* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
הספר להיות אלוהים - המשוגע הרע, הוא האדם עצמו. וזה, גם אם נאמר שהמציאות היא משוגעת ורעה - למה.
אנחנו ממשיכים בספר, להיות אלוהים עמוד 229
מה זה אומר? שתדע לך שאתה משוגע רע. והרבה פעמים האדם אומר, תראה המציאות משוגעת ורעה, וזה אומר, שתדע לך שאפילו שהמציאות משוגעת ורעה, אבל המשוגע הרע זה אתה.
האדם אומר בדרך כלל שהמציאות רעה ומשוגעת, אבל אפילו שהמציאות משוגעת ורעה עדיין האדם הוא המשוגע הרע.
כי האדם רגיל לגלגל את האחריות שלו על כולם, הוא אומר שהוא לא אחראי. ואפילו שהוא מוכן לקחת אחריות, עדיין טוען שיש עוד אשמים. מי היחיד שמוכן לקחת את כל האחריות על עצמו? אלוהים. מהתודעה של אלוהים, האדם צריך לקחת את כל האחריות על עצמו.
לכאורה זה נשמע רע, אבל אם היית מבין שאתה אלוהים, ובאמת מבין שאתה עושה הכל, אז איך יכול להיות רע?
שאלה: אבל אתה עושה רע לעצמך.
אליעד: רע, זה רק שאתה לא רוצה את זה. אבל אם אתה אומר שכול מה שקורה אני רוצה שזה יקרה, אז לא תרגיש רע, כי זה מה שאתה רוצה.
כול המטרה של הספר זה שתרגישי שאת אלוהים, ותחווי שאת עושה את הכל. בגלל שהאדם לא חווה שהוא אלוהים, לכן הוא לא לוקח את האחריות על עצמו.
והאדם מאשים את המציאות, שהוא לא מבין אותה והיא לא ברורה לו, ושואל - למה זה קרה? למה אלוהים עשה את זה? אבל האדם לא מבין שהמשוגע זה הוא.
שאלה: המציאות זה אני.
אליעד: אם עדיין אתה מרגיש שיש מציאות ויש אותך, עדיין לא הבנת. זה כמו שהאצבע מבינה שהיא זה הגוף.
שאלה: אם אני מבקשת מהמציאות משהו.
אליעד: זה אומר שאת משוגעת. את המציאות, ואת מבקשת מעצמך. אם הייתי אומר לך שאלוהים מתפלל, זה נראה שיגעון. את אלוהים ושכחת שאת אלוהים. זה כמו שעבד רוצה לקבל טובה, אבל העבד שכח שהוא אלוהים. מה אתה מבקש טובה? הכל מושלם. אם האדם חווה שחסר לו משהו, אז הוא משוגע, והוא שכח שהוא אלוהים.
למשל את חולמת חלום, ומתעוררת, איפה האנשים שהיו בתוך החלום? הם נעלמו, הם נכנסו לתוכך. האנשים שהיו בתוך החלום היו פיצול שלך, וברגע שהתעוררת, כולם נכנסו לתודעה שלך, הם התאחדו איתך בתודעה.
מה שאני רוצה להגיד שאי אפשר להעלם, אם תעלם, תחזור להיות מה שהיית קודם. בחלום את יוצרת אנשים ועצמים חדשים, שאולי דומים לחיי היום יום, אבל הם אחרים. וכשאת מתעוררת כולם חוזרים לתודעה שלך. זה מה שאומר לחזור להיות אלוהים. לחזור להיות מי שהיית לפני שבאת לעולם. כשאני אומר להיות אלוהים, הכוונה שאת מתעוררת מהחלום ואת חוזרת להיות מה שהיית לפני כן, לפני ההפרדה בין אני ללא אני.
שאלה: זה אומר שאני אתעורר, רק מתי שזה שחולם אותי יתעורר.
