... להביע דאגה דרך האוכל, להיות אמא טובה, לפנק - דרך האוכל. וכך, אנחנו מתבגרים וכשכואב לנו אנחנו לא
בוכים אלא לוקחים ביסקויט. או חומוס. או גלידה או סתם וופלים לא שווים, או מכל הבא ליד - מלוח וחריף ומתוק... החיבור האוטומטי, התגובתי בין רגש לאוכל טבוע בנו מילדות, ... הביסקויט הוא הענין, אלא הדחקת הרגשות. לא קרה כלום? אני נפלתי. או - נעלבתי. קרה. ואני עצוב. אני רוצה
לבכות! ככה אנחנו גדלים. בורחים מלהרגיש. בורחים
מבכי. מביטוי של הרגשות שלנו מה נעשה במקום לברוח? עכשיו אנחנו עוצרים ברגע שהרגש מציף אותנו. עוצרים ושואלים. מה יעשה לי טוב עכשיו? מה אני באמת צריכ ה? אולי לנוח? ... יש מי שייבחר לנגן, לקרוא, להתקלח, להתקשר לחבר, ויש מי שייבחר לצייר, לשמוע מוסיקה, לצאת עם הכלב,
לבכות, לנשום... לכל אחד יש את רפרטואר המרגיעונים שלו, שלרוב אינם בשימוש כי האוכל תופס את מקומם כשהוא ברירת המחדל. כשעצרנו והקשבנו לעצמנו לרגע, כבר עשינו לא מעט. ...