... דרך קופת חולים והתפתחות הילד. לאחר מאמצים רבים וזמן המתנה של מספר חודשים התקבלנו לאבחון. נכנסנו לחדר האבחון עם אדם. בחדר היו קלינאית תקשורת
ופסיכולוגית. הן ניסו לשחק איתו ולדובב אותו, ניסו להעביר לו אבחון התפתחותי מובנה ללא הצלחה, שאלו אותי שאלות שמתוך תשובותי (היום אני יודעת זאת בבירור) היה אפשר להבחין מיד ... חלקים. בפעם הראשונה הגענו בעלי ואני בכדי לענות על שאלון מפורט הנוגע לילד (וכמה מפתיע - אף שאלה לא הייתה, אף לא במרומז, מפנה אצבע מאשימה -
פסיכולוגיסטית פרוידיאנית ליחסי הורה - ילד!). לענות על השאלון לקח לנו כשעתיים. אנה ליה רבינוביץ שהעבירה את השאלון הייתה נעימה, לא שופטת, מכילה, עניינית ואף עזרה לנו להבין ... שלושה לפחות). בכדי להבין מה קורה עם הילד וכיצד הם רואים אותו לאור האבחון החדש. כמה תמימה הייתי. לא רק שהם שללו בתוקף את האיבחון של דר צחור,
הפסיכולוגית בשניידר, בהתבוננות נוספת על הילד (ועלי כמובן!), כתבה שהיא רואה בעיות בקשר אם - ילד ושהיא ממליצה על טיפול
פסיכולוגי דיאדי (אם - ילד), בנוסף לגן טיפולי וטיפול אצל קלינאית תקשורת בשיטת גרינספן. המכתב עם ההמלצות הללו ניתן לי לאחר ששוחחתי איתה בנוכחות בעלי והיא סרבה להכיר בבעיות ... החלוקה שעשיתי כאן נעשתה רק משום שנהוג לעשות כך ורק משום שאנו חיים בעולם שבו אנו זקוקים להגדרות כדי להבין זה את זה. כאשר יצאנו מהשיחה עם
הפסיכולוגית בשניידר הרגשתי כאילו נתנו לי אגרוף בבטן, מעבר לזה שברור היה לי שאדם אוטיסט (בתפקוד גבוה אולי, אבל עדיין בהחלט על הקשת וזקוק לטיפולים רבים ואינטנסיביים כדי ... שהאימהות אחראיות לאוטיזם של ילדיהן, היא עדיין נמצאת שם וזה מה שמוביל אותה. אחרת מדוע הדגישה שיש בעיה בקשר אם - ילד ומדוע המליצה על טיפול
פסיכולוגי לילד שהוא אוטיסט, כאשר ידוע בתחום המחקרי כבר כשלושים שנה שטיפולים
פסיכולוגיים אינם עוזרים לילדים אוטיסטים. כעסתי מאד, הרגשתי מרומה. זאת מכיוון שאני יודעת בביטחון מלא שאני מעל ומעבר לאם טובה מספיק לילדי אלא אמא מצוינת
(הפסיכולוגים נוטים לתת לאמהות ציונים, אז ניכסתי לעצמי את הזכות הזו בחזרה).
הפסיכולוגית פשוט לא הייתה מסוגלת לקבל את העובדה שיכול להיות שהילד נולד עם בעיה נוירולוגית שגרמה לו להיות אוטיסט ושאין שום קשר ביני לבין העניין (מלבד אולי קשר גנטי שמחקרים ... כך הרבה רגשות אשם (שהיו חבויים בי, כי ברור שבתור הורה אני חושבת באופן אוטומטי מתוך רגשות אשם ופחד - מה עשיתי לא נכון, אולי אני אשמה, וכו).
הפסיכולוגית בשניידר סמכה על רגשות האשם והפחד שהם מובנים אל תוך האימהות באופן אוניברסלי והפנתה חץ מורעל ישר לשם, מבלי לחשוב פעמיים. בנוסף, חשתי
שהפסיכולוגית בשניידר כועסת עלי משום שערערתי על האבחנה שלה לגבי אדם ובאמצעים הכשרים שלה היא מנסה לפגוע בביטחון שלי כאם, אולי היא עשתה את הדברים ממקום לא מודע... לאחר האפיזודה הזו בשניידר החלטתי שלא לחזור לשם. אני יודעת מי אני ושום
פסיכולוג פטרוניסט לא יגדיר את מהותי (הרי הגדרת המהות שלנו כבני אנוש היא חלק מהתפקידים שהענקנו
לפסיכולוגים בחברה המערבית והם משתמשים בו היטב). אט אט הבנתי שבעולם הטיפולי יש מלחמה על הגדרת הבעיה של הילדים ומתן הפתרון בעקבות זאת. עובדה מצערת היא שאנשים רוצים בכל מחיר ... ילדם. החלטתי לבחור בצד שנראה לי פחות מניפולטיבי, יותר אמיתי וחסר פניות שהאבחון שלו היה הרציני ביותר ומוכח מדעית. עד היום אינני מוכנה ללכת
לפסיכולוגים בעניין האוטיזם. אני יודעת כמובן שקיימים
פסיכולוגים שהם אנשים ומטפלים טובים ואמינים בתחום שיכולים לעזור לילד ולמשפחה בענייני אוטיזם, אבל לא מצאתי שהגישה שלהם מקדמת את הילד. גישות
פסיכולוגיות שונות, נעימות יותר או פחות למשתמש, לא קידמו את הילד. לא רציתי שיטפלו בי (אני טופלתי כבר ונגמלתי מטיפולים). לא רציתי שיטפלו בי ובילד יחד או בי ובבן זוגי כאחראים לכשל בהתפתחות הילד שלנו. לא הייתה לי כוונה לשבת ולרחם על עצמי ולתת
לפסיכולוג לנתח את רגשותינו האישיים והמשפחתיים. שאלתי את עצמי את השאלה שאני עתידה לשאול מספר פעמים רב מהיום והלאה בנוגע לטיפולים שאדם יקבל. למה זה טוב ונכון לילד? במה זה ... חשוב ועוזר. ניסיתי לשאול אותה מה בדיוק הם עושים והיכן המחקרים המוכיחים התקדמות של ילדים אל מחוץ לטווח האוטיסטי אך לא נענתי, קיבלתי הסברים
פסיכולוגיסטים. בעיקר היא הדגישה את העובדה שבמהלך השהייה במרכז עלי בעלי ועלי לשים את משפחתנו כולה בידיה. בעלי הוא אדם עצור, שותק ומופנם שרק כאשר לומדים להכירו היטב ניתן ...