אליעד: נכון, אבל את יכולה לגרום לו להתעורר. כמו בעליסה בארץ הפלאות, היא קראה לעצמה, עליסה תתעוררי. אם תצעקי חזק הוא התעורר. רבי נחמן אמר, הצעקה מולידה את המוחין. אם אתה תצעק חזק, תצעק שאתה חייב להבין, חייב להבין, בסוף הוא התעורר וייתן לך הבנה.
שאלה: למה שהוא יסכים לתת לי להבין?
אליעד: הוא זה את. את צריכה לצעוק לתוכך, להבין מי את, לרצות להבין בכל הכוח.
אדם רע לו רק בגלל שהוא לא מבין את המציאות, האדם חושב שאלוהים משוגע. אבל הוא לא מבין שהוא עצמו משוגע, כי הוא לא מבין את עצמו, אבל נדמה לו שהמציאות משוגעת. ומי שלא מבין את המציאות הוא משוגע בעצמו. כי אם היית חכם לא היו לך שאלות על המציאות.
ואפילו שנאמר שהמציאות משוגעת והאדם יותר חכם מאלוהים, גם זה אומר שהאדם משוגע. למה? כי האדם עצמו הוא המציאות, ואם הוא אומר שהוא חף מפשע והמציאות אשמה, אז את מי הוא מאשים? את עצמו.
זה כמו אדם שנמצא בתוך חלום, ואומר איזה חלום גרוע היה לי, את מי הוא מאשים בעצם? את עצמו, כי הוא חולם את החלום. אם אתה אומר שהמציאות היא הכי גרועה, זה עדיין אתה, כי אתה המציאות.
שאלה: אתה כותב כאן הרבה דברים שאני מאמינה בהם ולא חווה אותם.
אליעד: אם תחשבי עליהם את תחווי אותם. למשל אם קורה לך משהו רע, ואת מנסה להאשים מישהו אחר, תגידי לעצמך, אבל זה אני, למה אני מאשימה אותו? בסוף תחווי שאת אלוהים. למשל הלכת ברחוב וגנבו ממך כסף, תגידי לעצמך שאת גרמת לו שהוא יגנוב לך כסף. את תגידי את זה לעצמך, אבל לא תרגישי את זה, תחשבי למה זה אני? הרי זה הוא, וזה יכניס אותך לעימות עם עצמך, ואם תתבונני בסוף תביני שאת זה הוא.
תשאלי את עצמך, מי עושה את זה? מי גרם לכך שיגנבו לך כסף? ואז תביני שאלוהים רצה. עכשיו נלך אליך, למה את עצבנית שגנבו לך כסף? כי את רוצה את הכסף. ולמה את רוצה את הכסף? כי ככה אלוהים רצה. אז בסוף יש מישהו אחד שרוצה את הכל. זה גורם שהאדם יבטל את הישות שלו, זה גורם לכך שבסוף תיעלמי.
מה כל כך קשה להבין, זה כמו אצבע בתוך גוף, את חלק מהמציאות, את לא רק קיימת וזהו, את חלק ממשהו, זה גוף אחד גדול.
שאלה: למה אני רק חלק ולא הכול
אליעד: עכשיו את תופסת כחלק, אבל אחר כך תביני שאת הכל, אין בכלל חלקים. קודם תכירי שאת חלק ממשהו אחר, ואחר תביני שמשהו מפעיל אותך, אחר כך תעברי להיות הוא, ובסוף תביני שזה אחד.
יש אנשים שאומרים שהם רק הצופה, רק המתבונן, זה אומר שהם חושבים שהעולם הוא רק חלום, אבל הם לא באמת חווים עכשיו שהם ישנים. הם רק מרגישים שזה לא הם, אבל האם הם בתודעה של זה שחולם אותם?
מה זה להיות אלוהים? להיות מודע לתודעה שחושבת אותך. בתוך החלום להסתכל על החלום מנקודת המבט של מי שחושב אותך. אבל זה לא האלוהים האמיתי, מעליו יש את האלוהים האמיתי שהוא מעל הכל.
