תקציר⬅ ... יגרום לילדים שלנו להצליח? זה כל כך פשוט! חינוך ילדים / הדרכת ילדים אני יודעת שזה ארוך, ארוך מאוד! יחד עם זאת אתם תודו לעצמכם כשתסיימו לקרוא את הסיפור האישי הזה. לאחר בדיקה קצרה תצטרכו להקדיש לקריאת הסיפור 7 דקות כולי תקווה שתעשו כן. אני מעלה חוויה זאת כדי שתבינו כמה כוח יש לכל אחד ואחד מכם בידיים. ואין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים. כאמור לאחר קריאת הפוסט, אתם לא רק תבינו כמה כוח יש לכל אחד מאיתנו בידיים. אתם תבינו כיצד אתם יכולים לגרום לילדכם להצליח ובקלות רבה מאוד. אני רוצה לשתף אתכם באחת מהחוויות האישיות, אחת מיני רבות שאני נתקלת בה בעבודתי היום יומית. ולצערי אני נתקלת בה לעתים קרובות. אני אקדים ואומר כי הנני מורה למתמטיקה בעלת עסק פרטי בשם "צפיות גבוהות" ... רק לפרגן לפרגן ולפרגן עד שאומר אחרת. וזאת מכיוון שהיא עומדת כרגע בתחילת דרך חדשה. והדרך לא בהכרח תהיה קלה לנוכח כך שאנו בלחץ של זמן בגלל המבחנים שעומדים בפנינו. ולכן עליהם לתת אך ורק חיזוקים חיוביים. לא להקשות, לא להאיץ ולא לומר ולעשות דבר מלבד תמיכה ואהבה. כמו כן הסברתי להם כי ילדים בשונה ממרבית המבוגרים טרם גיבשו לעצמם דימוי עצמי כזה או אחר וטרם עיצבו את בטחונם האישי. ולכן בשלב מסוים עד תום סיום תקופת ההתבגרות הם ניזונים מהסביבה. כפי שאתם רואים התוצאות לא אחרו לבוא. וזה הוא אינו הסיפור הראשון ... שנקרו בדרכם של אנשים אחרים, עליכם לזכור כל העת כי למילה שלכם ולתגובות שלכם יש משמעות. אחרי הכל: "אבנים שחקו מים" גם אם נטפטף טיפה אחר טיפה אנו נוכל לשבור כל אבן. השאלה היא האם אנחנו רומסים על מנת להרוס או שוברים על מנת לבנות מחדש אבן טובה יותר ומועילה יותר לנו ולסביבה. "אנחנו ילדים של אלוקים כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכו כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו הדבר בדיוק" (נלסון מנדלה בנאום הכתרתו לנשיא דרום אפריקה) אל תזלזלו בכוחה של ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... התקדמות והצלחה אצל ילדים - חינוך ילדים / הדרכת ילדים קל לומר, לא תמיד קל לעשות... אז מי שמחפש לו חיים קלים, נוחים, להשאר במקום ולא לעשות או להתקדם או להשיג שום דבר בשבילו או בשביל ילדיו, שלא יקרא את הפוסט הזה. באופן כללי: על מנת ליצור התקדמות אנחנו צריכים - בכל יום מחדש - לצאת מאזור הנוחות שלנו! לצאת מאזור הנוחות משמעותו לעשות בכל יום לפחות פעולה אחת שאנו פחות אוהבים, שאנו לא רוצים לעשות, שהיינו מעדיפים להתחמק ממנה. אם בכל יום נעשה רק פעולה אחת כמו לבצע את שיחת הטלפון הזו שאנו לא רוצים לעשות, נעשה דקה של ספורט למרות שהכי בא לנו לשבת מול הטלוויזיה, או כל דבר אחר שמוציא אותנו מאזור הנוחות, רק אז ניצור שינוי בחיים שלנו. שינוי שייצור התקדמות. אז איך זה עובד אצל ילדים? בהנחה שלילד שלכם יש לוז יומי קבוע בו הוא מגיע מבית ספר, נח, עושה פעילות שהוא אוהב, מכין שיעורי בית ואז נכנס למסדר לילה (ארוחת ערב, מקלחות וסיפור). הרי לכם שהילד שלכם נמצא באזור הנוחות שלו. כי הלוז הזה מוכר לו והוא שיגרתי. ובכך אנו נשארים באזור הממוצע ולא מתקדמים. (הרי ביננו, זה מה שרוב ההורים עושים)... כאשר אנו מדברים על יציאה מאזור הנוחות, אין המשמעות שאנו צריכים לעשות את הדברים שאנו פחות אוהבים במשך שעה או שעות רבות ממהלך היום. יציאה מאזור הנוחות יכולה להיות גם פעולה שתיקח לנו 5 דקות או רבע שעה. לכן, בכל יום ניתן למצוא משימה נוספת שהילד לא מבצע בדרכ ולתת לו לבצע אותה. אביא בפניכם 3 תחומים עיקריים בהם ניתן לשלב משימות יציאה מאזור הנוחות: 1. משימות כלליות: אלו הן משימות פשוטות שאינן מצריכות חשיבה כגון: סידור החדר, סידור הארון, בישול משותף וכדומה. 2. חיזוק ערכי המשפחה והחברים כגון: שליחת הודעה לחבר שלא דיברנו עימו זמן רב, הרמת טלפון לדוד שלא ראינו ממזמן, או מפגש חברתי / משפחתי. חיזוק הקשרים עם הסביבה תורם רבות לביטחונו העצמי של הילד ולהתפתחותו הריגשית / פסיכולוגית. כמו כן משפר יכולות חברתיות שכידוע תורמות בעתיד לחיים. 