אלוהים \ הארה וחלומות \ החלל הריק פיזיקה והתודעה... חוויית ההארה, לאלוהים ולחלל הריק והקשר שלו אל התודעה והחלומות. כמו כן אנסה לפרט מהי בדיוק התודעה מנקודת מבטי ומיהו למעשה הבורא ובאילו דרכים הוא מתקיים במציאות. זאת ועוד אנסה להסביר מדוע ישנם כאלו שהגיעו להארה וכאלו שעדיין נמצאים בנפרדות שכלית ומנטלית, ואינם מסוגלים לתפוס את רעיון האחדות בחווייתם ... מחוץ לגופנו לתקופת זמן מסוימת, כך גם אנחנו - בני האדם, החיות והכוכבים הם למעשה התאים והאיברים עצמם בגופו האין סופי של הבורא. ניתן לתאר את הבורא כפוטנציאל, פוטנציאל אין סופי של רגעי הווה, הזמן אשר אנו מכירים מתבסס על התהוות מותנת של רגעי הווה אין סופיים, אשר כל אחד מהם מכיל פוטנציאל אין סופי לעוד אין סוף רגעי הווה ... שלנו גם בזמן ערות דרך חלק עליון יותר בתודעתנו הקשור לנשמה. וכל חלום הוא למעשה מציאות מגבילה ברצף המציאויות האין סופיות של הבורא, והסיבה שהחולם לא שואל את עצמו בחלום מדוע הוא חולם, היא זהה לסיבה שאתם עכשיו קוראים את הפוסט הזה, ואתם אינכם שואלים את עצמכם מדוע אתם חולמים. אתם לא זוכרים שהלכתם לישון, אבל ... יש - מאין. כשלמעשה כשאתם חולמים חלום, אתם בתור מודעות עליונה חווים מימד שהוא חלק מרצף המציאויות האין סופיות בפוטנציאל של הבורא, ואתם כמודעות העליונה חווים את עצמכם כחלום עצמו, בעוד שהמודעות הערה שלכם חווה את עצמה כדמות בחלום שאתם חולמים אותה, וכעת אסביר: כאשר אנו חולמים חלום, אנו יכולים לחוות את ... של דמות שאנו חולמים. בדיוק באותה מידה שאנו כתודעה עליונה יכולים לחוות את עצמנו בעולם הרגיל ובזמן ערות רק דרך גוף פיזי. הבורא כיישות נפרדת חווה את עצמו כ - מציאות, בעוד שהוא חווה את עצמו גם כישויות שחוות את עצמן כנפרדות מהמציאות. וזאת למעשה אחת מהיכולות שהבורא כיישות נפרדת מחזיק שאנו כבני אדם לא מחזיקים, והבורא למעשה חווה את עצמו בכל המקומות בכל הזמנים, הבורא חווה את עצמו בתל אביב כ - תל אביב, כפי שתל אביב חווה את עצמה, הוא חווה את כל החומר (האטומים) מנקודת המבט של החלל הריק שמכיל הכל, והוא גם חווה את עצמו מנקודות מבט של יישויות ... כלמעשה הנפרדות בפועל היא אשליה חלום. הארה היא למעשה ההבנה שאתה אלוהים, במלוא מובן המילה. ההבנה שאתה זה הוא, העצמי הגדול, הבורא... ואלו ששואלים מדוע הם לא מוארים, הם למעשה הבורא בכבודו ובעצמו, שמעמיד פנים שהוא לא, ושואל מדוע הוא לא מואר. ובמסגרת המציאות הכללית של הבורא, ישנן יישויות בעלות מערכת עיבוד מרכזית הדומה למוח, אך מערכת העיבוד שלהן היא איננה דחוסה ופיזית מוחשית. ולכן יכולות העיבוד שלהן הרבה יותר מתקדמות ומסוגלות לתפוס להבין את המציאות מנקודת מבט עליונה לשלנו כבני אדם. ואותן נשמות הן למעשה פוטנציאל של הבורא, של להיות הבורא. והן למעשה עוברות רצף של שעורים, שבסופם הן יעברו תהליך של איחוד עם נצח המציאות, ועם נשמת הבורא. ולמעשה אין הבדל בין להיות הבורא לבין להיות נשמה, אך רק מנקודת המבט של הנפרדות. ובעולם קיימות נקודות מבט רבות, וכל נקודת מבט היא למעשה נשמה, החווה את עצמה בגוף אנושי, באחד מהמציאויות האין סופיות של הבורא, וכל נשמה חווה את עצמה ומוצאת את עצמה ברצף מציאות שונה לגמרי בהתאם לשעורים הנשמתיים שהיא מתמודדת איתם כרגע. והסיבה שעל הנשמות לחוות שעורים נשמתיים היא לשם קיום תכלית הבריאה. והבורא יכל לבצע הכל בעצמו ולהוביל את כל הנשמות את כל התהליך בצורה אוטומטית ורובוטית לזמן שבו הן יגיעו להבנת האחדות המוחלטת ולאיחוד עם נצח כל הדברים, אך למעשה בצורה זו לא תתקיים תכלית הבריאה, אשר היא הסיבה לבריאה עצמה של הבורא, שהיא למעשה להטיב לנבראים. בדרך להארה על הנשמה לחוות שעורים המסודרים לפי סדר, במסגרת החוויות האנושיות על הנשמה לחוות שעורים הקשורים בעיקר לנתינה וקבלה, רגשות, כאב וסבל, ... בדרך להארה, שהיא השחרור מהרצון ואיחוד של כמה איכויות אשר נלמדו דרך סבל וקשיים בחיים, והאיחוד שלהן הוא למעשה השתוות צורה לבורא, ואיחוד עם נצח כל הדברים ועם סוד ותכלית הבריאה. ...