אם תהיי אמיתית עם עצמך, שזה אומר, שלא תשקרי על שום דבר, זה יביא אותך לחוויה, שכאשר תיגעי בשולחן, את לא תשקרי ותגידי שיש פה שולחן, את תחווי את האמת, שאת רק חושבת שיש פה שולחן.
האדם חושב שאם הוא רואה שולחן, אז בטוח שיש פה שולחן, אבל אם אתה אמיתי עם עצמך, אתה תגיע לפרספקטיבה שתבין, מה זה באמת ככה, מה אתה חושב שככה, מה החושים אומרים לך שזה ככה, יש דרגות, יש דרגה של החושים, דרגה של המחשבות וכו'.
שאלה: אני מרגיש שכולכם בתוך המחשבה שלי.
אליעד: אנחנו לא בתוך המחשבה שלך, אלא אנחנו מחוברים למחשבה שלך. יש מחשבה אחת שכולנו בתוכה וזאת המחשבה של אלוהים. אבל לזה לא התכוונת, התכוונת שאנחנו בתוך המחשבה שבראש שלך. אבל זה טעות, זה לא נכון, למה? כי אנחנו מחוברים אליך דרך המחשבה שלך. העולם לא בתוך המחשבה שלך, כי העולם יותר גדול מהמחשבה שלך. יש מציאות שיש בה, אותך, את המחשבה שלך, ואותנו, ואנחנו מחוברים אליך דרך המחשבה שלך. חלקים מהמציאות נמצאים בתוך המחשבה שלך, אבל לא כל המציאות בתוך המחשבה שלך, כי אתה קטן ממנה.
יש פרספקטיבה שאתה אלוהים, ומהפרספקטיבה הזאת, כולם בתוך המחשבה שלך. המקום והזמן בתוך המחשבה שלך. ואתה גדול מכל המקום והזמן, המקום הוא אין סופי, והזמן אין סופי, ואתה יותר גדול מהם, אז אתה אומר שהכל בתוך המחשבה שלי. ומעליה יש פרספקטיבה שהכל אחד, שם אין בכלל הבדל ביני לבין מה שאני חושב עליו.
אבל יש מתחתיו, אנחנו אומרים, יש אותי, יש מה שאני חושב עליו, ויש את המחשבה שמחברת ביניהם, אבל אל תגדיר שזה שחושבים עליו נמצא בתוך המחשבה שלך. השולחן נמצא בחוץ, אתה בצד, והמחשבה מחברת ביניכם. המחשבה מקשרת אותך לזה שיש שולחן. ויוצרת לך העתק אצלך, אבל הוא לא בתוכך, אתה לא יכול לשלוט בו.
המציאות היא לא בתוכך, המציאות היא אין סופית, היא לא יכולה להיות לתוכך. מקסימום חלק, אבל לא הכל. ואת חלק מהמציאות. אם את חלק מהמציאות אז איך היא יכולה להיות בתוכך? אבל המציאות היא גם את.
השלם שמכיל את הכל, הוא האני האמיתי של האדם. ובתוך האני האמיתי שלך מתרחש כל החלום של המציאות. ובסוף לא יהיה הבדל אצלך בין האני המצומצם לאני השלם.
כאשר האדם מאשים את המציאות, הוא למעשה מאשים את עצמו, כך שבכל מקרה האדם אשם. תפסיק לדבר על המציאות כמישהו זר, המציאות זה אתה.
למשל עכשיו היה צונאמי, למעשה האדם עצמו אחראי לצונאמי. כי האדם כאלוהים עושה הכל.
