דליריום - מבוא... וסימנים 5 בדיקות עזר 6 אבחנה 6.1 כלי אבחנה 6.1.1 dsm 5 6.1.2 כלים נוספים 6.2 אבחנה מבדלת 7 טיפול 8 מניעה 9 פרוגנוזה וסיבוכים 1 1 אפידמיולוגיה: דליריום הוא מצב שכיח באוכלוסייה, אולם קיימת שונות בדיווחים אודות שיעורי ... במאושפזים נעות בין 18% ל - 64%, כאשר בקרב אוכלוסיית הקשישים השיעורים גבוהים אף יותר, במיוחד בעת אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ או לאחר ניתוחים נרחבים, כגון ניתוחי אגן. מחוץ למסגרת אשפוזית חריפה, דליריום מתרחש בשיעורים של 25% מהמטופלים בבתי אבות וב - 50% - 80% במטופלים סופניים. אטיולוגיה: הסיבות להתפתחות דליריום רבות ומגוונות, ולעתים מדובר בשילוב של גורמים המוציאים מאיזון אדם עם מועדות גבוהה יותר להתפתחות המצב. הסיבות יכולות להיות הן מערכתיות והן ייחודיות למערכת העצבים, ובפרט למוח. בחלק מהמטופלים עצם האשפוז והשהייה במקום זר עלולים להביא אותם לסף של התפתחות דליריום. תרופות, בין אם במרשם רופא, ללא מרשם ... לפתח דליריום. בקבוצת התרופות המשרות דליריום נמנות במיוחד תרופות הנוגדות את הפעילות הכולינרגית, סמים ממכרים ותרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים. בקרב מטופלים צעירים יותר נפוצים הסמים הממכרים והאלכוהול, או לחלופין הגמילה מהם, כגורם לדליריום. הגמילה מחומרים אלה יכולה להיות פועל יוצא ... דליריום, ובכללן הפרעות באספקת הדם למוח, מחלות פרכוסיות ומחלות ממאירות. כשלעצמם, אוטמים מוחיים מוקדיים הם סיבה נדירה לדליריום, אולם במטופל עם עתודה מוחית ירודה, כגון מטופל שעבר מספר אוטמים בעברו, השכיחות של דליריום נפוצה יותר. גורמי סיכון: גיל מבוגר הוא אחד משני גורמי הסיכון המזוהים ... הגיל המבוגר לתפקוד הקוגניטיבי הירוד. בכלל המחלות המאופיינות בתפקוד קוגניטבי ירוד נכלל הקיהיון, כאשר כשני שלישים ממקרי הדליריום מתרחשים במטופלים עם קיהיון. במיוחד מועדים המטופלים שלהם קיהיון עם גופיפי לואי. יתרה מזאת, לעתים דליריום הוא ביטוי למחלה מוחית שטרם אובחנה אצל המטופל. גם אירוע קודם של דליריום מגביר את הסיכון לחוות אירוע נוסף. גורמים נוספים החושפים את האדם להתפתחות דליריום הם ... זיכרון, התמצאות, תפישה, תהליכי חשיבה, וכפועל יוצא גם שיפוט ובוחן מציאות. מצב הרוח נוטה להשתנות באופן תכוף, כשמצד אחד המטופל עלול להתנהג בצורה רגזנית ואלימה, ומצד שני הוא עלול להיות אפתי. גם מחזורי השינה עלולים להיות מופרעים, עם שינה מקוטעת בלילה וישנוניות ביום. אופיו של הדליריום מסווג לשניים לפי ההתנהגות הפסיכומוטורית של המטופל: היפראקטיבי והיפואקטיבי. סוגים אלה מייצגים שני קצוות על קשת התסמינים, אם כי על פי רוב דליריום מסתמן אצל מטופל בצורה מעורבת. בסוג ההיפראקטיבי ניכרים חזיונות שווא בולטים, אי - שקט ועוררות יתר, אשר עלולים להיות מלווים באי - יציבות של מערכת העצבים האוטונומית, וזהו מצב מסכן חיים. סוג זה מתאים לתסמונת גמילה מאלכוהול. בקצה השני, בסוג ההיפואקטיבי המטופל מכונס בעצמו ושקט, ניכרת אפתיה וההתנהגות איטית. סוג זה מתאים דווקא להרעלת תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים. הדליריום מתפתח במהרה על ... העומדת מאחורי התפתחותו. הבירור המעבדתי הראשוני בדליריום כולל ספירת דם ובדיקת דם לרמות אלקטרוליטים ותפקודי כבד וכליות. מעבר לכך, במטופלים מבוגרים, אשר ההסתמנות של מחלה זיהומית אצלם אינה תמיד מתבטאת בעליית