3. אתגרים מחשבתיים. (את אלו אני אוהבת במיוחד) הן משימות בפן הלימודי. תנו לילדכם חידה קצרה או משימה פשוטה כגון כתיבת סיפור קצר המשלב רגש, תואר, אלמנטים שונים. או למדו אותו נושא חדש ברמה שהיא קצת גבוהה יותר מהנלמד בכיתה. במילים אחרות הציבו לילד אתגרים בפן ההשכלתי. הציבו לו רף גבוהה יותר! למדו אותו כיצד "לצאת מהקופסא". שימו לב: על המשימות להיות קצרות כי אין בכוונתנו לדכא את רצון הלמידה של הילד. יחד עם זאת המשימות צריכות להיות מאתגרות ומעניינות, בעיקר בשלב הראשוני בו אנו רוצים ללמד את הילד לצאת מאזור הנוחות. עם הזמן ניתן להעלות את רמת הקושי ולעיתים לתת משימות גם פחות מעניינות. לסיכום: התקדמות כרוכה בלמידה והעזה. וברוב הזמן, אלו לא נמצאים באזור הנוחות שלנו. הקניית הרגלים אלו תיצור אצל ילדכם ואצלכם: בטחון עצמי תחושת הצלחה הרגלי למידה תחושת העצמה אישית קרבה הדדית משמעות המשפחתיות והבית יצירת חוויות משותפות הישגיות (במובן החיובי) התפתחות ריגשית העשרה במגוון תחומים משמעות הנתינה והקבלה וכמובן יציאה מאזור הנוחות לשם ההתקדמות! הורים יקרים זכרו: אם אתם תצאו מאזור הנוחות גם ילדכם יעשו כן! אז הקדישו 5 דק ושיהיה בהצלחה... ובנימה אופטימית זו... יום נפלא חברים שלי צפיות גבוהות - הובלת ילדים למצוינות ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... וילדים - אבחון בציורי ילדים מקצוע ההורות הינו מקצוע עתיק ומורכב, ההורים פונים לאבחון בציורי ילדים על מנת לעזור, להבין, ולסייע לילד לגדול ולצמוח. הציור הוא שפה שניה לילדים, הם מספרים לנו ללא מילים הרבה מאד על אישיות המצייר: תכונות כשרונות, פחדים וחרדות, דפוסי התנהגות, הסתגלות, קשיים, בשלות ריגשית, מיומנויות חברתיות, מערכות יחסים, יכולת לקבל מרות, מרדנות, רמת תפקוד, התייחסות לסביבה, לבית, לעבר ולעתיד ועוד... לא תמיד האדם מודע לתכונותיו, לכישוריו, למכשוליו, לדפוסים המובילים אותו, ולדפוסים החוסמים אותו ולכן ביכולת הציור לחשוף את עולמו הפנימי. בציורי עץ למשל אפשר לקבל מידע רב על המצייר, העץ משקף את האדם "כי האדם עץ השדה" הילד משליך על העץ את אופיו ותכונותיו. בעצם מהותו של העץ המשתקף החוצה המצייר חושף את רחשי ליבו הסמויים וזה מה שמאפשר לאדם לבטא את פנימיותו בלי מנגנוני הגנה, ללא מעצור. העץ מוחצן לחלוטין הוא מגלה סימני התחדשות, קמילה, פריחה וצמיחה, באדם התהליכים פנימיים. כאמור, הדימיון הקיים בין האדם לעץ מסייע לאדם לבטא את אישיותו. כשבוחנים את ... אלו הם מעט פרמטרים המאובחנים בציור. לעיתים מירוץ החיים לא מאפשר לעצור ולברר יעדים בחינוך. אך כשנתקלים במצבים חוזרים ונשנים של מאבקי כוח, תלונות מהמסגרת החינוכית, דילמות חינוכיות. לדוגמא: האם הילד בשל לעלות לכיתה א' או שמא עדיף שישאר שנה נוספת בגן? האם הגבולות ברורים ומתאימים לאופי הילד.. מוכרחים לעצור ולבדוק מה בשיטת החינוך שלי מתאים לאישיות, לכישרונות ולנטיות הילד. מה מקדם או מעכב את ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... וילדים - מניפולציות של ילדים לפני שמאשימים אותם... מהי בכלל מניפולציה? "הילד עושה מניפולציות". בימים אלה של תחילת שנת הלימודים, אני שומעת סביבי הרבה את המשפט הזה. אם הילד לא רוצה להשאר בגן הלא מוכר, במקום שבו הוא מרגיש לא - בטוח, לא מכיר את הצוות ואת הילדים, ובוכה, או מסרב להפרד - הוא עושה מניפולציות. במילון אוקספורד הפועל "to manipulate" - לעשות מניפולציה - מוגדר קודם כל כ"לטפל בכשרון", "לשלוט או להשפיע בחוכמה", ורק כהגדרה שלישית, "לשלוט או להשפיע ללא היסוס מוסרי". בתור מבוגרים, בעתיד, היינו רוצים שילדינו ידעו להשפיע על המציאות. שלא ישבו בחיבוק ידיים, חסרי אונים, ויתנו למציאות סביבם להתנהל ללא מעשה. הינו רוצים שהם יקומו, יפעלו, יעשו, יצעקו ויתעמתו אם צריך - כדי להגשים את שאיפותיהם, לטובתם ולטובת אחרים. כדי להשפיע על המציאות. הינו רוצים גם שיבטחו בתחושותיהם ויפעלו על פיהן. בתור ילדים, זה לא נוח לנו. לא נוח שבן השנתיים, שלוש, ארבע או שש מנסה להשפיע על המציאות סביבו. נוח יותר שיהיה פסיבי. שנשים אותו במצב לא