המונחים "משוגע" ו"שיגעון" הם מונחים עתיקים, הקיימים אלפי שנים (מתקופת המקרא, יוון העתיקה ועוד), אך כינוי זה על השלכותיו התרבותיות בשפות שונות, מוכר כיום כאמירה שטחית, ואינו בגדר אבחנה רפואית. הרפואה המודרנית נמנעת כיום משימוש במונח זה, ומשתמשת במקומו במושגים מחלת נפש או הפרעה נפשית, ההעדפה היא בכל מקרה לתת אבחנה רפואית ברורה של סוג המחלה הנפשית (למשל "דיכאון", "סכיזופרניה" וכו'), במקום המונח הכללי. דהיינו, מצב נפשי הכולל מגוון התנהגויות המאופיינות בדפוסים אבנורמליים. התנהגויות אלו עשויות להוות הפרה של נורמה חברתית, לעתים עד כדי סכנה לפרט או לסובבים אותו.

מונח כללי מקובל יותר מ"שיגעון" הוא פסיכופתולוגיה. המונח "שיגעון" נשאר כיום בשימוש רק בשיח יומיומי בלתי פורמאלי, בהתייחס להפרעה נפשית, וכן בשיח המשפטי, בהקשר של הגנת אי השפיות (טענה של נאשם במשפט פלילי כי אין להטיל עליו אשמה משום שהיה בלתי שפוי בעת ביצוע הפשע).

בחיי היום יום יש המשתמשים במונח "משוגע" כאדם היורד מן מוסכמות הכלל. דוגמה נפוצה לכך היא אדם ההולך בגשם או בשלג עם לבוש קצר. כידוע, יש לא מעט כאלו, אומנם על פי ההגדרה הם לא נתפשים כמשוגעים, אך זהו סוג של סלנג.

השיגעון כפי שהוא נתפס בשיח היומיומי - של קיום הזיות, אשליות חושים, עיוות בתפיסת המציאות וכו' הוא לרוב הפרעת סכיזופרניה. מלבדה קיימות הפרעות נפש רבות שבהן לוקים בין כמה אחוזים מהאוכלוסייה (דיכאון קליני, חרדה חריפה ועוד) ובין כמה שברי אחוזים (כמו אוטיזם). הפרעות אלו מסווגות באופנים שונים, כאשר המקובל הוא סיווג ה - DSM, ספר של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה.

הטיפול בנפגעי הנפש וכן היחס אליהם השתנו מאוד עם השנים ולכן גם היחס למילה שיגעון ואל המשוגעים. החל מיחס כאל בעלי ידיעה נסתרת או מיסטית בתרבויות העולם העתיק, דרך תפיסת השיגעון כאיחוז מסוג כלשהו (למשל דיבוק) ועד לתפיסות שכיחות היום של פגיעות נפש שהן תוצאה של מבנה המוח (נוירולוגית), בעיות בחומרים במוח (פסיכיאטרית) או תוצר של ילדות קשה או סביבה קשה (פסיכולוגית). גישות אחרות, הקיימות היום, רואות במחלות הנפש השונות מרד בחברה ובשררתה על האדם. אנשים כמישל פוקו למשל החזיקו בדעות דומות לאלו.