בחיים כאשר האדם מתחיל פרוייקט בדבר חדש ורוצה להצליח בו, לפעמים האדם נרתע וקיים בו מחסום פסיכולוגי באמת להבין את הנושא שהוא רוצה להבין. האדם מפתח לנושא אנטי ולא מבין למה הוא לא מצליח לעבור את המחסומים הפסיכולוגים כי בתוך תוכו הוא רוצה להינות מהדברים ויש לו מטרה טובה.
והאדם הזה כל פעם שהוא לא מבין משהו בנושא הוא נרתע ולא ממשיך בו, ואז הוא במקום להתקרב לדברים הוא מתרחק מהם. במקום להתקרב למטרה הוא מתרחק ממנה. וכאשר האדם מיואש מהדברים ולפני שהוא עושה אחורה פנה וקדימה צעד, יש דבר שחשוב מאוד שהוא יבין.
הכל תלוי בגישה של האדם, גם בנושאים שהאדם טוב בהם, לעתים הוא מפתח הרגל גרוע שהורס לו את המימוש העצמי המלא שבדברים. והרעיון הוא לגבי שניהם כאחד. הכל מתחיל מהגישה של האדם לדברים.
לעתים האדם יודע מה המטרה שלו, אבל לא מסמן לעצמו מה מקרב אותו אל המטרה ומה מרחיק אותו ממנה. אדם כזה, ברגע שהוא מבין שהדרך שהוא בחר היא לא הדרך הנכונה להתמודד הוא אומר לעצמו "נמאס לי כבר מההרגל X" אבל כאשר הוא מחליט שדרך Y טובה יותר עבורו, הוא ממשיך כרגיל ושם את ההבנה בצד.
ובעצם הרעיון הנכון הוא לקשר בין סיבה לתוצאה ולשנות גישה, הגישה של האדם צריכה להשתנות. הגישה שהוא נקט עד כה ולחכות שהגישה תשתנה בלי לשנות אותה, לא גישה נכונה. הגישה הזו, שנמאס לו מהדברים והוא יודע שדווקא היעילות של הדברים להיות מסודר ולא עושה, זה אומר שהוא לא חידד מספיק את עניין הסיבה והתוצאה ולא הטמיע.
יש הבדל בין להבין בראש לבין להטמיע את הדברים. אפשר להבין זאת אבל בלהטמיע יש הנחת יסוד שגויה שלהטמיע אין צורך שהדברים ילכו אוטומט אבל כפי שרואים בחוש הגישה הזו לא מניבה פירות ורק משגה את האדם ביחסו אל המציאות.
והדבר החשוב הוא שהאדם יסתכל על הדברים מגישה חדשה על הדברים ויעדכן את עצמו למציאות הטובה, כי המציאות במהותה יכולה להאיר אליו פנים.
ורק על האדם להיות מודע באמת לקשר בין סיבה לתוצאה ולא רק דרך הבנה ללא הטמעה ולכן, ההטמעה של הדברים חשובה ולא רק בהבנה בלבד.
וכאשר האדם מטמיע את הדברים הוא יכול להיות מיומן בדברים יותר כי יש לו יתרונות חדשים.
ראשית כל, הוא עושה את הדברים באופן כזה מעודכן והדברים הופכים להיות חלק ממנו והוא הופך להיות מיומן בהם.
שנית, הוא בורח מהדברים המרחיקים אותו מהמטרה שהוא שואף אליה כמו מאש. וכעת הוא מחליט שנמאס לו מכל הדרכים שלא הובילו אותו למימוש העצמי המלא, ובוחר בדרך ההבנה של הדברים כפי שהם.
וכאשר האדם משדר את הדברים לעצמו נכון כלומר, ביטחון עצמי וכוח וכן, חברתיות כלפי הסביבה ולא חולשה או כוחניות דהיינו אסרטיביות, וכן את עיקרי הדברים, ויודע לשדר לעצמו נכון את הדברים כפי שהם באמת ולהסתמך על האמת בלבד
אז הוא מתחיל לממש את הדברים. כי ההטמעה היא הכפתור שמחבר בין כל הרכיבים והופך אותם למעין "בואינג 747" של הצלחה.
