מקור הסבל הוא במחשבות שלנו
לא לסבול. זה מה שאנחנו מחפשים.
אז מה מקור הסבל בעצם?
כאב? לא. כאב זה לגיטימי. אנחנו אנשים רגישים. רגישות היא תכונה נהדרת. כואב לי לראות דבר זה או אחר. כואב לי לראות סבל בעולם. כואב לי שעזבת אותי.
עצב? לא. עצב זה טבעי. עצוב לי כשאני לא עושה את מה שבא לי לעשות. עצוב לי לפעמים סתם ככה.
כעס? מה פתאום. לכל אחד יש כעס. לא הייתי מוותרת על הכעס שלי. מותר לי לכעוס על מי שעושה לי עוול.
מקור הסבל הוא במחשבה שלי על מה שאני חווה. ואינני מדברת על המחשבות החיוביות, המפרגנות. אלו מחשבות נהדרות. אין צורך לתקן את מה שעובד. אני מסתכלת על הביקורת שלי על מה שאני עושה. אחר כך אני מבקרת את עצמי על זה שביקרתי את עצמי ואני נכנסת למעגל של סבל.
המבקר הפנימי
אם יש לי מבקר פנימי בראש שכל הזמן שופט אותי ולא מרשה לי לעשות את מה שבא לי ולא נותן לי להתבטא. אז אני סובלת. אם יש לי מבקר פנימי כזה בראש שלי שכשאני רוצה לבכות הוא לא נותן לי כי הוא חושש שאחרים יחשבו שאני חלשה. שכשאני רוצה לרקוד הוא לא מאפשר לי כדי שאחרים לא יצחקו על איך שאני זזה ובכלל הוא אומר לי: "תסתכלי על האנשים האלה שזזים לצליל מוסיקה. זה נראה מגוחך בעיניי. מוסיקה, אפשר פשוט להקשיב לה. למה לזוז? "
שכשאני רוצה להגיד משהו הוא סותם לי את הפה כי הוא פוחד ממה שיגידו עלי ואולי יגידו שאני טיפשה. שכשאני רוצה ללכת לים עם בגד ים הוא מתבייש בי ולא נותן לי. אז אני סובלת.
אז אם הראש שלי הוא כזה, הוא מקור סבל עבורי.
כן, ראש כזה לא מאפשר לי פשוט להיות. להיות.
להיות זה אושר.
להיות זה להיות הכלי שמכיל כל מה שמגיע בכל רגע. בלי לשפוט, בלי לבקר. בלי להתלונן.
להיות זה לדעת שאני לא רק בגוף שלי. אני גם הציפור שמצייצת עכשיו והיונה שהומה כאן מעליי ואני הכל ואני כלום באותו הרגע ממש.
אפשר ורצוי לנהל שיח עם הראש
ראש יקר, אם לא מתאים לך המצב. תעשה שינוי. אל תהיה קורבן. אל תקבל את המצב כי ככה זה בחיים. אל תיתן לנסיבות חייך לנהל אותך. נהל אתה את החיים שלך איך שמתאים לך. תהיה המאסטר של חייך. אתה לא חייב להיות ביקורתי. אתה יכול להיות מפרגן.
סיפור זן מתאר מצב שכשתלמיד מגיע למורה ומבקש ממנו להיות המורה שלו מוזג לו המורה תה לכוס. ממשיך למזוג והכוס מתמלאת והתה מתחיל להישפך. אומר לו התלמיד שהתה נשפך. עונה לו המורה, אני אוכל ללמד אותך כשהכוס שלך תהיה ריקה. אחרת הכל נשפך החוצה.
למה הכוונה? הכוונה אולי לזה שאנחנו כל כך מלאים בכל הרעיוניות שלנו על איך ולמה וכמה דברים אמורים להיות, שאנחנו לא פנויים לראות את המציאות כפי שהיא.
ואיך נלמד משהו חדש אם אנחנו מלאים בישן? אם אנחנו בטוחים שמה שיש לנו זה הדבר הנכון ואנחנו לא מוכנים לזוז מהגישות שלנו, מאלו שאינן משרתות אותנו עוד, מההתנהגויות שלנו אלו שרק גורמות לנו נזק היום, מהאוטומטים שלנו ומעל לכל, אנחנו לא מוכנים לוותר על התדמית שלנו. ואנחנו בטוחים שהיא עובדת.