וכאשר האדם מבין שכאשר הוא מאשים מישהו אחר, הוא מתכוון שהאני שלו אשם, אז הוא מבין שהוא צריך לקחת אחריות, אף אחד אחר לא אשם, או שאתה המצומצם אשם או שהאני הגבוה אשם. ואז האדם מבין שאף כוח חיצוני לא יכול לעזור לו, כי הרי אתה עושה את זה.
שאלה: אני מאוד רוצה שהצונאמי יפסק.
אליעד: את מאוד רוצה שהצונאמי יפסק? כן מאוד. יש עוד דברים שאת רוצה? אם אומרים לך, שאם תמותי יפסק הצונאמי, האם תסכימי? לא. אז את לא כל כולך רוצה.
שאלה: בא נגיד שאני מוכנה למות בעד זה.
אליעד: כל מה שתרצי באמת יתקיים, עכשיו צריך לבדוק אם את רוצה את זה באמת או לא.
את רוצה שהבעיות ביפן יפסקו? כן. למה?
שאלה: כי אני מרחמת עליהם.
אליעד: הבנתם? את לא רוצה שיפסקו הבעיות, כואב לך על עצמך שאת רואה אותם סובלים. למעשה את לא רוצה שיפתרו להם הבעיות, את רוצה שיפתרו לך הבעיות. את רוצה שיהיה לך טוב בלב, ואת חושבת שאם יפתרו ליפנים הבעיות יהיה גם לך טוב.
אלוהים לא יעזור לך, כי אלוהים זה אתה, ושום כוח חיצוני לך לא יכול לעזור לך.
שאלה: למה יש אנשים שמבקשים מאלוהים, ומקבלים?
אליעד: נכון, הם מקבלים את מה שהם רוצים, כדי לסבול עוד יותר.
ואז האדם מתבונן אל תוכו, מגלה את האלוהים שהוא, והאדם הופך לחכם אמיתי ורואה שהכל אחד. כשהאדם מתחיל לקחת אחריות, הוא מתחיל להבין שהוא עושה הכל, ואז האדם נכנס להבנה ולחוויה הזאת, ואז אין שום בעיה.
הספר להיות אלוהים - המשוגע הרע, הוא האדם עצמו. וזה, גם אם נאמר שהמציאות היא משוגעת ורעה - למה.
אנחנו ממשיכים בספר, להיות אלוהים עמוד 229
מה זה אומר? שתדע לך שאתה משוגע רע. והרבה פעמים האדם אומר, תראה המציאות משוגעת ורעה, וזה אומר, שתדע לך שאפילו שהמציאות משוגעת ורעה, אבל המשוגע הרע זה אתה.
האדם אומר בדרך כלל שהמציאות רעה ומשוגעת, אבל אפילו שהמציאות משוגעת ורעה עדיין האדם הוא המשוגע הרע.
כי האדם רגיל לגלגל את האחריות שלו על כולם, הוא אומר שהוא לא אחראי. ואפילו שהוא מוכן לקחת אחריות, עדיין טוען שיש עוד אשמים. מי היחיד שמוכן לקחת את כל האחריות על עצמו? אלוהים. מהתודעה של אלוהים, האדם צריך לקחת את כל האחריות על עצמו.
לכאורה זה נשמע רע, אבל אם היית מבין שאתה אלוהים, ובאמת מבין שאתה עושה הכל, אז איך יכול להיות רע?
שאלה: אבל אתה עושה רע לעצמך.
אליעד: רע, זה רק שאתה לא רוצה את זה. אבל אם אתה אומר שכול מה שקורה אני רוצה שזה יקרה, אז לא תרגיש רע, כי זה מה שאתה רוצה.
כול המטרה של הספר זה שתרגישי שאת אלוהים, ותחווי שאת עושה את הכל. בגלל שהאדם לא חווה שהוא אלוהים, לכן הוא לא לוקח את האחריות על עצמו.
והאדם מאשים את המציאות, שהוא לא מבין אותה והיא לא ברורה לו, ושואל - למה זה קרה? למה אלוהים עשה את זה? אבל האדם לא מבין שהמשוגע זה הוא.
