פרדיגמה חדשה ליחסים... כשאני בוכה יש מי שמרגיע אני מושכת ולכן רוצים בחברתי פילטרים לתוך כל הכרות חדשה אנו מביאים קודם כל את האמונות שלנו ומניחים אותן על השולחן. אמונות אלו משמשות מסננים - פילטרים בנינו ובין מה שנמצא שם מחוצה לנו - האחר. השפעתם של הפילטרים כה גדולה עד כי אנו משוכנעים כי מה שאנו רואים הוא מה שאמת וקיים. אנו בטעות מאמינים למראה העיניים וכך תורמים ל נבואה שתגשים את עצמה. דוגמה: אם אני מאמינה שאנשים אדיוטים, ... עשויים להיות מוצדקים. אני אתפור לו תיק כל עוד הפילטר שלי אנשים אדיוטים פעיל. מי נפגש עם מי? משמעות תהליך זה הינה כי כשאנו פוגשים אדם, לרוב אנו לא באמת פוגשים אותו כפי שהוא, אלא רק דרך אותן פרדיגמות שיושבות בהכרתנו. אנו לא באמת ... מאחרים, משתוקקים לאחרים, למעשה מתנהלים מתוך הפילטרים שלהם. מתוך מה שהם, ולא בהכרח פוגשים את האחר שמולם. פיספוסים קטנים ימלאו את מרחב התקשורת בנינו, עיוותים קטנים של מה שבאמת קורה, שיפרנסו ציפיות לא מציאותיות ואכזבות. חוסר המודעות לפילטרים שמנהלים אותי, שם אותי בעמדה הדומה למריונטה - בובה על חוט, שמישהו אחר מושך בחוטים ומניע אותה, חייה של בובה כזו, לא יכולים לכלול אחריות בחירה חופשית, עצמאות או עוצמה. כדי להיות בחופש ולהתנהל מתוך בחירה, יש לפתח מודעות לפילטרים אלו שאצל כל אדם בעלי גוון קצת אחר. ...