... בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו" [24]. לפי תיאורים אלה, אם יעקב כבר
ילד קטן, הוא וודאי אינו מתואר כדמות גדולה כמו הסבא אברהם. אבל, בל נחפז להכריע. "האדם אינו אלא תבנית נוף - מולדתו, / רק מה - שספגה אזנו עודה רעננה / רק מה - שספגה עינו טרם שבעה לראות" כתב המשורר [25] ועסק בו בעיקר בהשפעת נוף
הילדות על האדם. נראה לי שלא נחטא למשורר אם נשנה מעט ונאמר: "האדם אינו אלא תבנית - נוף משפחתו
וילדותו". כלומר, יש תפיסות הבאות להסביר, לפחות חלקים מתפקוד האדם, מהתנהגותו ומתכונותיו, על ידי חוויות -
הילדות של האדם. לצורך הדיון הנוכחי נקבל תפיסות אלה כהנחת מוצא. לפי התיאור עד עתה, עם איזה מרכיבים
מהילדות, או עם איזה ניסיון ועם איזה התנסויות יוצא יעקב למרחב החיים? יעקב יוצא, לחרן כאשר "בצקלונו" תחושה של
ילד שני,
ילד קטן. הוא חסר אהבת אב, מונע ומופעל על - ידי אם דומיננטית, ומשתף איתה פעולה במעשה רמייה. יחסיו עם אחיו הגדול עוברים ממאבק ברחם ועד גילויי שנאה ואיומים על ... ויתן לו את רחל בתו לו לאשה" [31]. לקראת סוף הפרשה, יעקב כבר בעל נשים,
ילדים ורכוש רב [32]. הוא מגלה שלבן, שכבר רימה אותו פעם אחת, משנה יחסו אליו: "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום" [33]. בתגובה הוא מתארגן היטב ... [36]. הדיון הנוכחי מציע להבין את פרשת השבוע, פרשת "ויצא" כמתארת אדם
שבילדותו היה אדם סביל, מופעל, לא יוזם וחסר אהבת אב, עובר שינוי ומתפקד כאדם בוגר אוהב, פעיל, יוזם מתחשב שאינו חושש לעמוד על זכויותיו. ממש זה הקטן, גדול נהיה!!! ... הוא יצליח ויעלה. אכן, אדם יכול לחפש מקור לחולשותיו ולכישלונותיו בעברו,
בילדות המוקדמת ולהאשים בכך את הוריו ותהליכי גידולו והתפתחותו. זו אחת הדרכים גם להצדיק התנהגות ללא קבלת אחריות אישית. סביר שאדם כזה עשוי להישאר תמיד
בילדותו למרות שמספר שנות חייו הולך ורב. העבר מסביר? אולי, במידה מסוימת. אבל, את העבר אי - אפשר לשנות! אפשר להבין את העבר. חשוב להסיק מסקנות ורצוי לממש וליישם ...