... לעתים אמביוולנטי, ולרוב משוים, ומואנש), שכן ביסוס המסקנה אודות קיום אלוהים במתכונת דאיסטית מתיימר להסתמך על אינטואיציה (התפיסה הקלאסית), או על מה שנראה לפרט
הביקורתי כהגיוני וסביר בהיעזר בהתפלספות קיומית, תוך מבט ארוך ביקום וחוקיותו (התפיסה המודרנית), ולא על דוגמה מבוססת כתבים דתיים או התניה חברתית ... או מתפרשים בקלות, או באופן סטריאוטיפי, כדתיים, ואשר שבעים פנים להם. מלבד הנחת היסוד על קיום צורה מסוימת של אלוהות אבסטרקטית אפשר למנות גם את ההבאות: רעיונות
ביקורתיים לרוב קשורים בסלידה מן הדת ואנטיתאיזם. דחיית כל הטענות הדתיות המבוססות על כתבי קודש בדבר התגלויות אלוהיות וראייה בהם כאסופה של הונאות, ... ננטשה למען גישת הניסיון הפילוסופי כפי הנזכר לעיל). הומניזם וחשיבה מדעית. ההיסטוריון פיטר גיי נתן דעתו על מאפייני התנועה: כל הדאיסטים (הקלאסיים) פעלו למעשה
כביקורתיים וקונסטרוקטיביסטיים. הם חיפשו להרוס כדי לבנות, ועל ידי היגיון, גרסו את הצורך בפילוסופיה חדשה, בצידודם באבסורדיות של הנצרות. לדאיסטים בהחלט היתה הכשירות לכך, אחד התמחה בכמרים מתעללים, שני חקר את הטבע, ושלישי, בקריאה
ביקורתית של כתבי קודש, אמנם פחות משמעותי כוחה של התנועה שלעתים היה חזק - היא שאבה את חוסנה משילוב יוצא דופן של אלמנטים
ביקורתיים וקונסטרוקטיביים. הפילוסוף צארלס טיילור, כותב בספרו עידן חילוני (A Secular Age), שמטרת הדאיזם הייתה לבסס מוסר הומניסטי אקסקולסיבי ... אחרי 1800 המונח דאיסט כמעט ולא רווח בשימוש, אמנם, תפיסותיה של האסכולה, לרבדיהן, הוטמעו אל קבוצות ליברליות אחרות, כמו למשל, זרמיי התאולוגיה הבריטיים (המאוחרים,
והביקורתיים יחסית), וכן, תרמו לעיצוב היוניטריאניזם. אף שכשל להפוך לתנועה מאורגנת בעת שגשוג השקפותיו העמיתות, ואף שאיבד מכוחו, נשאר הדאיזם על תקן ...