התדמית לא באמת עובדת. אנשים רואים שזו תדמית ולא קונים אותה. והסבל, הסבל ממשיך כי אנחנו מתאמצים כל כך לשמור על התדמית שלנו ואנחנו משקיעים בה כל כך הרבה אנרגיה והעובדה שהיא לא עובדת גורמת לנו לסבל. הראש יעיר לנו על זה. הראש אומר לנו: "נו את רואה, את מתאמצת ומשקיעה וכלום לא יוצא לך. את לא שווה. " זה לא נעים לשמוע קול כזה כל הזמן מבפנים. ואת בטוחה שזו את שמדברת. לא. זו לא את. זה הראש שלך. והראש שלך איפה הוא? בתוכך. ואת, מי את שבתוכך הוא נמצא? שמתוכך הוא מדבר? תתעוררי ותתחילי לדבר את במקומו. כי את, מה יש לך להגיד על עצמך? שאת נהדרת. שאת מוצלחת. שהכל בסדר.
אז מקור הסבל הוא במחשבות שלנו. במחשבות השליליות שלנו. כי הראש הוא יודע לחשוב גם חיובי. הוא פשוט רגיל ככה.
האם אפשר בלי מחשבות?
להתרוקן ממחשבות. האם זה אפשרי? אמר דיקארט: "אני חושב משמע אני קיים. "
האמנם?
כן. התרגלנו שזה מה שמעיד על קיומנו.
מחשבות ישנן שם כל הזמן.
מחשבות שגם אם נדמה לי שאני המצאתי, מתברר שאין זה כך.
המחשבות שעוברות לי בראש עכשיו קיימות כבר אלפי שנים. אני ממחזרת אותן. אז הן אפילו לא באמת שלי. בטח ובטח לא אני.
מחשבות ישנן. מה שמביא לי את הסבל אולי זה ההיקשרות שלי למחשבות שלי, האמונה שלי שהמחשבות הן מקוריות שלי ואיזה חכמה אני שיש לי מחשבות כאלה ויותר מזה, שהן נכונות. והרעיון שהראש שלי עוזר לי בזמן שהוא כלל וכלל לא מתכוון לעשות את זה. הוא מתכוון לשעבד אותי. כל זה בגלל פחדנותו. כל זה כי הוא פוחד שאם לא ידבר, לא יהיה קיים ולא נצטרך אותו. ניפטר ממנו.
הדרך החוצה מהסבל
תחילת הדרך החוצה מהסבל יכולה להיות בשיחה עם הראש. הראש בעצם בתפקיד הטייקר (energy taker) ואני משתמשת במלה טייקר באנגלית ורושמת אותה שונה - take care.בואו נדאג לראש. בואו ניתן לו אהבה. הוא פוחד. נגיד לו כמה אנחנו רוצים אותו בלי שישפוט. בלי שיבקר ויראה תמיד מה לא בסדר. מתן אהבה, הבטחה לא לעזוב אותו לעולם. שיהיה רגוע. הוא לא צריך לחשוב כדי להיות קיים. הוא יכול להיות. כשיהיה לו מה להגיד, אני מבטיחה להקשיב. להקשיב ולקחת ולאמץ מה שמתאים לי.
אם אני כואבת. אם אני צוחקת. אם אני רוקדת. תן לי לחוות. אל תשפוט. אל תבקר. צפה. תצטרף. תיהנה.
החיים הם פשוט, החיים
החיים יכולים להיות פשוטים. החיים הם פשוטים. למה לסבך? פשוט זה כל הקסם.
פשוט, אומר: להיות. להיות נוכחים בכל רגע ולהכיל כל דבר כאילו זו פעם ראשונה. ואכן זו פעם ראשונה שזה מגיע כי הרגע הזה מעולם לא היה ולעולם לא יחזור.
יהודית קויו
מושב נאות גולן רמת הגולן
בתחום הרפואה המשלימה והרוחניות משנת 1999, מאמנת אישית, מאפשרת בטרילותרפיה לאיזון והתעוררות.
pashutkesem@gmail.com
* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=85477
לא לסבול. זה מה שאנחנו מחפשים.