וכאשר האדם מרגיש הכי טוב, ו"מבסוט" מהדברים בדרכו אז הדברים מתחילים לזרום אצלו.
והאדם הזה כל פעם שהוא לא מבין משהו בנושא הוא נרתע ולא ממשיך בו, ואז הוא במקום להתקרב לדברים הוא מתרחק מהם. במקום להתקרב למטרה הוא מתרחק ממנה. וכאשר האדם מיואש מהדברים ולפני שהוא עושה אחורה פנה וקדימה צעד, יש דבר שחשוב מאוד שהוא יבין.
הכל תלוי בגישה של האדם, גם בנושאים שהאדם טוב בהם, לעתים הוא מפתח הרגל גרוע שהורס לו את המימוש העצמי המלא שבדברים. והרעיון הוא לגבי שניהם כאחד. הכל מתחיל מהגישה של האדם לדברים.
לעתים האדם יודע מה המטרה שלו, אבל לא מסמן לעצמו מה מקרב אותו אל המטרה ומה מרחיק אותו ממנה. אדם כזה, ברגע שהוא מבין שהדרך שהוא בחר היא לא הדרך הנכונה להתמודד הוא אומר לעצמו "נמאס לי כבר מההרגל X" אבל כאשר הוא מחליט שדרך Y טובה יותר עבורו, הוא ממשיך כרגיל ושם את ההבנה בצד.
ובעצם הרעיון הנכון הוא לקשר בין סיבה לתוצאה ולשנות גישה, הגישה של האדם צריכה להשתנות. הגישה שהוא נקט עד כה ולחכות שהגישה תשתנה בלי לשנות אותה, לא גישה נכונה. הגישה הזו, שנמאס לו מהדברים והוא יודע שדווקא היעילות של הדברים להיות מסודר ולא עושה, זה אומר שהוא לא חידד מספיק את עניין הסיבה והתוצאה ולא הטמיע.
יש הבדל בין להבין בראש לבין להטמיע את הדברים. אפשר להבין זאת אבל בלהטמיע יש הנחת יסוד שגויה שלהטמיע אין צורך שהדברים ילכו אוטומט אבל כפי שרואים בחוש הגישה הזו לא מניבה פירות ורק משגה את האדם ביחסו אל המציאות.
והדבר החשוב הוא שהאדם יסתכל על הדברים מגישה חדשה על הדברים ויעדכן את עצמו למציאות הטובה, כי המציאות במהותה יכולה להאיר אליו פנים.
ורק על האדם להיות מודע באמת לקשר בין סיבה לתוצאה ולא רק דרך הבנה ללא הטמעה ולכן, ההטמעה של הדברים חשובה ולא רק בהבנה בלבד.
וכאשר האדם מטמיע את הדברים הוא יכול להיות מיומן בדברים יותר כי יש לו יתרונות חדשים.
ראשית כל, הוא עושה את הדברים באופן כזה מעודכן והדברים הופכים להיות חלק ממנו והוא הופך להיות מיומן בהם.
שנית, הוא בורח מהדברים המרחיקים אותו מהמטרה שהוא שואף אליה כמו מאש. וכעת הוא מחליט שנמאס לו מכל הדרכים שלא הובילו אותו למימוש העצמי המלא, ובוחר בדרך ההבנה של הדברים כפי שהם.
וכאשר האדם משדר את הדברים לעצמו נכון כלומר, ביטחון עצמי וכוח וכן, חברתיות כלפי הסביבה ולא חולשה או כוחניות דהיינו אסרטיביות, וכן את עיקרי הדברים, ויודע לשדר לעצמו נכון את הדברים כפי שהם באמת ולהסתמך על האמת בלבד
אז הוא מתחיל לממש את הדברים. כי ההטמעה היא הכפתור שמחבר בין כל הרכיבים והופך אותם למעין "בואינג 747" של הצלחה.
וכאשר האדם מרגיש הכי טוב, ו"מבסוט" מהדברים בדרכו אז הדברים מתחילים לזרום אצלו.
מאת: תובנות להתבוננות עצמית - על הרצאות + מאמרים של אליעד כהן.
050-3331-331