מוכר ולחלוטין לא בטוח לתפיסתו, והוא פשוט יסכים להשאר שם, כי אנחנו אמרנו שבהמשך יהיה טוב. איך ילד קטן כל כך יכול להשפיע על המציאות? הוא לא יכול להגיש בכנסת הצעת חוק פרטית האומרת שכל ההורים ובכללם ההורה שלו יקבלו שבועיים חופש, ויוכלו להשאר איתו ועם חבריו בגן, כדי לעזור להם להסתגל. הוא לא יכול לצאת משערי הגן, להכנס למכונית שלו ולנסוע עם ההורה לעבודה. מעט מאוד אפשרויות עומדות בפניו, והעיקרית שבהן היא שכנוע ההורה או הגננת לבטל את רוע הגזירה. מה לא לגיטימי בזה? מה לא רצוי בזה? הילד בוכה מסיבה מוצדקת לחלוטין. והוא אכן עושה מניפולציה, במובנה הטהור והענייני ביותר. הוא מנסה לשנות את המציאות בדרך הכמעט - יחידה שעומדת בפניו. הוא מנסה לשכנע אותנו לא להשאיר אותו במקום שהוא חש שהוא לגמרי לא בטוח עבורו. הוא מוסר מסר שחשוב לו למסור, ועושה זאת בעוצמה. ועכשיו למשהו אחר לגמרי על בכי. חלקכם אולי מכירים ... ותומכת, רובנו נרגיש הרבה יותר טוב: קלים יותר, שמחים יותר, בעלי ראיה קצת שונה את המציאות. זה הבסיס לתיאוריה הפסיכולוגית ולשיטה של "יעוץ הדדי". ילדים בוכים לפעמים על מנת להשפיע עלינו, כידוע, ולפעמים על מנת להשתחרר מרגשות, וזה קצת פחות ידוע. יש להם שאיפה טבעית לבטא ולשחרר את הרגש הקשה שלהם, ואח"כ הם מרגישים יותר טוב, בד"כ. לא תמיד אנחנו יכולים (פיזית או רגשית) להקשיב, לחבק ולקבל את הבכי שלהם. אבל כל פעם שאנחנו עושים זאת - אנחנו עושים להם שירות ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... וילדים - להרגיל ילדים לגן הם נכנסים לגן ואתם מוזמנים לצאת מהקופסה להרגיל ילדים. מילה מעניינת. הבנין "הפעיל" בעברית מתיחס בד"כ לפעולה שנעשית על מישהו אחר. להפעיל מישהו או משהו. להזמין - לגרום לו להיות מוזמן. להקסים - לגרום לו להיות מוקסם. להקשיב - לגרום לו להיות מוקשב (מעניין)... להרגיל ילד למשהו - זה לגרום לו להיות רגיל למשהו. המילה הזו מייצגת תפיסה מעניינת של הנושא. אנחנו מרגילים את הילד, לא הוא מתרגל. זו פעולה שלנו. הלאה. לענייני כניסה לגן הרלוונטיים בימים אלה. בגנים עירוניים (בחיפה לפחות) מותר להורים להשאר בגן עד השעה 8: 30 בבוקר. הגן נפתח ב - 7: 30, כך שבעצם יש שעה שבה מותר להורים לשהות בגן. אח"כ אסור, החל מהיום השלישי. לא אכנס כרגע לסוגיה אם סביר או לא סביר שילד בן 3 או 4 ישאר ביום השלישי במקום לא מוכר, 5 שעות. מי שבחר בגן עירוני בחר בבחירה הזו, שמוצהרת מראש. יש הורים שמביאים את הילדים בשעה 7: 30 לגן ואצים טסים לעבודתם שאי אפשר לאחר אליה. אחרים מגיעים בשעות מאוחרות יותר, וממהרים לעבודה, ואחרים מגיעים מאוחר, ולא ממהרים לשום מקום. אבל הם ממהרים לצאת מהגן, להפרד מהילד הכי קצר שאפשר. נכנסים לגן, מושיבים את הילד באיזשהו מקום, ושלום. אני שואלת הורים בגן: למה אתם עוזבים מהר כל כך? או למה לא מגיעים מוקדם יותר ונשארים קצת? הרי זה רק השבוע השני בגן. אנשים מסבירים לי שהם רוצים להרגיל את הילד לפרידה קצרה. גם הגננת ממליצה על כך. בכל יום השבוע קמתי בשעה מוקדמת באופן אכזרי (במיוחד לציפור לילה שכמותי), כדי לנסוע ולקחת את ביתי לבי"ס, ולחזור, ועוד להספיק להגיע לגן מוקדם. כך היו לי לפחות 40 דקות להשאר בגן עם בני שנכנס לגן השנה. בוקר בוקר ישבתי יחד איתו ליד השולחנות הקטנים. יחד ערכנו היכרות עם המשחקים השונים שהם משחקים בהם ... הכרנו את הפאזל של החילזון ואת הפאזל של הפיל, את משחק האטבים ואת דומינו הצבעים. גילינו את פינת הבובות ואת פינת הציור, איפה לוקחים נייר, ואיפה שמים את הציור המוכן. ערכנו היכרויות עם הילדים השונים. איך קוראים לך חמוד? ואיך לך? בכל בוקר הרגשתי שהוא שמח קצת יותר בגן. מכיר יותר ילדים ומשחקים, מרגיש יותר בנוח. אני חושבת שלוקחים את העניין הזה של ההרגלים קצת רחוק מדי. נכון, ילדים הם חיות של הרגלים. הם אוהבים קביעות, והסדר הקבוע נותן להם תחושת בטחון, תחושה שהם יכולים לצפות קדימה את המתרחש. מסכימה, פחות או יותר. תלוי בילד ותלוי בגיל. אבל כשמוותרים על משהו שיכול להיות טוב ומשמעותי לילד, בשם ההרגל המקודש, זה נראה לי קצת פספוס. היום