אז מה מקור הסבל בעצם?
כאב? לא. כאב זה לגיטימי. אנחנו אנשים רגישים. רגישות היא תכונה נהדרת. כואב לי לראות דבר זה או אחר. כואב לי לראות סבל בעולם. כואב לי שעזבת אותי.
עצב? לא. עצב זה טבעי. עצוב לי כשאני לא עושה את מה שבא לי לעשות. עצוב לי לפעמים סתם ככה.
כעס? מה פתאום. לכל אחד יש כעס. לא הייתי מוותרת על הכעס שלי. מותר לי לכעוס על מי שעושה לי עוול.
מקור הסבל הוא במחשבה שלי על מה שאני חווה. ואינני מדברת על המחשבות החיוביות, המפרגנות. אלו מחשבות נהדרות. אין צורך לתקן את מה שעובד. אני מסתכלת על הביקורת שלי על מה שאני עושה. אחר כך אני מבקרת את עצמי על זה שביקרתי את עצמי ואני נכנסת למעגל של סבל.
המבקר הפנימי
אם יש לי מבקר פנימי בראש שכל הזמן שופט אותי ולא מרשה לי לעשות את מה שבא לי ולא נותן לי להתבטא. אז אני סובלת. אם יש לי מבקר פנימי כזה בראש שלי שכשאני רוצה לבכות הוא לא נותן לי כי הוא חושש שאחרים יחשבו שאני חלשה. שכשאני רוצה לרקוד הוא לא מאפשר לי כדי שאחרים לא יצחקו על איך שאני זזה ובכלל הוא אומר לי: "תסתכלי על האנשים האלה שזזים לצליל מוסיקה. זה נראה מגוחך בעיניי. מוסיקה, אפשר פשוט להקשיב לה. למה לזוז? "
שכשאני רוצה להגיד משהו הוא סותם לי את הפה כי הוא פוחד ממה שיגידו עלי ואולי יגידו שאני טיפשה. שכשאני רוצה ללכת לים עם בגד ים הוא מתבייש בי ולא נותן לי. אז אני סובלת.
אז אם הראש שלי הוא כזה, הוא מקור סבל עבורי.
כן, ראש כזה לא מאפשר לי פשוט להיות. להיות.
להיות זה אושר.
להיות זה להיות הכלי שמכיל כל מה שמגיע בכל רגע. בלי לשפוט, בלי לבקר. בלי להתלונן.
להיות זה לדעת שאני לא רק בגוף שלי. אני גם הציפור שמצייצת עכשיו והיונה שהומה כאן מעליי ואני הכל ואני כלום באותו הרגע ממש.
אפשר ורצוי לנהל שיח עם הראש
ראש יקר, אם לא מתאים לך המצב. תעשה שינוי. אל תהיה קורבן. אל תקבל את המצב כי ככה זה בחיים. אל תיתן לנסיבות חייך לנהל אותך. נהל אתה את החיים שלך איך שמתאים לך. תהיה המאסטר של חייך. אתה לא חייב להיות ביקורתי. אתה יכול להיות מפרגן.
סיפור זן מתאר מצב שכשתלמיד מגיע למורה ומבקש ממנו להיות המורה שלו מוזג לו המורה תה לכוס. ממשיך למזוג והכוס מתמלאת והתה מתחיל להישפך. אומר לו התלמיד שהתה נשפך. עונה לו המורה, אני אוכל ללמד אותך כשהכוס שלך תהיה ריקה. אחרת הכל נשפך החוצה.
למה הכוונה? הכוונה אולי לזה שאנחנו כל כך מלאים בכל הרעיוניות שלנו על איך ולמה וכמה דברים אמורים להיות, שאנחנו לא פנויים לראות את המציאות כפי שהיא.
ואיך נלמד משהו חדש אם אנחנו מלאים בישן? אם אנחנו בטוחים שמה שיש לנו זה הדבר הנכון ואנחנו לא מוכנים לזוז מהגישות שלנו, מאלו שאינן משרתות אותנו עוד, מההתנהגויות שלנו אלו שרק גורמות לנו נזק היום, מהאוטומטים שלנו ומעל לכל, אנחנו לא מוכנים לוותר על התדמית שלנו. ואנחנו בטוחים שהיא עובדת.
