להיות בשליטה על המחשבות... בעצם צורת התקשורת של הגוף שלנו איתנו. מה זה איתנו? זה שאלה עמוקה, אני מאמין שהאדם מורכב משני קולות עיקריים - הגוף והנשמה. הנשמה היא הקול של המצפון, האינטואיציה וכדומה. והגוף הוא הקול של ההישרדות, המחשבה והיצרים. המחשבה היא ... אתמול. העתיד - חושבים ומדמיינים מה הולך להיות, מה אני יעשה בסיטואציה מסויימת דמיונית כמו שאזכה בלוטו או מה יקרה אם מישהו יקר לי יפגע. תכנון - מתכננים מה לעשות לקראת סיטואציה מסוימת כמו להתכונן לפגישה. אלה פחות או יותר סוגי המחשבה הבסיסיים, ... אותה ברגע הזה ולא נספר לנו את הסיפור הזה שאנחנו כבר יודעים את הסוף שלו מראש, אז משהו נוראי יקרה ואולי אפילו נמות. זה כמו התמכרות. אנחנו פשוט מכורים למחשבות. אותה התחושה שיש לנרקומן או למכור אחר היא אותה ... מתוך פחד וחרדה שבדרך כלל לא נכונות ומציאותיות. דאגה היא המחשבה הכי מציקה שיש - אנחנו דואגים שמשהו רע יקרה לנו או לאהוב שלנו. אך מה זה בעצם דאגה? זו מחשבה טורדנית שמקננת לנו בראש שנובעת מתוך פחד שיקרה משהו רע, פחד שנובע מתוך דברים שאחרים אמרו לנו, מתוך חוויה לא נעימה שהיתה לנו בעבר ומתוך חוסר אמונה עצמית. ואם נחשוב על זה רגע - אם נדאג למשהו והוא יקרה - זה יעזור לנו זה שדאגנו? לא. ואם נדאג למשהו, אולי שנים, והוא לא יקרה (שזה רוב הסיכויים) אז בעצם בזבנו הרבה אנרגיה לשווא. לא? בהחלט. דאגה זה בזבוז אנרגיה אדיר! שרק מוביל לכאב ... פנימי. מרכזים את כל צומת הלב שלנו לגוף, לנוכחות שלנו בחדר, למגע של הבגדים בגוף, לדפיקות הלב ולנשימה - בעיקר לנשימה. ומדמיינים שהמחשבות הם כמו עננים, או ציפורים שעפות ובאות בשמיים נקיים. וכל מחשבה שבאה - פשוט מוציאים אותה עם נשיפה החוצה ואומרים לה - תודה, אבל אני לא רוצה אותך עכשיו. מה שיקרה זה, שהמחשבה תגיע ותסחוף אותנו בנעימות לסיפור שלה ופתאום נמצא את עצמנו אחרי עשר דקות, שבהם חשבנו טוב טוב ...