... את תגובתו על מות הילד. וכך, ילד לא - רצוי נושא את תקוות העם לשובו של האב הגדול. נוכל לסכם ולומר כי השכול, כמו היתמות, הוא אחד המשברים הנפשיים שהיוו תמיד קרקע פורייה
לחוויה הדתית כמו גם לדרך לתעל את הכאב לאפיקים לאומיים. ח. זה אלי ואנוהו (שמות טו 2) : העצמי הינקותי ואידיאל הסגידה הדתית אם בפרקים ... דנו ברובד הבין - אישי של ההתגלות הדתית, ובעיקר ביחסי ילד - הורה, הנה קיים רובד ינקותי עמוק יותר בנפש האדם - יחסיו עם עצמו - המעצב במהלך החיים הן תופעות פתולוגיות והן
חוויות דתיות. מפרויד, מקליין ומקוהוט למדנו כי הנרקיסיזם, האהבה העצמית, הוא האהבה הראשונה המופיעה בחיי התינוק, ורק בהמשך הוא מתגלגל ... והנה, אף קוהוט לא קישר מעולם בין הנרקיסיזם לבין היחס לאלוהים או לדמות האלוהים עצמו. למה, למשל, לא העיר קוהוט על דמות האל כזולתעצמי? מן הסתם לעובדה שלקוהוט עצמו היה
רגש דתי היה חלק בהימנעות תמוהה זו. מי שלקח על עצמו לחקור נתיב זה היה פרופסור למדעי הדתות ולאנגלית, גק מיילס, בספרו אלוהים: הביוגרפיה. ... גם ההדגשה המונותיאיסטית על היות האלוהים אחד ויחיד מסגירה אולי על דרך ההיפוך ליקוי בעצמי של המאמין, החווה את עצמו כמפוצל ומסוכסך. אולמן, 52 מייזנר53 וספירו הראו כי
בחוויה הדתית מתגלית סימביוזה זו בין הסוגד לבין מושא הסגידה בצורות רבות: לעתים המנהיג הדתי משמש עצמי הזייתי למאמיניו ולעתים הקהילה הדתית ...