... לדבר! אומנם זו בעיה פסיכולוגית במהותה אך בד בבד אני מתאר בעיה פזיולוגית מעשית. הלב אם כן הוא המנוע הראשי הנותן את הטון הכללי
בגוף האדם ובכל אבריו - אולם אין זאת אלא לכאורה, כי בפועל הוא העבד הנרצע הראשי שמתוקף תיפקודו שולט בקצב של כל איברי
הגוף, מנצח עליהם ומתאים את עצמו בכל רגע ורגע למצב
גופני מובהק שמבטא את רצונו המובהק של האדם. אם באופן ציורי היית נותן בידי האדם להצטייד במנוע האידאלי עבורו מהטבע - הוא היה מצביע על החמור ובוחר בו למשימה ... חוזר אל הלב, הוא טוב וחיוני לאדם כל עוד והתודעה האנושית מזהה את תיפקודו כמנוע שעומד לרשותה ושולט בקצב זרימת הדם לכל איברי
גוף האדם, באופן שקובע את הקצב שלהם ומשקף כראי את רצון האדם. נוכחות הלב בקרב האדם היא כנוכחות עבד נמרץ בפני רבו. האדם ולפני כל פעולה שעושה במודע - ... מום נתון להשפעת העילבון, השמחה, המצב הנפשי... אין וויכוח שהלב אינו איבר עצמאי כי אם איבר ראשי שמשקף כהוא זה את המצב הכללי של
הגוף, מצב המשתנה בכל רגע בחיים ותלוי ישירות ברצון האדם ותודעתו. האדם בוחר לעצב לו בכל רגע נתון את מצב
הגוף שלו ומגייס למשימה זו את מנכלו - את עבדו הנאמן, שמתוקף תיפקודו יכול להשפיע על כל איברי
הגוף בבת אחת ולשנות את מצבם בכל רגע ורגע. השינוי הרגעי המשתקף בפעולת הלב מתבטא בפועל בשני מישורים: האדם בוחר בכל רגע את התזונה הרצויה, את הפעילות הרצויה, ... מעצב את האופי הרצוי לו: פחדן, אמיץ, רגיש, רגוע, שמח, עלוב, עצוב, עצבני... וגם במישור זה - העיצוב משתנה באופן רגעי ומשתקף בכל
הגוף דרך הלב שקולט כל שינוי רגעי ומעתיקו מיידית לכל חלקי
הגוף. העבד הנרצע אינו נרתע להעתיק אפילו שינויים מסוכנים שאינם עולים בקנה אחד עם טובת
גופו. ובכן וכשאני אומר האדם מעצב את האופי שלו או את הלב שלו, כוונתי לגורם שהלב קולט ממנו אותות מדוייקים ומתרגמם בפועל לשפה מעשית באופן שכל
הגוף יפעל על פיה. אומנם גם הריאות קולטות את החמצן ומשפיעות בזאת על כל חלקי
הגוף כולל על הלב, וגם הכבד והכליות ולבטח המוח... כולם משפיעים על כולם באופן הדדי, אולם הלב הוא האיבר שקובע את קצב הפעולה הרגעי של כל התאים והאברים
שבגוף, ולכן הוא זה שקולט ראשונה מהגורם את תווי השיר ושולח אותו בבת אחת ובקצב אחיד לכל חברי הלהקה, או אז כל חבר קולט את אותם התווים ומנגן את אותו השיר בכלי המיוחד שלו, והשיר מתנגן לו בהרמוניה נפלאה. מי שאחראי על כינון ההרמוניה
בגוף הוא הלב, ולכן הוא נבחר על ידי הגורם להיות המנצח שיקלוט ישירות מידיו ובכל רגע שיר מסויים ויפיץ את תוויו לכל חלקי
הגוף, עד לתא המרוחק ביותר. לכן בפועל אנו מרגישים את מילות השיר בלב, את התיקווה, היאוש, האהבה, האכזבה, המבוכה, הכלימה, הפחד, הביטחון, הסכנה, השמחה, הצער... ... אנו מרגישים בפועל ובאופן פזיולוגי עמוק את כל התווים האלה בשריר הלב, לא בכבד ולא במוח. מי הוא הגורם שמשדר ללב ודרכו לכל
הגוף את התווים האלה? האדם התמודד עם השאלה הזאת משחר ימיו וקרא לגורם הזה במבחר שמות וכינויים: רצון, נשמה, נפש, תודעה, הכרה, מודעות, החלק הרוחני שבאדם... קשה ... התפתחות מערכת שעלולה להעיב על תיפקוד יתר המערכות ואף לסכנם ולגרום לקריסתם. אנו יודעים מנסיונינו שאדם רגיש עד מאוד הוא אדם חלש