התדמית לא באמת עובדת. אנשים רואים שזו תדמית ולא קונים אותה. והסבל, הסבל ממשיך כי אנחנו מתאמצים כל כך לשמור על התדמית שלנו ואנחנו משקיעים בה כל כך הרבה אנרגיה והעובדה שהיא לא עובדת גורמת לנו לסבל. הראש יעיר לנו על זה. הראש אומר לנו: "נו את רואה, את מתאמצת ומשקיעה וכלום לא יוצא לך. את לא שווה. " זה לא נעים לשמוע קול כזה כל הזמן מבפנים. ואת בטוחה שזו את שמדברת. לא. זו לא את. זה הראש שלך. והראש שלך איפה הוא? בתוכך. ואת, מי את שבתוכך הוא נמצא? שמתוכך הוא מדבר? תתעוררי ותתחילי לדבר את במקומו. כי את, מה יש לך להגיד על עצמך? שאת נהדרת. שאת מוצלחת. שהכל בסדר.
אז מקור הסבל הוא במחשבות שלנו. במחשבות השליליות שלנו. כי הראש הוא יודע לחשוב גם חיובי. הוא פשוט רגיל ככה.
האם אפשר בלי מחשבות?
להתרוקן ממחשבות. האם זה אפשרי? אמר דיקארט: "אני חושב משמע אני קיים. "
האמנם?
כן. התרגלנו שזה מה שמעיד על קיומנו.
מחשבות ישנן שם כל הזמן.
מחשבות שגם אם נדמה לי שאני המצאתי, מתברר שאין זה כך.
המחשבות שעוברות לי בראש עכשיו קיימות כבר אלפי שנים. אני ממחזרת אותן. אז הן אפילו לא באמת שלי. בטח ובטח לא אני.
מחשבות ישנן. מה שמביא לי את הסבל אולי זה ההיקשרות שלי למחשבות שלי, האמונה שלי שהמחשבות הן מקוריות שלי ואיזה חכמה אני שיש לי מחשבות כאלה ויותר מזה, שהן נכונות. והרעיון שהראש שלי עוזר לי בזמן שהוא כלל וכלל לא מתכוון לעשות את זה. הוא מתכוון לשעבד אותי. כל זה בגלל פחדנותו. כל זה כי הוא פוחד שאם לא ידבר, לא יהיה קיים ולא נצטרך אותו. ניפטר ממנו.
הדרך החוצה מהסבל
תחילת הדרך החוצה מהסבל יכולה להיות בשיחה עם הראש. הראש בעצם בתפקיד הטייקר (energy taker) ואני משתמשת במלה טייקר באנגלית ורושמת אותה שונה - take care.בואו נדאג לראש. בואו ניתן לו אהבה. הוא פוחד. נגיד לו כמה אנחנו רוצים אותו בלי שישפוט. בלי שיבקר ויראה תמיד מה לא בסדר. מתן אהבה, הבטחה לא לעזוב אותו לעולם. שיהיה רגוע. הוא לא צריך לחשוב כדי להיות קיים. הוא יכול להיות. כשיהיה לו מה להגיד, אני מבטיחה להקשיב. להקשיב ולקחת ולאמץ מה שמתאים לי.
אם אני כואבת. אם אני צוחקת. אם אני רוקדת. תן לי לחוות. אל תשפוט. אל תבקר. צפה. תצטרף. תיהנה.
החיים הם פשוט, החיים
החיים יכולים להיות פשוטים. החיים הם פשוטים. למה לסבך? פשוט זה כל הקסם.
פשוט, אומר: להיות. להיות נוכחים בכל רגע ולהכיל כל דבר כאילו זו פעם ראשונה. ואכן זו פעם ראשונה שזה מגיע כי הרגע הזה מעולם לא היה ולעולם לא יחזור.
יהודית קויו
מושב נאות גולן רמת הגולן
בתחום הרפואה המשלימה והרוחניות משנת 1999, מאמנת אישית, מאפשרת בטרילותרפיה לאיזון והתעוררות.
pashutkesem@gmail.com
* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=85477
050-3331-331