לראשונה עזבתי כמה דקות לפני הזמן. ראיתי שבני שמח ומרגיש בנוח, וכשאמרתי שאני הולכת הוא לא בכה ואפילו לא היה עצוב. איזה סיפוק. אני צופה קדימה ורואה את הפרידות שלנו בגן הולכות ומתקצרות באופן טבעי. עוד מעט הוא לא יצטרך אותי שם בבוקר יותר מדי. שמחתי על הזמן הזה שהשקעתי השבוע, שהרגשתי שהיה ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... / ילדים - לגדל ילדים של שמחה את התחום הנ"ל השארתי לסוף, כיוון שכדי לגדל ילדים של שמחה יש להיות קודם כל שמחים בעצמנו. ילדינו הגיעו לחיינו ללא "הוראות הפעלה" ולרובנו ההתמודדות איתם הינה ניסוי וטעייה, אשר לעיתים מרגיש לנו כהצלחה ולעיתים לא. לא תמיד תגובותיהם הרגשיות הן בהתאמה עם מה שנכון או לא נכון להתנהג מולם ולעיתים זה עלול לבלבל. זהו ... אשר מכיל בתוכו המון רגשות מעורבים, אצל חלקנו מעלה רגשות אשמה תמידיים, כאשר הם שמחים גם אנחנו שמחים וכאשר הם נסערים אנו לעיתים אובדי עצות. בפרק זה אנסה לכתוב כמה שיותר כלים מדהימים לגידול ילדינו היקרים לנו מפז ואשר יעלה את סף השמחה שלנו וכמובן את שלהם. א) אחד הדברים הכי, הכי חשובים בהורות הינו: לתת להם הרגשה שיש להם יכולת להחליט בעצמם לגבי עצמם ובכלל! גופם הינו שלהם והם אחראים עליו, על הזנתו ועל הלבשתו ויש ... חם להם וזה שלנו קר או חם לא אומר שהם מרגישים את אותו הדבר. יש להם גם את הזכות לעשות עם החפצים שהם קיבלו מאיתנו, ככל העולה על רוחם מבלי שאנחנו נתערב או נפחד שהם יקלקלו או יהרסו. אם אנו כופים על ילדינו את רצונותינו, אם אנחנו מחליטים בשבילם - אנו מדכאים אותם, הופכים אותם לאפתיים ושמחתם הטבעית נעלמת. במידה ומה שהם מקבלים מההורים זה דיכוי, הם במודע או שלא במודע יחפשו "לנקום", הם יפילו "בטעות" פה משהו, ילכלכו "בטעות" שם משהו וכך הם מתקזזים נגד ההורים שסוגרים להם את החופש. בהורות אנו צריכים להיות מאוד יצירתיים על מנת לגרום להם לבצע את רצונותינו ולא לכפות את שלנו עליהם בכוח. כל הורה ימצא את הדרך שלו לגרום לילדו להרגיש שלהחלטה שלו יש משקל - רק בדרכם טובות!! הכי מומלץ זה במשחק. אם אנו בטור הורים נביע את רצונותינו בצורה של משחק, הילדים ישמחו מאוד לעשות זאת בשבילנו וישמחו בכלל שההורים שלהם כאלו הורים כייפים ויצירתיים. לדוגמא: הורה יכול לומר לילדיו "בואו נראה מי שם יותר צעצועים בקופסא" או, "בואו נראה מי מגיע ראשון לדלת של הבית" או, לשאול את הילד "איזו חיה אתה היום? " הוא יבחר איזו חיה הוא רוצה להיות, למשל נמר, אז נאמר לו "בוא נראה איך הנמר מגיע מהר לגן" כאשר נציע להם אתגרים הם ישמחו מאוד לעמוד בהם. כמו כן, בבוקר כאשר ממהרים, ניתן לתת לילד אפשרות לבחור בין שתי אופציות של ביגוד, של ארוחת בוקר, של כריכים לבית הספר, של צעצוע שהם רוצים לקחת איתם ועוד. כאשר הורים בוחרים בכפייה, משיכה ביד, מילים קשות, צעקות ואפילו אלימות, הילד באותו רגע מקבל דיכוי והפוטנציאל האישי שלו יורד בכמה מונים וישנו סיכוי גבוה שהוא יעביר את היחס הזה הלאה כלפי חבריו ובעתיד ילדיו, מה שאנחנו ממש לא רוצים עבור ילדנו. שאם לא כן לא נשיג את מטרתנו שילדינו יגשימו את עצמם ויהיו שמחים ומאושרים. אם כך יש להשפיע עליהם רק בדרכים טובות. ב) יש לשים דגש בעיני עצמנו על המעלות שלהם ולהתעלם מהמגרעות שלהם - ידוע שמה שמתמקדים בו הינו גובר ומתעצם. אם נתמקד כהורים בינינו לבין עצמנו במעלותיהם, הם יתגברו ויתעצמו, ומחסרונותיהם נתעלם, הם אינם מעניינים אותנו ואנו לא מעוניינים להתייחס אליהם. ג) חשוב! חשוב! חשוב! לאפשר לילדים לתת! הם כל הזמן מקבלים ומקבלים מההורים, אם לא נאפשר להם להחזיר לנו הם יחושו תסכול גדול, כעס וטינה כלפינו שלא אפשרנו להם לתרום לנו בחזרה. מגיל קטן התינוק נותן חיוך, צחוק, משחק, מרים גרב ונותן לנו חשוב מאוד לקבל ... שאנחנו אוהבים ושהוא בשמחה מקבל מאיתנו ולא שהוא רק נותן ונותן ואנחנו רק רוצים שהוא יילך מאיתנו כדי שלא נמשיך להרגיש את חוסר הנוחות של אי הנתינה שלנו ואת חוסר האיזון. אותו הדבר וקל וחומר עם הילדים. ד) לעיתים הם מפתחים מה שנקרא "חירשות הורית", אנחנו ההורים קוראים להם והם אינם