גופנית, מערכותיו הפיזיולוגיות סובלות ממערכת הרגשות המפותחת שלו. (לא ניתן להחיל את האבסורד על אדם שמן עד מאוד שגם הוא חלש
גופנית, כי השמנה מבטא סטיה נקודתית - לא מערכתית). מערכת הרגשות המסועפת התפתחה אם כן כסטיה מערכתית
בגוף האדם וכזאת היה עליה להיעלם לא להתפתח... הקוף של דרווין היה צריך להיות היום פחות רגיש ויותר חזק, בעוד אנו צופים באדם יותר רגיש ופחות חזק, זו ... ביניהן מחד, וההשפעה ההדדית מאידך ביניהן, זהו מקור השמות הבלתי מחייבים שביטאו את הזיהוי האנושי הבלתי מוגדר למערכת הזרה שנצפתה
בגוף: נפש, תודעה, נשמה... הבחנה חלקית איפוא גוררת בעקבותיה הגדרה חלקית ולוקה בחסר. האדם הבחין אומנם במערכת זרה המנהלת יחסי גומלין עם
גופו, אך לא השכיל לעקוב אחר המערכת הזרה הזאת בשביל לעמוד על מקורה ולהגדירה, לכן נותרו בידיו שלל ביטויים חסרי משמעות ובלתי מחייבים שהביכו אותו והצביעו יותר ... יכול לעמוד לידי אך כל עוד איני מבחין בך אינך קיים לדידי. הוא לא נתן את דעתו המלאה והמושלמת על הגורם שמשדר לליבו ודרכו לכל
הגוף את תווי החיים. הוא לא הבחין הבחנה מלאה בקיומו, האדם לא זיהה את הגורם הזה זיהוי מלא ולכן לא יכל לנצלו, גורם החיים העומד כל הזמן מאחורי הלב ומניע אותו ואת
גופו - נעדר מהפנורמה האנושית בגלל הבחנה חלקית ולקויה שמקורה בעצלנות מחשבתית. הביטוי המדויק והמחייב למערכת הזרה שנצפתה
בגוף, נגלה לעיני בפרק ב של בראשית ונוסח בבהירות ניכרת. (ו) ואד יעלה מן - הארץ, והשקה את - כל - פני האדמה. זהו הביטוי המדויק למערכת החיים, זהותה ומקורה. האד הוא יחידת המידע שמתחברת עם
הגוף האנושי ומפיחה בו את החיים. על הביטוי הזה עמדתי ארוכות ביום 7 של שבעת ימי הבריאה (חלק א), אשר על כן אני פוטר את עטי מלחזור על הדברים והסברם. מכאן ... להמשיך איתנו, כי הדברים שיועלו בהמשך ישעממו אותו ויגזלו את זמנו. אני מנסה לאמר שישנה הגדרה לגורם החיים והיא נפרדת מהגדרת
הגוף האנושי עליה אני הולך לעמוד להלן. את הגדרת גורם החיים שבשפתינו קוראים לו נשמה או תודעה - ליקטתי כאמור מהפרק השני של התורה ופרסתי את ילקוטי על פני החלק הראשון של שבעת ימי הבריאה - יום 7, ואת הגדרת
הגוף האנושי על כל אבריו אני הולך לינוק מפרק כא של שמות כפי שנראה להלן. השאלה היא מדוע אני קונה את ההגדרות האלה של התורה ומשכנע אותכם לקנות דווקא אותן? מה ... איתם בעת החדשה עד לזיהוי רשת ענפה של תאי עצב (נויירונים) שמוליכים את החושים והרגשות דרך אותות חשמליים וכימיים בין כל תאי
הגוף ואבריו. מרכז המערכת הזו הוא המוח שמרכז מעבד ומנתב את המידע המגיע אליו דרך מערכת העצבים. הינה לך איפוא הגדרה רשמית ומקיפה של נפש תודעה הכרה נשמה... היא ... בה אומנם את עיקרון ההתפתחות ומסלוליו הטבעיים: מערכת העצבים הענפה שהמוח מעבד ומנתב את המידע המועבר דרכה - האיצה את התפתחות
הגוף האנושי ותרמה לשרידותו. אם תרצה - הקוף של דרווין התפתח לקוף שיודע להחליף את איבריו הפגומים באיברים תקינים בשביל לשרוד. מערכת העצבים של האדם התפתחה במסלול הטבעי והביאה
לגוף אנושי שסיכויי הישרדותו טובים יותר. אולם מערכת העצבים הפזיולוגית הזו שמתבטאת באותות חשמליים וכימיים פזיולוגים - הניבה בזנבה מערכת בת שעלולה לפגום ...