... יקרה בזמן נסיעתו של שמעון הלאה מראובן? אם יציץ אחורנית אל שעון ראובן, יראה שזה האט את מהלכו. תלונה דומה ישמיע ראובן על שעונו של שמעון המתרחק. לכאורה אלה הן סתם
אשליות אופטיות: כשאדם בורח מפני שעון, רק טבעי הדבר שאותות האור הרודפים אחריו ישיגו אותו בתדירות נמוכה יותר וכך יהיה נדמה לו שהשעון מאט. וכן להיפך: כשהוא רץ ... עומד והשעון בורח ממנו או רודף אחריו: השעון ייראה מאיט או ממהר. בשביל זה צריך את תורת היחסות? כן, כי תורה זו מודיעה: כשמדובר במהירויות קרובות - אור, זו כבר לא
אשליה אופטית - השעונים באמת ימהרו ויפגרו בצורה מורגשת! רוצים הוכחה? בבקשה: כשיהפוך שמעון את ההגה וישוב אל ראובן, תתהפך התופעה ושעון ראובן יחל למהר בעיניו. ... לחלל). עשו בבקשה גם אתם את החישוב ותגלו אסימטרייה זו בעצמכם. התוצאה: סך - כל שינויי הזמן היחסיים האלה של שני הצופים צריך להסתכם בפיגור נטו בשעונו של שמעון.
אשליה אופטית? ממש לא - המדובר בתוצאה פיזיקלית: כשיחזור שמעון ויפגוש את ראובן, יגלה ששעונו מפגר על באמת ביחס לשעון חברו. וכמובן שלא מדובר כאן רק בשעונים אלא גם ... כל אחד מאתנו איננו אני אחד, אלא הרבה אניים. בכל רגע ורגע של חיינו קיים אני אחר, דומם וקפוא, כמו תמונה בודדת בסרט, החווה את מה שקורה באותו רגע. מהיכן, אם כן,
האשליה שהזמן עובר? גם לכך יש לפיזיקה תשובה משכנעת. החוק השני של התרמודינמיקה, שעוד נתעמק בו בהמשך, גורם לכך שהזיכרונות האגורים במוחם של האניים הרגעיים האלה מסודרים כך שכל אחד מהם נושא זיכרונות של האניים הנמצאים בעבר ולא של אלה הנמצאים בעתיד. מכאן
האשליה שאנו אני אחד: כל אני רגעי נושא את הזיכרונות של קודמיו. לא לחינם אמר הפיזיקאי הנודע אדינגטון כי המשפט כל יום אני מרגיש טוב יותר צריך, על פי תורת היחסות, ...