לתלמודי תורה ולישיבות. השפיעו ומשכו 'תינוקות של בית רבן', בחורי ישיבה ואברכים לכפירה והשכלה.
עד שהרבנים קלטו מה מתרחש מתחת לאפם כבר היה מאוחר מידי. תנועת ההשכלה הצליחה איפה שכולם נכשלו. שום תנועה, אומה, דת, משטר או כל כוח תרבותי, הגותי או אידיאולוגי לאורך ההיסטוריה לא הצליח לעצב את העם היהודי באופן משמעותי כל כך כמו תנועת ההשכלה. תנועת ההשכלה נחלה ניצחון כביר על הממסד הרבני השמרני, שהיה באופן רצוף המשטר היחיד של העם היהודי מחורבן הבית השני ועד תחילתה של תנועת ההשכלה.
לידתו של הציבור החרדי המוכר כיום
אז נולדה החברה החרדית. התנועה החרדית (זה כבר לא 'העם היהודי' אלא 'תנועה' 'זרם' וכדומה) הוקמה כתנועת נגד, נגד החילון ותנועת ההשכלה. לא הייתה ברירה אלא להתחפר, להתכנס, להתבדל ובעיקר לבנות חומות בצורות שיפרידו בין החרדים ל"אחיהם" המשכילים.
צריך לשים לב: בשונה מכל תנועה אחרת בהיסטוריה (מהחורבן) שניסתה לאבד או להשמיד את העם היהודי. תנועת ההשכלה הייתה (ועודנה) תנועה יהודית ולא גויית. מדובר ביהודים שניסו לפורר את המשמעות היהודית - דתית ההיסטורית של העם היהודי, קרי שמירת ההלכה וקבלת הסמכות הרבנית כקובעת. וכאן השוני הגדול.
חזרה להיום ולבעיית האינטרנט
כעת נבין יותר לעומק מדוע החרדים מתנגדים כל כך לחילונים בכלל ולאינטרנט בפרט. הם עדיין 'חרדים' מתנועת ההשכלה והחילון. התסמינים אותם תסמינים. החרדה אותה חרדה. וההתנגדות אותה התנגדות. החרדים עדיין שומרים על עצמם מחשיפה כלשהי שתשפיע על שמירת אורחות חייהם ואמונתם. אין זה משנה כלל אם מדובר במרגל מתחזה מטעם תנועת ההשכלה או מכשיר סלולארי - שניהם סכנה באותה מידה בדיוק.
אך בשונה מהחילונים של המאה ה18 החילונים של היום ברובם כבר לא אותם חילונים. התקופות השתנו. הרוחות שנשבו אז כבר לא מנשבות היום. הפחד הקמאי מפני היסחפות כללית לא רלוונטית עוד. הציבור החרדי חייב לפתח מודל אחר, חדשני, מקורי. לחשוב לא רק איך להיבדל ולבצר את החומות אלא דווקא איך להרחיב את השורות והספסלים בבית המדרש.
זה לא אומר שאין סכנות. יש והרבה. אבל הם לא אותם סכנות. אלו בעיות אחרות שלא כאן המקום לפרטם.
050-3331-331