שומעים. זאת בעיקר כיוון שהם באמצע משהו שמעניין אותם והם רוצים להתרכז בהנאה שלהם. כמו כן ישנם הורים שרוב הפניות שלהם לילדים הינה בקשות, טענות ותלונות כך שאין פלא שילדים מפתחים "חירשות" זו. כל פעם שאנו רוצים שהם יבואו, כאשר אנו קוראים להם, אנו נלך עד אליהם, נלטף להם את הפנים, נסתכל להם בעיניים, ניתן מחמאה ונבקש מהם לבוא, הם יבואו מיד. אין לקרוא להם מרחוק!! רק מקרוב, בנועם ... העשייה מתגברת). ז) גבולות - הרבה הורים מתקשים עם התחום הזה, כיוון שאולי לא ברור להם בדיוק מהם גבולות ואולי איתם היו קשים מדי ומדכאים מדי, שהם הופכים להיות מתירנים מדי מה שגם הינו יכול לפגוע לילדים. גבולות הינם מעשים אשר באים לעצור עשייה לא נכונה ומזיקה לדעתו של ההורה. גבולות אינם עונשים!! עם גבולות ילד לא מרגיש מושפל וכואב, גבולות הם ברורים והינם סיבה ותוצאה. על גבולות מומלץ להכריז כחוקי הבית ולרשום אותם. יושבים עם הילדים וחולקים איתם את חוקי הבית. על חוקי הבית אין עוררין, ואין שאלות. אלו החוקים וזהו זה (על החוקים מחליטים ההורים). כאשר אחד הילדים עובר על החוקים הוא יידע שתהייה לזה תוצאה. לדוגמא: חוק בית - "מה שנופל מרימים" נפל משהו והילד לא הרים, ההורה יכול לומר לו שעד שהוא לא מרים אנחנו לא נוכל ללכת לגן שעשועים, או לא נוכל להמשיך במשחק, כי אנחנו לא משאירים בית מבולגן, או משחקים שהבית מבולגן (סיבה ותוצאה שהתוצאה קשורה ונגזרת מהסיבה ולא תלושה ממנה כמו בעונש). גבולות הינם מאוד חשובים לילד, כי הם נותנים לו תחושה של ביטחון, שאם הוא נופל יש לו גבול "ליפול עליו" בשונה מזה שהכל פרוץ שמאוד מבלבל את הילד. ח) מדי פעם "לחגוג" את הילד. לומר לו שלמרות שזה אינו יום ההולדת שלו, אנחנו חוגגים לו כי אנו שמחים שהוא בחיינו. להכין לו עוגה קטנה, ומתנה קטנה, מוסיקה, לשים אותו גבוה על כיסא, להסתכל עליו, לשיר ולמחוא לו כפיים. זה ייתן לו אישור מדהים שההורה אוהב אותו ומוקיר אותו מאוד ויגרום לו לשמחה אדירה. ט) להכין לו חולצה עם ציור שהוא אוהב, לומר לו הציור שהוא אוהב נותן לו כוח כל פעם שהוא לובש אותו, נותן לו מרץ ושמחה. כל פעם שהילד ילבש את החולצה, הוא ירגיש מיוחד. י) במידה והילד לא מוכן בשום אופן לעשות את מה שאנו מבקשים ממנו, ניתן לקחת שתי בובות ולעשות לו "הצגונת". שבובה אחת תאמר לאחרת, תראי איזה יופי הילד (איך שקוראים לו / ה) מגיע מהר, או מצחצח שיניים יפה, או מתפשט ונכנס למקלחת, או כל דבר אחר שאנו רוצים שהוא יבצע, שבובה אחת מאוד תתפעל מה ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... ילדים - על חינוך ילדים, סיפורים ואתגרים על חינוך ילדים, סיפורים ואתגרים אני זוכרת את הימים הראשונים שלי עם בני הבכור, הבאנו אותו הביתה ומיד חיפשתי את המדריך לטיפול בתינוק, מה עושים עם היצור הקטן הזה, כיצד מטפלים בו? וכאשר בני גדל האתגרים גדלו יחד איתו, כיצד לחנך אותו? מתי לומר ... והאתגר הפך כמעט בלתי אפשרי, כיצד לספר לנסיך שעומדת להגיע נסיכה חדשה לממלכה המשפחתית? מה לעשות כדי למנוע קינאה? כיצד להתמודד עם המריבות בניהם על כס המלוכה? אכן, חינוך ילדים הוא אתגר לא פשוט אך כלי אחד עוזר לי במיוחד, זהו כלי שזמין לכולנו, אפשר להשתמש בו תמיד ויש אותו בכל בית... זהו הסיפור! הפסיכולוגיה הנרטיבית מכירה בכך, שלסיפור יש כוח אדיר בחינוך הילד. דרך הסיפור ניתן להעביר מסרים, ערכים חינוכיים ודרכי התמודדות עם מצבים שונים. זהו כלי דרכו הילד מתעמת עם הבעיות והפחדים שלו, והם הופכים להיות פשוטים ומובנים יותר לאחר שהוכנסו לתוך תבנית סיפורית, הילד מבין שהוא לא לבד, יש עוד ילדים שחשים כמוהו וזה טבעי, התבנית הסיפורית מאפשרת עיבוד חוויות רגשיות, הקניית מיומנויות חברתיות, למידת שפה ותקשורת וחיזוק הבטחון העצמי בעקבות נתינת מקום לחוויות הילד. לא חייבים לקנות ספרים, אפשר פשוט להמציא סיפורים, אני ממציאה סיפור לכל סיטואציה בעייתית עם ילדי, למשל יש לי סיפור שנשלף בנסיעות על הילד דוד שלא הסכים לחגור חגורת בטיחות, אבא שלו עצר את הרכב בפתאומיות כאשר ראה חתולה חוצה את הכביש ואז אוי, מה קרה? דוד עף לשמשה של הרכב