... / דונלד ויניקוט - חלק 2 עצמי אמיתי, עצמי כוזב / דונלד ויניקוט - חלק 1. סביבה רעה גורמת
לתינוק להגיב אליה. הסביבה החדשה, זו של אחרי הרחם, דורשת התייחסות חדשה. ההתייחסות אל
התינוק בזמן זה יוצר את האם הטובה בעלת היכולת להתאים את עצמה לצורכי
התינוק. הצורך בסביבה טובה הוא מוחלט בהתחלה, אך הופך ליחסי. הגדרת האם משתנה לטובה דיה. אם היא כזו
התינוק לומד לחיות עם חסרונותיה. הפעילות המנטאלית של
התינוק הופכת להיות סביבה טובה דיה לסביבה מושלמת. בטיפול
בתינוק על האם לספק גם כישלון הדרגתי בהתאמה. תהליך ההתפתחות הוא הצורך למצוא את הגרעין העצמי שלו. את הפסיכוזה בהמשך מגדיר ... חברה נמצאת בסכנה, אין זה בשל תוקפנותו של האדם, אלא בשל הדחקת תוקפנותם האישית של יחידים".
תינוק בועט בתוך הרחם. חובט בזרועותיו. לועס את הפטמה. תוקפנות היא מלה נרדפת לפעילות. תוקפנות היא חלק מן הביטוי הפרימיטיבי של ... ככזו על ידי סביבתו. צריך להפריד בין האימפולס התוקפני לתוקפנות של ממש, למרות הקשר ביניהם.
תינוק מתחיל בניהול עולמו הפנימי, משימה שתימשך כל חייו. הוא מתחיל לאבחן את מה שבתוכו ואת מה שמחוצה לו. ניהול העולם החיצוני שלו ... באימפולס האהבה הפרימיטיבית אפשר לזהות תוקפנות. אם שהתאימה את עצמה יותר מדי למאווי
התינוק איננה אם טובה. תסכול מייצר כעס וזה עוזר
לתינוק לזכות בחוויה מועצמת. הניסוח המדויק יותר יהיה
שהתינוק זקוק בהתחלה להתאמה מושלמת ואז נזקק לכשל הדרגתי זהיר. את המונח "מושקעות אימהית ראשונית" יצר ויניקוט תוך התנגדות לתיאוריית הזדהות, תלות וסימביוזה בין
התינוק ואימו. אם מפתחת רגישות גבוהה במשך ההריון, במיוחד לקראת סופו. הוא נמשך מספר שבועות אחרי הלידה. אימהות לא זוכרות אותו לאחר שהתאוששו ממנו. אם יש התאמה טובה בין האם
לתינוק, קו החיים מופרע אך מעט. כישלונות אימהיים יוצרים תגובה שאיננה מעוררת תסכול אלא איום בהכחדה. זו החרדה הפרימיטיבית הראשונית המכילה בתוכה את המושג מוות. המצב "מושקעות אימהית ראשונית" טובה מכונן
בתינוק את הרצון "להמשיך להיות" כישלונות אימהיים נתפסים כאיום על הקיום העצמי.
התינוק אינו מכיר כישלונות אלא רק איום. במאמר אחר בודק ויניקוט את היכולת להיות לבד. הוא דוחה טענות של אחרים בדבר נרקיסיזם כזה או אחר. הוא טוען שישנה חוויה של להיות לבד
כתינוק וכילד בנוכחות האם. התייחסות - אני - עניינה היחסים בין שני אנשים, כשאחד מהם בכל מקרה לבד, ויתכן גם ששניהם לבדם, אלא ... נוסף am משום שקיימת כבר סביבה מגוננת, האם המכוונת לדרישות שלו. המשפט המלא תלוי בהכרה של
התינוק בקיום המתמשך של אם מהימנה. מהימנות המאפשרת
לתינוק להיות לבד וליהנות להיות לבד. יחסי
התינוק עם אמו הופכים לחומר ממנו נוצרת ידידות. חשוב
לתינוק שיהיה מישהו זמין, מישהו נוכח ללא הצבת דרישות. במשך הזמן יכול היחיד לוותר על נוכחותה של אמו ולחיות בסביבה הפנימית שלו. ... הוא התפתחות האני. האני האמיתי, הסתמי והאני הכוזב. אם שהיא טובה דיה נענית למחוות של
התינוק, להגיב באמפטיה בעזרת פניה ומחוותיה ואחר כך בעזרת מלים. תהליך הגורם לילד להכרת טובה עם עצמו ולהתפתחות אני אמיתי. כשיש קושי של האם להתאים את עצמה ומפתחת ממנו ציפיות מוקדם מדי להיות "ילד טוב"
התינוק נדחף לסתגלנות לריצוי, לפיתוח אני כוזב. האני הכוזב מתפתח כדי להסתיר ולהגן על האני האמיתי. כאשר אני כוזב מתארגן בתוך אדם ... באדם הזה שתלו בו תקוות רבות. בשלב זה של יצירת האני אי אפשר לעקוב אחריו רק בהתפתחות
התינוק, הוא תלוי באמו והצורך הוא לבדוק גם את התייחסותה. אם המחזיקה את
התינוק נכון, גורמת לו להתחבר ולהרגיש את כל חלקי גופו. לא נוצרת אצלו הפרדה בין חלקי גוף שונים. כאן צריך לאבחן "אם טובה דיה" ... להפחיד נשים רבות. מה הופך אותן ללא טובות דיין גם כשהן מרגישות משקיעניות. אם טובה מאפשרת
לתינוק לפתח את הכוח האומניפוטנטי, הנותן
לתינוק תחושת כוח. אם שאינה טובה דיה נכשלת בהבנת מחוותיו ואינה מאפשרת לו לפתח אומניפוטנציה של עצמו ומחליפה אותה במחווה משלה ... לאני כוזב. עצמי אמיתי נעשה מציאותי מהצלחה קבועה של האם להבין את המחווה הספונטנית של
התינוק. הוא מתחיל להבין שיש מציאות חיצונית שאינה מתנגשת עם תחושותיו שלו. כאשר האם אינה טובה דיה
התינוק עלול למות פיזית. הוא לא מצליח לפתח אחיזה באובייקטים חיצוניים. הוא מבודד.
התינוק חי, אך רק לכאורה. חיים כוזבים.
תינוק במצב הזה עשוי ללמוד לשחק את העצמי האמיתי, לו היה ניתן לו להתפתח. המאמר האחרון בספר הוא "פחד מהתמוטטות" זה איננו הפחד ...