אחריות אישית - ממזמור תהלים לגן עדן
אחריות אישית ממזמור תהלים לגן עדן בשמחה נפתח את העיון המחודש במקרא [1]. "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ... להכיר הטוב והרע, הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם". במלים אחרות, מרגע שהאדם עומד על דעתו, מרגע שהוא מגיע לבגרות הבחירה היא בידו
והאחריות לבחירתו היא עליו. זו תובנה חשובה ביותר. לא משנה מה המוצא, או מה התרבות או האווירה בה גדלת, בבגרותך רק אתה הוא האחראי להתנהגותך ... בחבורה החורשת רע, כלומר הוא כבר חלק מהם. לאחר השלב הראשון והשני הייתה לו אפשרות לנוע הצידה ולא להגיע להתיישבות המחברת לרע. כלומר
האחריות היא בכל מקרה ובכל שלב בידי ובתבונת הבוחר. אני מוצא כאן השלכה גם לפרשת השבוע, פרשת בראשית. בפרשת בראשית אנו רואים את האדם מידרדר מהפרת איסור "ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו" [8], דרך בריחה
מאחריות אישית "ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל" [9] ועד לרצח "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" [10]. האם האירועים האלה יכלו להתנהל אחרת? שאלה כמעט מיותרת, עדיף לבחון יחד את מושג
האחריות האישית. האם אדם, חווה וקין מתוארים כבעלי יכולת או כישור ליטול
אחריות אישית? לטעמי לא. הם הראשונים [11], אין להם ממי ללמוד. יתר על כן, גם כאשר נאמר להם הם עדיין לא מסוגלים להבין ערך ותוצאות ... רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו" [12]. קין אינו מסוגל עדיין להבין מה זה חיים ומה זה רצח, אדם וחווה עדיין לא מבינים מה פירושה של נטילת
אחריות אישית להתנהגות. פרשנות זו מבוססת על הכתוב ממנו ברור שאדם וחווה וגם קין אינם נענשים אלא מוזמנים ללמוד לקח [13]. אבל, איננו ...