וקיבל מכה חזקה, בנקודה זו הילדים שואלים מה קרה לדוד ומפנימים את המסר, בנסיעות הבאות הם לא יתנגדו לחגור חגורה, הם אפילו מזכירים לי שצריך לחגור להם חגורת בטיחות. הסיפור הוא כלי טבעי לארגון חוויות, והשתתפות פעילה רב כיוונית בסיפור מעודדת צמיחה והתפתחות בדרך קלה ונעימה יותר. דרך הסיפור הילד מקבל את המסר באופן עקיף ולכן גם אינו מתנגד לו. אם נאמר לילד: "אתה חייב לסדר את החדר" סביר להניח שהמסר יצור התנגדות, לעומת זאת אם נספר לו למשל סיפור כמו "מלאך הסדר" (מתוך מהספר "עולמו של דניאל") המספר על ילד שלא רצה לסדר את הצעצועים בחדר ואימו סיפרה לו על מלאך הסדר שמגיע בלילה, אוסף את הצעצועים שלא מסודרים ונותן אותם לילדים שאין להם צעצועים, האם בסיפור משאירה לילד את הבחירה אם לאסוף את הצעצועים שלו או לוותר עליהם והא בוחר לאסוף אותם, אך משאיר צעצוע אחד למלאך הסדר שייקח לילדים שאין להם צעצועים, סביר להניח שהמסר יתקבל אצל הילד ללא התנגדות ובנוסף לכך, הילד ילמד את משמעות הנתינה לאנשים שאין להם. רצוי שהסיפורים יהיו קצרים עם מסר ממוקד, כך הילד לא יוצף בפרטים וסביר להניח שיזכור את המסר טוב יותר. אסכם ואומר כי יש לסיפור כוח אדיר בהקניית ערכים, בחיזוק הביטחון של הילד וברכישת שפה ומיומנויות חברתיות. הסיפור מגשר בין עולם המבוגרים לעולם הילדים ולכן גם יוצר חיבור הפותח דיאלוג וערוצי תקשורת פתוחים, תחילה סביב הסיפור ואחר כך סביב נושאים מחיי היום יום. כך שאולי אפשר להמעיט להשתמש בשיטות שכולנו ברגע של יאוש עלולים להפעיל כמו: צעקות, איומים, עונשים... ולהשתמש יותר בדרך ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... התנהגות אצל ילדים - למה ילדים סובלים מבעיות התנהגות? לנו בתור מבוגרים, יש שלוש גישות להסתכל על הילדים שלנו, או שהילדים שלנו הם מלאכים קטנים לא יכולים לעשות רע לאף אחד, או שאם הם עושים משהו רע אז זה מעשה קונדס של ילדים, או וזה המקרה הקיצוני, כנראה שיש להם בעיה התנהגותית, וצריך לטפל בה. מן הסתם, לא כל הילדים מלאכים ולא כל הילדים סובלים מבעיות התנהגות. אך כן חשוב שנדע להבחין מתי יש בעיות התנהגות אצל ילדים וכיצד מטפלים בהן. לשם כך חשוב להבין ממה נובעות בעיות התנהגות. לפני שנציג כמה הסברים לכך, חשוב להבין, לא תמיד טיפול בילדים עם בעיות התנהגות דורש התערבות חיצונית של מטפל, יועץ או פסיכולוג. אך כן חשוב להתייעץ עם איש מקצוע בשביל שתוכלו לדעת כיצד לגשת לעניין בצורה חכמה. למה ילדים סובלים מבעיות התנהגות? כבר בהתחלה נציין לא תמיד ילדים עם הפרעות קשב וריכוז הם ילדים שיש להם בעיית התנהגות ולא כל ילד שיש לו בעיה כזו, סובל מהפרעות קשב וריכוז. הרבה פעמים מדובר על סיבות אחרות, למשל, מאפייני אישיות כמו עצבות ופחד, מזג מולד, נטייה טבעית לווכחנות. סיבה נוספת לבעיות התנהגות אצל ילדים היא משברים. הדוגמא הקלאסית היא משבר בין ההורים שגורמת לילדים להרגיש שהוא עשה משהו לא בסדר או שהמערכת ששומרת עליו מתערערת ולכן הוא מפתח בעיות התנהגות. משברים נוספים הם משברים חברתיים, לימודיים, וכן שכול ואבל. עוד סיבה אפשרית לבעיות התנהגות אצל ילדים הם שינויים. הדוגמאות הבולטות הן גירושין ומעבר דירה. ילדים שעוברים לפנימייה או מוצאים מהמשפחה שלהם למשפחה אומנה סובלים בתחילת הדרך מבעיות התנהגות. סיבה נוספת היא ההורים, הקושי או חוסר רצון של ההורים להציב גבולות לילדים או להיפך, להציב גבולות מאוד קשים לילדים, גורמים להם לא פעם לפתח בעיות התנהגות שונות. אם אתם מרגישים שהילד שלכם סובל מבעיות התנהגות, באופן תכוף, כלומר לא עניין של פעם - פעמיים אלא באופן יומיומי או שבועי, ואתם מרגישים שאתם לא יכול להגיע אליו, אנחנו ממליצים בחום לפנות לאיש מקצוע, אל תנסו להתמודד עם זה לבד, כי ייתכן ותחמירו את המצב ותהפכו חסרי אונים מול הסיטואציה מרכז ציפיות גבוהות של ציפי קדוש עומד לרשותכם בכל עת, אם הינכם מעוניינים לקבל מידע על בעיות התנהגות אצל ילדים וכיצד להתמודד איתן, להתייעץ אם אנשי מקצוע, להביא את הילד למפגש עם יועצים ועוד. אתם מוזמנים ליצור קשר עם צוות המרכז ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... ילדים - הרטבת לילה אצל ילדים - להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה הרטבת לילה נחלקת לשתי קטגוריות עיקריות. האחת ראשונית שבה הילד לא נגמל מעולם מההרטבה, והשנייה נקראת שניונית מלשון שניה. במאמר זה אתמקד בשניונית בעיקר מן ההיבט ההוליסטי של הגוף והנפש. מרבית הילדים אשר כבר נגמלו מהחיתול בלילה ואשר חזרו להרטיב מצביעים בדרכם שלהם על מצוקה כלשהיא. בין אם זה אח קטן שנוסף למשפחה וגורם להם לחוסר שיווי משקל רגשי בהירארכיה המשפחתית, רצון להיות קטן כמו התינוק ואו אז לקבל תשומת לב כמותו, והרי אח קטן לא שולט על צרכיו ואם "המחיר" הוא הרטבה אז זה "מצדיק את הרווח" שבדבר. יש וקורה ומתח רב שורר בין ההורים והילד שאמור להיות בשליטה במהלך היום פורק את המתח וגם את השליטה על הסוגרים באמצעות הרטבה. ההרטבה משולה גם לבכי ופחדים. הביטוי "להשתין במכנסיים מרב פחד" מחזק את הסברה הרווחת הזו. סיפור מקרה ששמעתי בתקופת לימודי ברפלקסולוגיה היה על ילד מתבגר בגיל 12 שנולד למשפחה חרדית ובגיל 13 אמור היה לצאת מן הבית ולגור בפנימייה דבר אשר מקובל מאד בחברה החרדית. הילד כבר "הכין עצמו נפשית" שנה קודם לכן והחל להרטיב בלילות. הוריו נועצו במומחים רבים עד שהגיעו למסקנה (באמצעות רפלקסולוג דווקא) כי ההשתנה למרבה הפרדוקס מגינה עליו מפני הפנימייה. הפחדים שלו לישון מחוץ לחממה הביתית גרמו לו לחוסר שליטה על הסוגרים וע"י כך ברור גם לו וגם להוריו כי לא יוכל להתקבל לפנימייה מחשש שייפול קורבן ללעג ולקלס מצד חבריו לחדר. כידוע שם טוב זהו מצרך חשוב מאד, בעיקר במגזר החרדי ששם חושבים מס' צעדים קדימה לשנים הבאות בדבר מציאת שידוך הולם. ברגע שבררו ומצאו את שורש הבעיה האמיתית קל היה לטפל בתופעה ע"י חיזוק הדימוי העצמי של אותו ילד מתבגר ועד כמה שידוע לי הוא נשאר במסגרת הוריו עוד שנה נוספת עד שהיה בשל לצאת לחיים שבחוץ. מקרה אחר, קשה אמנם הרבה מקודמו היה של ילדה בת 13 אשר הרטיבה לאורך שנים. בראיון שנערך בנוכחות אמה של הילדה מסתבר כי האם ובתה חולקות אותה מיטה יחד מחוסר תקציב ומקום בחדר ואם לא די בכך גם הדוד של הילדה כלומר אחיה של האם גר יחד איתן באותו חדר שינה. הבית הכיל שלושה דורות: סבא וסבתא אמא ואחיה של האם ואת הנכדה. לא אכביר במילים לפרטי פרטים את כל יתר הדברים מאחר ומדובר בצנעת הפרט אולם מה שרק אוכל לציין לצורך הידיעה כי הדבר שהכי בלט שם במערכת המשפחתית הזו היה חוסר גבולות. והרי מים הינם נוזל אשר משנה צורתו בהתאם לכלי הקיבול שאליו נמזג. ברגע שהילדה מרטיבה בלילה היא זועקת לעזרה, ברצונה לישון במיטה משל עצמה, בתוספת הפחד מן הדוד שיתקרב אליה מינית. כך שברגע שהיא משתינה אז היא הופכת לקטנה וחסרת אונים אמנם מצד אחד אולם מצד שני היא מסמנת טריטוריה כביכול כמו בעל חיים, או כמו בואש אשר מפיץ ריח מצחין סביבותיו וזאת על מנת שלא יתקרבו אליו יתר על המידה ולא יפגעו בו. ההשתנה למעשה היוותה במקרה זה מנגנון הגנה ובמידה והטיפול "ייקח זאת ממנה" היא תרגיש חשופה ופגיעה. במקרה זה הטיפול צריך להתמקד בראש ובראשונה במסגרת שבה הילדה נתונה ולהציב גבולות ברורים מאד לאם וגם לסובבים אותה. ישנם מקרים בהם יש לערב עובד סוציאלי אשר יבקר את המשפחה ויקבע מה ניתן לעשות עם המצב הבלתי אפשרי הזה. או להוציא את הילדה למסגרת אחרת (דבר פחות רצוי מאחר והיא קשורה מאד לאמה), או לבדוק אפשרות של זכאות מהעירייה או משרד השיכון למגורים מרווחים יותר עבור השתיים. לא קל לטפל במקרים אלו מאחר והילד למעשה דרך ההשתנה שלו חושף את ערוות המשפחה ברבים. סודות אפלים לעיתים מתגלים בעקבות כך והרי קשר שתיקה זהו מוטיב חוזר אצל רב המשפחות הללו. מובן מאליו שלא כל ילד המרטיב בלילה עבר טראומה כה קשה, אולם חשוב להצביע על הבעיה עוד כשהיא בחיתוליה (תרתי משמע) מאחר ודפוסי ההתנהגות וההתניות למיניהן אינן עוברות בקלות ובמהירות עם חלוף השנים, כי אם נהפוך הוא, רק מחריפות ומקבעות עצמן שוב ושוב כמעגל קסמים. מים שווה ערך לרגשות, פחדים, מאווים מודחקים ובכי. בלילה כשחשוך ולעיתים גם קר יוצאים "השדים" מהארון