... מגוון של נושאים קיומיים משותפים בהם מתמקדת הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית, שאותם הביאו המטפלים מהפילוסופיה. ביניהם, ניתן למצוא את הקיום, החופש, האחריות, חרדת המוות, המימוש העצמי וכמו כן גם האוטנטיות (Lieberman, & Havens, 2002). בין הפסיכותרפיסטים האקזיסטנציאליסטים הבולטים שייסדו את הפסיכותראפיה ... הכוונה בכך, היא שאנו חיים בעולם משותף וקיומנו קיום משותף, אנו מאירים אחד על השני וחושפים אחד את השני ואחריותנו היחידה, היא להישאר בפתיחות לעולם, כך שהקיום יוכל להראות את עצמו ולחשוף את המשמעויות הגלומות בו (Boeree, 2006). קיומו ... 1992). הוא מתואר כישות הנזרקת לעולם של אפשרויות אין סופיות מהם הוא יכול לצמוח לכיוונים שונים (להב ופוך, 1992). אחריותו היחידה, היא להבנות את קיומו ולממש את אפשרויותיו על ידי בחירותיו (Jacobsen, 2008). ייחודו של האדם, הוא בכך שהוא ... מגבלות הקיום ולכן, ישנה חשיבות למודעות האדם למסגרת זו (להב ופוך, 1992). האתגר שלו, הוא לחיות כל רגע בחופש ובאחריות כשהכוונה בכך, היא לחירות הבחירה ועיצוב העתיד, למרות המגבלות הטבועות בקיום (May, 1953, 1999 מתוך Wong, 2006). אפשרויותיו הם ... של הקיום ולחיות בהעמדת פנים או לחלופין, לחיות באופן פתוח ומשוחרר יותר ובדרך שהיא אמיתית יותר. ההדגשה היא על אחריותו לחיות בפתיחות זו לעולם (Boeree, 2006). אולם לעיתים בהיעדר הרצון, תחושת הכיוון או האחריות שבקבלת ההחלטות, אנו מפקידים עצמו לשליטה על ידי כוחות זרים (להב ופוך, 1992). מאפשרים לעצמנו להשתעבד וליפול קורבנות להכללות ... בחייו, הוא יכול לבחור את עתידו ולממש את קיומו האוטנטי (Wong, 2006). ההתעלות מעל הניתנים הקיומיים, מערבת קבלת החלטות ואחריות ללקיחת פעולה למימוש אפשרויותיו ולעיצוב עולמו ומשמעותו של החופש הבלתי מוגבל, הינו באחריותו הבלתי מוגבלת של האדם על עולמו. (Wong, 2006). האדם החופשי אינו יכול להטיל אחריות על דבר מלבד עצמו (להב ופוך, 1992). פסיכולוגים אקזיסטנציאליסטים רבים מציינים שחיים אמיתיים ואוטנטיים אלו, הם אפשרות הפתוחה בפני ... אינו מגשים חיים אוטנטיים, עולים בו רגשות אשם (Boss, 1963 מתוך להב ופוך, 1992). יתרה מזאת, גם כשהאדם נוטל אחריות מלאה להחלטותיו, הוא לעולם לא יוכל לממש את כל אפשרויותיו ולכן, אינו יכול להתחמק מתחושת האשמה. אשמה זו, מקורה ... על פי ההבנה שלנו, למרות שאנו קשורים בתלותיות לישויות אותן מציגה בפנינו התרבות (Lieberman, & Havens, 2002). אדם המתחמק מאחריות ושאוטם עצמו בפני אפשרויות הקיום האוטנטי, יכול לברוח מתחושת האשמה הקיומית, אולם הוא ייפול קורבן לאשמה הנוירוטית (Jacobsen, 2008). ... שלמרות שהדבר יכול לכאוב, לאשמה הקיומית אלמנט חיובי. היא מייצרת את האפשרות לכוון מחדש את חיינו ובכך, היא מאפשרת לקחת אחריות לקראת קיום שהוא יותר אוטנטי (Jacobsen, 2008). מבחינה זו, בעוד שהאשמה הקיומית חלה רק על אותן החלטות שגויות או ... השקר בו הוא חי (Keen, 1970 מתוך להב ופוך, 1992). אף על פי כן, נטייתו של האדם תהיה לברוח מהאחריות על חייו ולהפקיד אותה בידי אחרים (להב ופוך, 1992). האחריות האישית יכולה להוות לנטל שקשה לשאת את משקלו. לא ניתן לברוח ממנה וככול שהחופש גדול יותר, כך הבחירות מתרבות והאחריות גדלה וכשישנה אחריות גדולה, הדבר יכול לגרום לחרדה (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). החרדה, מבטאת את אי הנוחות ואי ... יחסינו עם ההיבטים המהותיים של הקיום (Cohn, 1997). מבחינה זו, המקור לפתולוגיה תמיד יהיה תוצאה של בריחת האדם מנטילת אחריות לחייו, במובן של חוסר הפתיחות כלפי האפשרויות ומכך ממימוש קיומו האוטנטי (להב ופוך, 1992). המרפא לכך, מערב את ההתמודדות ...