שאלה: המציאות זה אני.
אליעד: אם עדיין אתה מרגיש שיש מציאות ויש אותך, עדיין לא הבנת. זה כמו שהאצבע מבינה שהיא זה הגוף.
שאלה: אם אני מבקשת מהמציאות משהו.
אליעד: זה אומר שאת משוגעת. את המציאות, ואת מבקשת מעצמך. אם הייתי אומר לך שאלוהים מתפלל, זה נראה שיגעון. את אלוהים ושכחת שאת אלוהים. זה כמו שעבד רוצה לקבל טובה, אבל העבד שכח שהוא אלוהים. מה אתה מבקש טובה? הכל מושלם. אם האדם חווה שחסר לו משהו, אז הוא משוגע, והוא שכח שהוא אלוהים.
למשל את חולמת חלום, ומתעוררת, איפה האנשים שהיו בתוך החלום? הם נעלמו, הם נכנסו לתוכך. האנשים שהיו בתוך החלום היו פיצול שלך, וברגע שהתעוררת, כולם נכנסו לתודעה שלך, הם התאחדו איתך בתודעה.
מה שאני רוצה להגיד שאי אפשר להעלם, אם תעלם, תחזור להיות מה שהיית קודם. בחלום את יוצרת אנשים ועצמים חדשים, שאולי דומים לחיי היום יום, אבל הם אחרים. וכשאת מתעוררת כולם חוזרים לתודעה שלך. זה מה שאומר לחזור להיות אלוהים. לחזור להיות מי שהיית לפני שבאת לעולם. כשאני אומר להיות אלוהים, הכוונה שאת מתעוררת מהחלום ואת חוזרת להיות מה שהיית לפני כן, לפני ההפרדה בין אני ללא אני.
שאלה: זה אומר שאני אתעורר, רק מתי שזה שחולם אותי יתעורר.
אליעד: נכון, אבל את יכולה לגרום לו להתעורר. כמו בעליסה בארץ הפלאות, היא קראה לעצמה, עליסה תתעוררי. אם תצעקי חזק הוא התעורר. רבי נחמן אמר, הצעקה מולידה את המוחין. אם אתה תצעק חזק, תצעק שאתה חייב להבין, חייב להבין, בסוף הוא התעורר וייתן לך הבנה.
שאלה: למה שהוא יסכים לתת לי להבין?
אליעד: הוא זה את. את צריכה לצעוק לתוכך, להבין מי את, לרצות להבין בכל הכוח.
אדם רע לו רק בגלל שהוא לא מבין את המציאות, האדם חושב שאלוהים משוגע. אבל הוא לא מבין שהוא עצמו משוגע, כי הוא לא מבין את עצמו, אבל נדמה לו שהמציאות משוגעת. ומי שלא מבין את המציאות הוא משוגע בעצמו. כי אם היית חכם לא היו לך שאלות על המציאות.
ואפילו שנאמר שהמציאות משוגעת והאדם יותר חכם מאלוהים, גם זה אומר שהאדם משוגע. למה? כי האדם עצמו הוא המציאות, ואם הוא אומר שהוא חף מפשע והמציאות אשמה, אז את מי הוא מאשים? את עצמו.
זה כמו אדם שנמצא בתוך חלום, ואומר איזה חלום גרוע היה לי, את מי הוא מאשים בעצם? את עצמו, כי הוא חולם את החלום. אם אתה אומר שהמציאות היא הכי גרועה, זה עדיין אתה, כי אתה המציאות.
שאלה: אתה כותב כאן הרבה דברים שאני מאמינה בהם ולא חווה אותם.