ובעת השינה מאחר והגוף חסר שליטה בצורה מסוימת נפרצים הסכרים התחתונים. ניתן בהחלט לטפל בבעיות של שרירי הסגור על ידי רפלקסולוגיה, שיקום שרירי רצפת האגן, ביו פידבק ושיטת פאולה. אולם כאשר מדובר בילד אשר שולט על סוגריו וצרכיו בשעות הערות של היום ורק בלילה מאבד שליטה יש לחזק את ההתמודדות על ידי שיחות, פרחי באך או תמציות של קריסטלים, הרבה הבנה של הרקע מסביב, להבין מבין השורות למה התכוונו לומר הילד וגם הוריו. ולהתייחס בסבלנות, אהבה ותמיכה רגשית רבה כלפי אותו ילד. ברמה הטכנית חשוב להשאיר אור קטן דולק וזאת על מנת שבמידה והילד יתעורר יוכל למצוא דרכו לשירותים ביתר קלות וגם מפני שהאור מגרש את החושך שלעיתים מפחיד מאוד גם ילדים בני 80. חשוב שהילד ישן עם מכנסיים ולא רק תחתונים וזאת על מנת לחמם את המקום. קור מגביר את הצורך לשתן. מתחת למיטה יש להקפיד על שטיחון קטן לרגליים וכפכפים או נעלי בית בעת שהוא מסתובב על הרצפה. הליכה ברגליים יחפות על רצפה קרה אינה מועילה לשלפוחית השתן כלל וכלל. אלו הדברים ברמה הטכנית בסביבתו הפיסית של הילד. ישנם עוד דברים רבים אותם יש לבדוק מסביב כמו מערכת היחסים שלו עם אחיו, הוריו, שכניו ובית הספר בו הוא לומד. חשוב מאד לדובב הן את הילד והן את המשפחה המורחבת. ללמוד להקשיב למה שנאמר - ולהבין בין השורות כל מה שלא נמסר! שתהיה לכולנו שינה טובה ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... וילדים - חרדה של הורים שלא יקרה דבר רע לילדים לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא: הרצאה על הורים וילדים - חרדה של הורים שלא יקרה דבר רע לילדים. כיצד להגיע למצב תודעתי טוב כשאר יש דאגה לשלומם של הילדים? האדם מוכן להיות רגוע עם עצמו אך כיצד יכול להגיע למצב שבו הוא יכיל מצב שאינו טוב לילדים. ונקדים שעל האדם לדאוג שלא יקרה לו דבר רע וגם לילדים. זה מצד הנפרדות. אך מצד האמת, על האדם לא לפחד משום דבר, זה אינו עניין של אמונה. ולא עניין של שכנוע. וגם אם הוא מוכן לסבול ואינו מוכן שלילדים שלו יהיה סבל, הרי שאינו באמת יודע שאין מה לפחוד. אם להורה נדמה שהוא פוחד כי הוא דואג לילד, הרי זה שקר. כי באמת ההורה דואג לעצמו. כי הרי לא יטריד אותו מה שיקרה לילד שאינו שלו. דהיינו שהאדם אינו מסוגל לראות שמכאיבים לו. ההורה מזדהה עם הילד שלו. האדם מחליף את זהותו עם זהות הילד. הילד הוא הופך להיות ההורה. הההורה נותן הכל עבור הילד. הוא מרגיש שהסבל של הילד הופך לסבל של עצמו. ונכון שההורה חושב שהוא אוהב את הילד, אך זהו דבר עצמי. אהבה עצמית. הרחבת הזהות העצמית. זהו שקר מוחלט. כלפי חוץ נראה שהוא באמת דואג לילדים שלו משאר לילדיםא חרים, אך זה פשוט כי הם מייצגים את האגו שלך. ופגיעה בהם זו פגיעה באגו שלך. מי שיתבונן בתוכו יגלה שהדאגה שלו לילדים היא בעצם דאגה של האדם לעצמו. מדובר בתפיסת חיים. או שהאדם מיישבת קו עם המציאות. או שבאמת הכל אחד, ואחדות מוחלטת, ואז אם הוא יפגע או הילדים שלו, כל הארועים כולם הם אצלו באותה מידה. ואז אין הבדל אם קורה לו או קורה לילד. פה השקר. אם האדם מוכן לסבול בשקט רק כאשר יקרה לו משהו. ולא כאשר יקרה לילד. אם תפיסת המציאות שלך שונה, הבנה שכל מה שקורים לו רע הוא טוב באותה מידה בדיוק, הרי שלא משנה מה שיקרה לך או לילד שלך. אין הבדל אם יקרה לך או לילד. אם מבחינתך קיים הבדל אם קרה לך או לילד שלך, הרי שאינך מכיל את הרע כדבר טוב. מתוך הבנה. אם אתה מבין שהרע הוא טוב, הרי שאין הבדל למי קורה או באיזו עוצמה ואיך זה בא לידי ביטוי. אם אינך אמיתי עם עצמך עד הסוף, ואינך יודע למה הרע קיים, מה הסיבה האמיתית שקיים הרע, ואתה מצליח לראות את הנקודה הראשונה שממנה מתפצל הטוב והרע, או אם נחדד את המקום שבו הרע ... האם דבר אחד ממש, הרי שאז הנך מוטרד. ברמה של האחדות על האדם להיות אמיתי עם עצמו עד הסוף, להבין למה הדבר הרע ביותר בעולם, למה גם הוא שווה ערך בדיוק לדבר הטוב ביותר בעולם. ואם יש הבנה כזו הרי שתחווה את כל הדברים שקורים לך או לילדים שלך במידה ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא ילדים - לחץ כאן...