לקיחת אחריות כשאדם מבין שניתנה לו היכולת לבחור בין טוב לרע, כלומר בין להסתכל על הטוב או הרע שבדברים וזה הדבר ...

... אחד העקרונות העומדים בבסיס האתיקה הוא שהאנושות נתבעת על מעשיה ונדרשת לתת עליהם דין וחשבון, ועקרון זה מבוסס על אחריותו של האדם על מעשיו ובחירתו החופשית בהם. בחירה חופשית בפילוסופיה הכללית הסתירות הקיימות בין מה שנראה כמחייב את עקרון ... עליו. שתי התחושות הללו סותרות זו את זו, כיוון שהראשונה מניחה חופש רצון והשנייה מניחה סיבתיות. מערכות אמוניות - אחריות וגורל מערכת האמונות שלנו מקבלת שאדם אחראי על מעשיו, והוא נושא באחריות לפעולות שעשה או נמנע מלעשות. על פי הגישה האינטואיטיבית, אחריות זו היא גם המצדיקה את מערכת הענישה והשכר. מצד שני, קיימת תחושה עמוקה המאמינה בגורל ובפטליזם, ורואה את מעשיו ... אם אלוהים ברא אדם כך שיפשע, לא נכון שיענישו אחר כך. דחייה של עקרון הדטרמיניזם אינה פותרת את בעיית האחריות והצידוק לענישה, כיוון שאם מעשי האדם אינם מושפעים מסביבתו, ואין להם סיבות, הרי שהם אקראיים, ואין אחראי כלשהו שאפשר להטיל עליו את האחריות למעשה ולהענישו על כך. לא ניתן להיות אחראים למה שקורה באופן אקראי. טיעון הבטלן (The idle argument) אמונה בסיסית ... נמצא באי האפשרות לנבא יריות פוטון בודדות בניורונים במוח . אך הסברים אלו לא נחלו הצלחה רבה בפתרון בעיית האחריות והפיכתה לבת - הבנה. קומפטיבליזם הובס, יום, מיל ורבים בעקבותיהם, טענו שאין כל ניגוד בין דטרמיניזם וחופש בחירה. מקור ... ניגוד. הוא אינו תופס לגבי טיעון הבטלן, שמציג סתירה מוגדרת היטב בין דטרמיניזם וחופש בחירה, וכן אינו רלוונטי לבעיית האחריות. טיעון כנגד בעיית האחריות מוריץ שליק, בספרו בעיות באתיקה, טוען ששכר ועונש הם מכשירים בידי החברה שנועדו לעצב התנהגות, ואין להם דבר עם ... בדיוק משום שהחלטותיהם של בני אדם כפופות לחוקים. הציפייה לשכר ולעונש הופכת לחלק ממניעיהם של בני האדם. טיעון בדבר האחריות, שמכיל תובנה בדבר תופעת מעגליות שחבויה בבעיה, מופיע בסיפור הומוריסטי מימי הרומאים. אדם עמד להלקות עבד שסרח. העבד, שהכיר ... והעונש הוא פתר, כשהניח שהם מגיעים כגמול טבעי, כדוגמת האש השורפת את מה שנכנס בתוכה, בלי קשר לשאלת האשמה והאחריות האישית שבמעשה זה. לדבריו בדעת הרמבם שותפים גם חוקרים אחרים. הגותו של אבנר מבורגוס השפיעה על רב חסדאי קרשקש, ששלל ...