חום, מתבצע בירור זיהומי ראשוני לאיתור זיהומים שכיחים. מאידך, במטופלים צעירים יותר ישנה נטייה לבצע בשלב מוקדם סקירה טוקסיקולוגית של סמים בדם ובשתן. בדיקות נוספות הנכללות במסגרת הבירור הבסיסי ... ומהלך תנודתי, ירידה בקשב, חשיבה לא מאורגנת, ושינוי ברמת ההכרה. ל - CAM ישנה גרסה נוספת המותאמת למאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ. עוד סולמות בתחום להערכת דליריום הם: Organic Brain Syndrome Scale (סולם תסמונת מוח אורגנית), Delirium Rating Scale (סולם ... בהתנהגות הפסיכומוטורית, מחשבות השווא וההזיות העלולים להתפתח בדליריום. באופן כללי, מחשבות השווא וההזיות בדליריום פחות עקביות ושלמות לעומת סכיזופרניה. טיפול: הטיפול העיקרי בדליריום הוא בבעיה הרפואית אשר הביאה לדליריום עצמו. לטיפול כזה ישנה השפעה די מהירה על ביטויי הדליריום. כמו כן, טיפול תרופתי הממוקד בהסתמנות הקלינית של דליריום לרוב מאריך את משך המצב הבלבולי ועלול למסך מידע אבחנתי לאטיולוגיה. יחד עם זאת, כן ננקטים אמצעים לשמירה על מטופל במצב דליריום כאשר הוא מהווה סכנה לעצמו, לרבות פגיעה בטיפול, או לסביבתו. מבין האמצעים הפיזיים, לפעמוני מצוקה ולשומרים אישיים יעילות גבוהה יותר מאשר קשירה. בעת הצורך מתבצע גם שימוש ... אנטי - פסיכוטיות טיפוסיות או לא - טיפוסיות הוכח כיעיל. מאחר שבנזודיאזפינים עלולים להחמיר בלבול בשל ההשפעה המרדימה שלהם, הטיפול בהם שמור למקרי דליריום על רקע תסמונת גמילה מאלכוהול או מבנזודיאזפינים. לטיפול תומך, אשר חלק גדול ממנו יכול להתבצע על ידי בני משפחה ומלווים, ישנה יעילות גבוהה בטיפול במטופלים עם דליריום. החזרה להתמצאות באמצעות ציון המקום והזמן בפני המטופל, בשילוב הצבת שעונים ולוחות שנה בסביבת המטופל ומיקום המיטה בחדר עם חלונות הפונים אל החוץ, עשויים להפחית את הבלבול. עוד מסייעים להפחתת הבלבול משקפיים ועזרי שמיעה למטופלים עם לקות חושית. הקפדה על מחזורי שינה וערות מתאימים ביום ובלילה עשויה להפחית את תופעת הבלבול בשעות הלילה - ... הנלווית לשהייה במקום זר ולמפגש עם צוות רפואי מתחלף. הקפדה על תזונה ומשק הנוזלים בגוף, כמו גם החלפת חיתולים למטופלים שאינם שולטים על סוגריהם וטיפול בעור סדוק, מסייעים בהקלה על האי - נוחות והבלבול שעלול להיגרם ממנה. מניעה: זיהוי גורמי הסיכון לדליריום אצל כל מטופל, בפרט בגיל המבוגר, ומתן מענה הולם לגורמים אלה עשויים להפחית את שיעורי הדליריום. דרכי הטיפול התומך אשר פורטו לעיל מסייעות גם במניעה של דליריום עבור גורמי הסיכון המתאימים. פרוגנוזה וסיבוכים: דליריום נמשך ככל שהגורמים לו עדיין קיימים, אולם ככלל הוא נמשך פחות משבוע. לאחר הטיפול בגורמים לדליריום הסימנים הולכים ופוחתים במשך 3-7 ימים, אם כי חלקם נעלמים רק אחרי שבועיים. ככל שגיל המטופל מבוגר יותר וככל שמשך הדליריום ארוך יותר, תקופת ההחלמה ממושכת יותר. הגם שדליריום הוא מצב הפיך כתלות באטיולוגיה שהביאה להתפתחותו, הוא נחשב לגורם פרוגנוסטי רע, בעל פוטנציאל לרמז על עתודה מוחית ירודה. שיעורי התמותה בקרב מטופלים אשר חוו דליריום נאמדים ב - 23% - 33% בתקופה של שלושה חודשים לאחר האירוע ועד 50% במהלך השנה שלאחר האירוע. שיעורים גבוהים אלה נקשרים בחומרת המצב הרפואי אשר הוביל לדליריום. כמו כן, למטופלים קשישים החווים דליריום באשפוז שיעורי תמותה הנעים בין 21% ל - 75% עוד באותו האשפוז, ולאחר השחרור 15% נפטרים ...