... מלבדי שמקשיב או רואה או מודע למילים האלה ברגע זה. אתה כמו מסך המחשב ואני המקליד והקורא בו זמנית. ברור? אתה כמו
מראה ואני הוא זה המביט בה, וההשתקפות היא אומנם שלי אבל היא לא אני, ברור? אני לא ההשתקפות שלי בדיוק כפי שהתוכנה שיוצר מתכנת ... ומפתחת את העולם הזה, אומר שאני האישיות, שאני האני, שאני הוא הכלי, שאני הוא הדפוס, שאני היא התבנית. אני מביט
במראה ומשום שאני שוכח שהיא
מראה , אני גם שוכח שאני לא הדמות שנשקפת מתוכה. בקיצור, הצרה היא שאני לא מזהה את הדואליות. כן!!!! הצרה היא לא שאני לא מזהה את ... אבל, וזהו עוד אבל חושב מאוד, אל תתבלבלו בין עצמכם לבין הכלי, בין מפתח התוכנה לבין התוכנה, בין הרואה לבין ההשתקפות
במראה. כי אז אתם לוכדים את עצמכם במלכודת הסטאטיות, כי אז אתם בעצם מסרסים את עצמכם או שמים את עצמכם בעמדה (אשלייתית) שבה אין לכם שום יכולת לפתח את הכלי, בדיוק כפי שההשתקפות
במראה לא יכולה לזוז מילימטר אלא אם כן זה הרואה אותה זז (ובבקשה אל תתפסו למגבלות של המטאפורות... אלא תמשיכו לפתח אותן). וזה מביא ... הדפוס או התבנית, לבין המודעות לו או אינטליגנציה מאחוריו. ברגע שהפסקנו למקם את עצמנו באופן אשלייתי לחלוטין בתוך
המראה, זאת אומרת, ברגע שהפסקנו להזדהות עם הכלי או הביטויי שלנו, מיד אנחנו יודעים מהי התפתחות ומה יביא לעוד התפתחות, זאת אומרת ...