... בו תבוא לביטוי המשמעות של להיות חופשי, יהיה בקבלת ההחלטות. מבחינה זו, ישנו דגש על הבחירה האישית, המודעות העצמית והאחריות האישית (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). היידיגר מתייחס לכך ואומר שלכל בני האדם הבנה בסיסית של היבטים ... לכיוון הדאגות שבתיאור החוויה (Cohn, 1997). כשהוא מדבר על החופש, הוא מדבר על האדם האוטנטי שניצב בפני בדידות מוחלטת ואחריות מוחלטת, לכל אחת מבחירותיו ולכל אחד ממעשיו. הוא חופשי לברוא את עולמו בכל דרך שיבחר ואחריות זו, תמידית ויוצרת עייפות קיומית בלתי נסבלת (להב ופוך, 1992). לפיו, משמעות האחריות שבקיום היא ב - היות - שם. היא לא בעצמי, באני, באגו או באדם, אלא בחוויית השייכות עם העולם ... מובטחת להיות הנכונה והדבר אינו אפשרי להימנע מההחלטה על ידי הסירוב להחליט, מכיוון שזו החלטה בפני עצמה (Cohn, 1997). לאחריות על חייו של האדם, הוא מתייחס לא רק מבחינת הפעולה, אלא גם מבחינת הכישלונות לפעולה. זו האחריות של ה - להיות ללא התנגדות, להיות המקור, האוטנטי, להיות ער ביצירת העצמי, ביצירת הייעוד, יצירת המצבים הקשים, הרגשות ... הסבל (Yalom, 1980). מבחינתו, לא קיימות אמיתיות מוחלטות ומהותיות, מלבד אותם מציאויות ואמיתיות שהאדם יוצר והוא מניח את הטענה לאחריות האדם על מציאותו באמרה, שהאדם הינו סך בחירותיו (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). מכך, שאנו נזרקים ... את המפלט, הוא מוצא בזולת, בו הוא משתמש בכדי להסתיר את עצמו מעצמו. כך, באמצעות ההתקשרות עימו, הוא משתחרר מהאחריות של הבחירה החופשית, כשהוא מאמץ אמת כללית ואוניברסאלית המקלה על האי ודאות שבקיום (להב ופוך, 1992). בכל מקרה שימוש בהגנה או בריחה מהחופש או מהאחריות, יביאו לכך שהאדם יחיה באופן לא אוטנטי, או בגורל רע, כפי שאמר סארטר (Yalom, 1980). כשהאדם מתפתה על ידי ...

... שמן, אני לא מוכן לעבוד יותר בעבודה שאני שונא, וכן הלאה... כנראה שרק אז כשכואב לנו מספיק, אנחנו מתחילים לקחת אחריות על החיים ומגלים תובנה פשוטה אך כל כך משמעותית - המפתחות לדלת הפנימית נמצאים אצלנו והם היו שם כל הזמן הזה. צרציל אמר שהמחיר של גדולה הוא האחריות. ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו המקור של כל מה שקורה לנו בחיים, ברגע שאנחנו מתחילים לקחת אחריות על כל תחום, על כל מקרה, על כל אירוע, על כל פעולה, על כל מחשבה ועל כל רגש שלנו ... לשנות? איך אני יכול לאפשר את זה? למה אני מחויב? במה אני מושקע? כל אלו הן שאלות לדוגמה שמובילות ללקיחת אחריות. על מה אנחנו לוקחים אחריות? על כל מה שקרה עד עכשיו, על כל מה שקורה עכשיו ובעיקר על כל מה שיקרה מעכשיו. מה קורה כשמתחילים לקחת אחריות? שינוי בחיים אז נופלים האסימונים... במקום להתייחס אל עצמנו כמובן מאליו, אנחנו מתחילים להעריך את עצמנו ולהתייחס לעצמנו כמשאב ... ונצא אל העולם החיצוני? כל מה שנראה הוא בסך הכל השתקפות של עולמנו הפנימי, העולם הקסום שיצרנו בעצמנו כשהתחלנו לקחת אחריות על חיינו. אז נבין שאנחנו לא חלק מהעולם, אלא העולם הוא חלק מאיתנו. העולם הוא בתוכנו, אנחנו יוצרים אותו ...

... כלל שהמציאות רעה ומשוגעת, אבל אפילו שהמציאות משוגעת ורעה עדיין האדם הוא המשוגע הרע. כי האדם רגיל לגלגל את האחריות שלו על כולם, הוא אומר שהוא לא אחראי. ואפילו שהוא מוכן לקחת אחריות, עדיין טוען שיש עוד אשמים. מי היחיד שמוכן לקחת את כל האחריות על עצמו? אלוהים. מהתודעה של אלוהים, האדם צריך לקחת את כל האחריות על עצמו. לכאורה זה נשמע רע, אבל אם היית מבין שאתה אלוהים, ובאמת מבין שאתה עושה הכל, אז איך ... שתרגישי שאת אלוהים, ותחווי שאת עושה את הכל. בגלל שהאדם לא חווה שהוא אלוהים, לכן הוא לא לוקח את האחריות על עצמו. והאדם מאשים את המציאות, שהוא לא מבין אותה והיא לא ברורה לו, ושואל - למה זה קרה? ... הכל. וכאשר האדם מבין שכאשר הוא מאשים מישהו אחר, הוא מתכוון שהאני שלו אשם, אז הוא מבין שהוא צריך לקחת אחריות, אף אחד אחר לא אשם, או שאתה המצומצם אשם או שהאני הגבוה אשם. ואז האדם מבין שאף כוח חיצוני ... יותר. ואז האדם מתבונן אל תוכו, מגלה את האלוהים שהוא, והאדם הופך לחכם אמיתי ורואה שהכל אחד. כשהאדם מתחיל לקחת אחריות, הוא מתחיל להבין שהוא עושה הכל, ואז האדם נכנס להבנה ולחוויה הזאת, ואז אין שום בעיה.

