... השמות האלה - במטרה לעשות בו שימוש להנאתו. התודעה האנושית קלטה את היקום גם כמידע, מידע שאין לו סוף... היא עמדה פעורת פה מול
המידע האין סופי זה ואף חששה ממנו, זו התחושה האופפת את האדם כאשר עומד מול הלא ידוע, אולם התחושה הזו תחלוף ותמלא את מקומה תחושת סיפוק כאשר האדם יזהה את המידע שלפניו, יקרא לו ... או חלקיק שזיהינו על הארץ או מחוצה לה, כולל הכוכב הרחוק שנות אור מאיתנו. אם כן אני יכול לדמיין את הארץ ואת כל היקום כערימה של
מידע אין סופי מונחת לפני, ואני הולך ובוחש בערימה הזאת ומוציא ממנה מידי פעם חופן קטן, בוחן אותו, מזהה אותו, וקורא לו בשם, וכן על זה הדרך... מצידי הייתי מוכן לגלות את מלוא ... עימו... להתקרב או זה יותר מדי... לגעת או לא לגעת? ידוע לנו שהתודעה פגשה ראשונה את כדור הארץ ואת כל אשר בו, וגם הוא שידר לה
מידע אין סופי... כל חלקה וכל גרגיר וכל אטום על הכדור הזה שידר לתודעה מידע משלו, והיא קלטה את מה שיכלה לקלוט מהמידע הזה והשתמשה בו. כך נבראה הארץ בתודעה האנושית וכך נברא ... המקורית. לא הצלחתי להבין איך לתת בעזרת התמונה הזו דרור לתודעתי המקורית ולחיות לעד, להתפתח, לגלוש לעד ביקום, לבחוש בערימת
המידע האין סופית להנאתי... וזאת תגובת המחבר למבטי המושפל... ארחיב לך גם את התמונה השניה ואמתח אותה מצדדיה, והשמנת נמצאת בצידי התמונה... השאלה שלך היא ומה הלאה? מהו המשכה הטבעי ... הטבעי של הפגישה הזאת הוא: יהי אור, זו האמירה שביטאה את חוויית התודעה ואת המשכה המקובל מבחינתה. יהי אור: מצאתי לפני את חבילת
המידע האין סופי של היקום ושל הארץ, והמשך החווייה הטבעית הזאת הוא לפתוח את החבילה החשוכה שלפני ולהאיר את תכולתה, לקחת חופן, לגלות את המידע שבתוכה. המונח סקרנות נגזר מהאמירה ... שעתיד להתפתח ולנבוט שורשים לכל רשת המידע שתבוא אחריו. אם כן כל המידע המעובד שנאסף בסל האנושי עד לרגע נתון - הינו הבסיס ליתר
המידע האין סופי שיבוא אחריו, ומכאן המסקנה הבאה שהמחבר חושף בפנינו בהמשך: כל המידע הנמצא ביקום הינו שרשרת אחת אין סופית בעלת חוליות מידע רצופות ומחוברות עד אין סוף... מכאן: ... והרצוי. באופן הזה יצרה התודעה האנושית במרחבה את יחידת הזמן הראשונה: יום אחד: את היום האחד, את היום השלם, את השליטה בשרשרת
מידע אין סופית בעלת חוליות מידע רצופות ומחוברות באופן אנלוגי עד לאין סוף. ...