... מנוחות. אבל, המבחן האמיתי של האדם הוא בעיתות מצוקה או במצבים שהאדם לא שמח או לא
מאושר והכל הולך לו הפוך על הפוך, דווקא כאן האדם יכול להגיע למצב שאומרים לו להיות
מאושר. והוא שואל: כיצד אהיה
מאושר? האם ארמה את עצמי ואומר לעצמי שהכל טוב? הרי אני מרגיש שהכל כה נורא! והוא לא מבין דבר אחד, שההרגשה של הרע גררה את כל המצבים הללו בעבורו והוא לא יודע שזה מה שעשה לו ... וחי חיים חדשים שהאושר שלו בו לא תלוי בכלום ובשום דבר חיצוני, אז האדם הזה היה
מאושר באמת, כי לא היה תולה את האושר באירועים והיה הולך עד הסוף
ומאושר מתוך הפנימיות שלו בלבד, אך ורק מתוך הפנימיות שלו. כי כל זה שהאדם לא
מאושר, ומרגיש תחושת תסכול שלא עמד במשימה כפי שרצה - הכל בא מאותה תחושה רעה שהייתה לו קודם לכן, ולא הדברים עצמם שקורים גרמו לו לתחושה הרעה. האושר שלו היה תלוי בדבר. ... להפיג את חוסר האושר בחוסר הצלחה, וזה בא לפעמים מתוך הענשה עצמית שהאדם לא מספיק
מאושר הוא "חייב" לשחק כדי "להירגע" הכל במרכאות ולא אמיתי. אדם כזה גורם לדברים אחרים שהוא רוצה להתפספס כי הוא לא מרגיש ראוי מספיק כדי לעשות דברים שיקדמו אותו באמת, כי הוא מרגיש לא מספיק
מאושר והוא חושב שהמשחק ייתן לו את האושר, או האכילה המופרזת תתן לו את האושר, או ההתפלספויות המיותרות אצלו יגרמו לו תחושת אושר במקום לעשות משהו מועיל עם עצמו ולנתח באמת ... אמנם לעתים פחות מוחבא בה, אבל הוא לא במשנה תוקף כדי להדריך את האדם לחיים
מאושרים. ולכן, אין לקחת מהילדות של האדם דוגמא, וגם לא מהעוללות הוכחות וראיות, כי הפוטנציאל של האדם עדיין יותר גדול אף מזה, וגם אם ייקח את כל תקופות האושר בחייו, יגלה ... באמת. כי האדם לא באמת רוצה לחזור לתקופה מסויימת, אלא הוא רוצה להגיע לשמחת חיים
מאושרת ולהיות במצב הכי
מאושר שאפשר. ולכן, הזיכרון של האירועים שהוא צובע בורוד זה כדי לחזור לשמחת החיים שלו, אבל אפילו לא לשמחה הקודמת אלא לחזור לעצמו האמיתי שלא הרשה לעצמו להיות עד כה, להיות הוא באמת. ואדם כזה, שהופך להיות מי שהוא באמת, כלומר
מאושר ושמח הכי הרבה שאפשר, משיג את הרצון הכמוס הזה. ובעצם, האדם לפעמים חושב ואומר איך אשיג את הדברים הללו? אני מרמה את עצמי, זה לא יכול להיות אני סתם מנחם את עצמי, דבר ... ואם הוא היה יודע את הדבר הזה, כמה הוא יקבל בעד האושר הזה שלו, הוא היה הופך
למאושר ביותר. והכל משינוי פרספקטיבה שלא צריך לחפש כפתור ואפילו אין צורך במאמץ וזה הדבר הכי פשוט ולכן הכי מזולזל בעולם. אבל האדם יכול להתגבר על הדברים הללו, ולהבין שכל מצב שהאדם חסר שביעות רצון זה רק בגלל שהוא לא
מאושר בשלמות. והכל מתחיל מהמחשבה של האושר בשלמות שמובילה את האדם להיות
מאושר בשלמות. וכאשר האדם מבין שכאשר הוא
מאושר בשלמות מתוך הפנימיות שבו בלבד, באושר פנימי בשלמות, אז הוא מממש גם את הפוטנציאל בשלמות. ואין חוסרים, ואין גרעונות, והכל טוב. ואפשר להיות
מאושרים הכי טוב שאפשר ואפילו הדבר הזה מעל לעשות את הכי טוב, כי האושר הזה אפילו לא תלוי בלעשות את הכי טוב, ולכן זה יותר טוב מטוב. ואדם שואל איך אפתור דברים? בשתיקה? מתוך ... צריך לבוא מהפנימיות בלבד, כי כל השאלות הללו לבושים לדבר האמיתי של איך להיות
מאושר באמת. ולכן, התשובה לשאלה היא אחת: האדם כאשר הוא מרגיש הכי טוב שאפשר משיג את התוצאות הכי טובות שאפשר הוא יודע שהוא עושה את הדבר הכי טוב שאפשר, הוא מבין שהוא יודע ...