... לרוב יהיו. המודל אינו פתרון בזק וקסום לכל בעיות החיים אלה הוא כלי שעוזר בדרך. המודל בנוי מהשלבים הבאים: לקיחת אחריות בהירות קבלה שינוי והתחדשות. אני אפרט את השלבים בקצרה ובסוף כל שלב אתן דוגמה ותרגיל. לקיחת אחריות - מה יותר קל, לשנות פעולות של אדם אחר, או לשנות את הפעולות שלי? הצעד הראשון והכי חשוב הוא לקחת אחריות על מה שקורה לי עכשיו. אנחנו יוצרים את המציאות שלנו, ואנחנו עושים זאת דרך אמונות שלמדנו מאז שאנחנו קטנים. ... ולכן אנחנו גם היחידים שיכולים לשנות את המציאות שלנו. לדוגמה - אם אין לי כסף, אז הצעד הראשון הוא לקחת אחריות על כך שאני זה שיוצר את החוסר הכלכלי. תרגיל: כתבו איך תרגישו אם תיקחו אחריות מלאה על הבעיה שלכם. האם יש התנגדות לקחת אחריות? אם כן, אז מדוע? בהירות - אם עכשיו אני שואל אדם שנמצא במינוס גדול מה הוא מרגיש, מה הוא ...

... לפעמים הפער בין תחושת ההבטחה הקיימת בנו לבין המציאות בפועל מעוררת בנו תסכול עצום. אז מה עושים? קודם כל לוקחים אחריות. אחריות על הרצון המודע שלנו ועל הרצון התת מודע שלנו. זהו צעד לא פשוט לאנשים רבים. לקחת אחריות לחיינו זה לפעמים מפחיד. עדיף שהאחריות תיפול על אחרים. על המדינה, על הממשלה, על הרבנים, על הקארמה, על הגורל, על המזל, על הגלגולים הקודמים שלנו שבהם עשינו דברים נוראיים, על ההורים שלנו שדפקו לנו את החיים וכו וכו. לקחת אחריות זה הצעד הראשון לאנשים שרוצים ליצור לעצמם חיים שמחים יותר ומוגשמים יותר איך אפשר ליצור חיים כמו שרוצים אם האחריות היא על מישהו או משהו אחר? הצעד השני הוא לחקור את עצמנו. מה אנחנו רוצים ומדוע? מאיפה נובע הרצון ...

... אומר: אתה טומטום, את לא מבין כלום... . הויכוח לא פותר כלום. 7. איך גודעים את העץ? לא להאשים, לקחת אחריות. כשמישהו מאשים הוא כאילו יורה לאחר באקדח (שימו לב לתנועת היד). כשאדם מאשים - זה מלשון אמש, הוא תוקע את עצמו בעבר. כשאדם לוקח אחריות, זה תמיד לעתיד. אחריות באה מלשון אחרית. יש בזה חירות, יש בזה חיות. ומה זה אחריות? זה להציב מטרות, להציב אתגרים, ללכת הלאה, לעתיד. את העבר צריך להשאיר בעבר. לקחת אחריות זה לחשוב על העתיד. 8. החיים והמוות ביד הלשון. החפץ חיים מתאר זאת: מי ששולף חרב מנדנה, הוא יכול ... שהוא כועס - סימן שההערכה העצמית שלו נמוכה יותר. אם אין את מי להאשים אין כעס. אז הפתרון הוא לקחת אחריות, להתמודד. אמר חכם אחד: העבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין והדאגה מניין? זו דרך נכונה לחיות כבני אדם. ...

... מטרת החיים היא ליהנות. ואם אפשר לגדול מתוך שמחה ובקלות. ברוב ייאושה ניסתה הזקנה לשלוף קלף אחרון והוא קלף האחריות. מכירים את זה? את הטיעון הזה שצריך להיות אחראיים ואי אפשר לעשות כל מה שמתחשק, כי זה לא אחראי. אבל בעצם, לפגוע בעצמי זה חוסר אחריות. לגרום לעצמי סבל זה חוסר האחריות האמיתי. ולעשות לעצמי טוב, זה הדבר האחראי באמת. ליהנות, זו למעשה האחריות שלי. אני מקווה שאצליח להתמודד עם האחריות ( - מה איתכם? איך אתם מתנהלים בחיים והאם אתם מרשים לעצמכם ליהנות? מוזמנים לספר ולשתף.