אליעד: אם תחשבי עליהם את תחווי אותם. למשל אם קורה לך משהו רע, ואת מנסה להאשים מישהו אחר, תגידי לעצמך, אבל זה אני, למה אני מאשימה אותו? בסוף תחווי שאת אלוהים. למשל הלכת ברחוב וגנבו ממך כסף, תגידי לעצמך שאת גרמת לו שהוא יגנוב לך כסף. את תגידי את זה לעצמך, אבל לא תרגישי את זה, תחשבי למה זה אני? הרי זה הוא, וזה יכניס אותך לעימות עם עצמך, ואם תתבונני בסוף תביני שאת זה הוא.
תשאלי את עצמך, מי עושה את זה? מי גרם לכך שיגנבו לך כסף? ואז תביני שאלוהים רצה. עכשיו נלך אליך, למה את עצבנית שגנבו לך כסף? כי את רוצה את הכסף. ולמה את רוצה את הכסף? כי ככה אלוהים רצה. אז בסוף יש מישהו אחד שרוצה את הכל. זה גורם שהאדם יבטל את הישות שלו, זה גורם לכך שבסוף תיעלמי.
מה כל כך קשה להבין, זה כמו אצבע בתוך גוף, את חלק מהמציאות, את לא רק קיימת וזהו, את חלק ממשהו, זה גוף אחד גדול.
שאלה: למה אני רק חלק ולא הכול
אליעד: עכשיו את תופסת כחלק, אבל אחר כך תביני שאת הכל, אין בכלל חלקים. קודם תכירי שאת חלק ממשהו אחר, ואחר תביני שמשהו מפעיל אותך, אחר כך תעברי להיות הוא, ובסוף תביני שזה אחד.
יש אנשים שאומרים שהם רק הצופה, רק המתבונן, זה אומר שהם חושבים שהעולם הוא רק חלום, אבל הם לא באמת חווים עכשיו שהם ישנים. הם רק מרגישים שזה לא הם, אבל האם הם בתודעה של זה שחולם אותם?
מה זה להיות אלוהים? להיות מודע לתודעה שחושבת אותך. בתוך החלום להסתכל על החלום מנקודת המבט של מי שחושב אותך. אבל זה לא האלוהים האמיתי, מעליו יש את האלוהים האמיתי שהוא מעל הכל.
אם תהיי אמיתית עם עצמך, שזה אומר, שלא תשקרי על שום דבר, זה יביא אותך לחוויה, שכאשר תיגעי בשולחן, את לא תשקרי ותגידי שיש פה שולחן, את תחווי את האמת, שאת רק חושבת שיש פה שולחן.
האדם חושב שאם הוא רואה שולחן, אז בטוח שיש פה שולחן, אבל אם אתה אמיתי עם עצמך, אתה תגיע לפרספקטיבה שתבין, מה זה באמת ככה, מה אתה חושב שככה, מה החושים אומרים לך שזה ככה, יש דרגות, יש דרגה של החושים, דרגה של המחשבות וכו'.
שאלה: אני מרגיש שכולכם בתוך המחשבה שלי.
אליעד: אנחנו לא בתוך המחשבה שלך, אלא אנחנו מחוברים למחשבה שלך. יש מחשבה אחת שכולנו בתוכה וזאת המחשבה של אלוהים. אבל לזה לא התכוונת, התכוונת שאנחנו בתוך המחשבה שבראש שלך. אבל זה טעות, זה לא נכון, למה? כי אנחנו מחוברים אליך דרך המחשבה שלך. העולם לא בתוך המחשבה שלך, כי העולם יותר גדול מהמחשבה שלך. יש מציאות שיש בה, אותך, את המחשבה שלך, ואותנו, ואנחנו מחוברים אליך דרך המחשבה שלך. חלקים מהמציאות נמצאים בתוך המחשבה שלך, אבל לא כל המציאות בתוך המחשבה שלך, כי אתה קטן ממנה.
יש פרספקטיבה שאתה אלוהים, ומהפרספקטיבה הזאת, כולם בתוך המחשבה שלך. המקום והזמן בתוך המחשבה שלך. ואתה גדול מכל המקום והזמן, המקום הוא אין סופי, והזמן אין סופי, ואתה יותר גדול מהם, אז אתה אומר שהכל בתוך המחשבה שלי. ומעליה יש פרספקטיבה שהכל אחד, שם אין בכלל הבדל ביני לבין מה שאני חושב עליו.
אבל יש מתחתיו, אנחנו אומרים, יש אותי, יש מה שאני חושב עליו, ויש את המחשבה שמחברת ביניהם, אבל אל תגדיר שזה שחושבים עליו נמצא בתוך המחשבה שלך. השולחן נמצא בחוץ, אתה בצד, והמחשבה מחברת ביניכם. המחשבה מקשרת אותך לזה שיש שולחן. ויוצרת לך העתק אצלך, אבל הוא לא בתוכך, אתה לא יכול לשלוט בו.
המציאות היא לא בתוכך, המציאות היא אין סופית, היא לא יכולה להיות לתוכך. מקסימום חלק, אבל לא הכל. ואת חלק מהמציאות. אם את חלק מהמציאות אז איך היא יכולה להיות בתוכך? אבל המציאות היא גם את.
השלם שמכיל את הכל, הוא האני האמיתי של האדם. ובתוך האני האמיתי שלך מתרחש כל החלום של המציאות. ובסוף לא יהיה הבדל אצלך בין האני המצומצם לאני השלם.
כאשר האדם מאשים את המציאות, הוא למעשה מאשים את עצמו, כך שבכל מקרה האדם אשם. תפסיק לדבר על המציאות כמישהו זר, המציאות זה אתה.
למשל עכשיו היה צונאמי, למעשה האדם עצמו אחראי לצונאמי. כי האדם כאלוהים עושה הכל.
וכאשר האדם מבין שכאשר הוא מאשים מישהו אחר, הוא מתכוון שהאני שלו אשם, אז הוא מבין שהוא צריך לקחת אחריות, אף אחד אחר לא אשם, או שאתה המצומצם אשם או שהאני הגבוה אשם. ואז האדם מבין שאף כוח חיצוני לא יכול לעזור לו, כי הרי אתה עושה את זה.
שאלה: אני מאוד רוצה שהצונאמי יפסק.
אליעד: את מאוד רוצה שהצונאמי יפסק? כן מאוד. יש עוד דברים שאת רוצה? אם אומרים לך, שאם תמותי יפסק הצונאמי, האם תסכימי? לא. אז את לא כל כולך רוצה.
שאלה: בא נגיד שאני מוכנה למות בעד זה.
אליעד: כל מה שתרצי באמת יתקיים, עכשיו צריך לבדוק אם את רוצה את זה באמת או לא.
את רוצה שהבעיות ביפן יפסקו? כן. למה?
שאלה: כי אני מרחמת עליהם.
אליעד: הבנתם? את לא רוצה שיפסקו הבעיות, כואב לך על עצמך שאת רואה אותם סובלים. למעשה את לא רוצה שיפתרו להם הבעיות, את רוצה שיפתרו לך הבעיות. את רוצה שיהיה לך טוב בלב, ואת חושבת שאם יפתרו ליפנים הבעיות יהיה גם לך טוב.
אלוהים לא יעזור לך, כי אלוהים זה אתה, ושום כוח חיצוני לך לא יכול לעזור לך.
שאלה: למה יש אנשים שמבקשים מאלוהים, ומקבלים?
אליעד: נכון, הם מקבלים את מה שהם רוצים, כדי לסבול עוד יותר.
ואז האדם מתבונן אל תוכו, מגלה את האלוהים שהוא, והאדם הופך לחכם אמיתי ורואה שהכל אחד. כשהאדם מתחיל לקחת אחריות, הוא מתחיל להבין שהוא עושה הכל, ואז האדם נכנס להבנה ולחוויה הזאת, ואז אין שום בעיה.
050-3331-331