הכרת הטוב - לעצור לרגע ולומר תודה! הכרת הטוב המירדף אחר הכסף או כל דבר אחר גורם כמעט לכל אדם להיות ככ אובססיבי עד כדי כך שמישהו שכח לעצור לרגע ולומר תודה תודה על מה שיש לנו וליהנות מהחיים, ועל מה שניתן לנו על החברים הנפלאים שעומדים לצידנו על ילדינו המקסימים...מתגמד חושב הוא לעצמו: על מה התלוננתי? מה חיפשתי? למה לא יכולתי להודות על שאני בריא על שיש לי עבודה מסודרת? מתי מגיעים להכרה הזאת? רק כשהבריאות עולה לסדר היום? או כשחל שינוי פתאום בחיי העבודה ולפתע הופכים להיות מובטלים? למה רק אז? הרי גם ילד קטן שמקבל מתנה יודע הוא להודות ולומר תודה אז למה איננו מודים על המתנות שיש לנו? מה שמלמדנו כי עלינו תמיד להודות על מה שיש לנו ולומר תודה

מערכות יחסים - נתינה - כמה יש לתת? נתינה אמיתית הינה נתינה ללא תנאים וסייגים האומרת שברגע שנתתי סיימתי את שלי ואיך הצד השני שלי יגיב לא מענייני בכלל, אני את שלי עשיתי אך מה קורה ועם זה שהענקתי מעצמי הצד השני מפגין זילזול כלפיי האם יהא עלי להתחרט על הנתינה...נכון שהדבר מביא לתסכול וחוסר הערכה אך זה לא צריך לשנות את מהותינו כלל וכלל, אלא להמשיך לדבוק בשאיפתינו לעזור ולהעניק, כי הרי איננו מצפים לתמורה הכל בבחינת לא תצפה לא תתאכזב כי עצם הציפיה להכרת התודה שאינה ניתנת הינה מאכזבת רק ההבחנה היא עד כמה יש לתת יש לתת כפי יכולתי ולא מעבר לכך, שלא יהיה במחיר פגיעה בעצמי, משפחתי אחרת ייצא שכרי בהפסדי כמו כן לא לחנוק את הצד השני כדי לא להביאו לידי כך שהתוצאה שתתקבל תהיה הפוכה לעיתים הצד השני אינו יודע לקבל, ובשל כך הוא אינו מעניק אהבה, ובכך חסרונו אך לא חסרוננו...

פניית פרסה - השינויים שעלינו לעשות לפעמים זהו סיפור על שני אנשים זרים אשר בא להמחיש לפנינו את השינויים שעלינו לעשות לפעמים מעשה שהיה וכך זה התחיל: באחת מהטיסות שלי, משך את תשומת ליבי איש שישב לשמאלי. הוא היה אוכל קציצת בשר לא כשרה. על מעטפת הארוחה שלו...הרבה זוגות היו יכולים להציל את נישואיהם אלו רק היו מסכימים לבחון אופציות אחרות. אלו היו מוכנים לסגל לעצמם פניית פרסה, במובן של לוותר או להגיד: אני מצטער. מערכות יחסים רבות יכולות להמשיך ולפרוח אם נדע להיות קצת יותר גמישים, מתחשבים, סלחנים, נשכח מהשגיאות של האחר, נתמקד בנקודות החיוביות של האחר, ונשאף באמת להתחיל דף חדש. בואו ונעשה בכל יום פניית פרסה קטנה, ונציל בכך את מערכות היחסים שלנו והנשואים שלנו.

הוי דן את כל האדם לכף זכות - מעשה שהיה אספר מקרה אמיתי שנקלעתי לתוכו ביום בוקר אחד עליתי לאוטובוס וישבה בכסא המיועד לנכים בחורה צעירה לאחר זמן מה עלתה אישה זקנה לאוטובוס והצעירה לא הציעה לה את מקומה החלה האישה הזקנה לגדף ולקטר, איך הבחורה הצעירה לא קמה...יהפוך גם ליבו ורגשותיו לחיוביים האם לנו לא קורה שאנו נוהגים לעיתים לא כפי שצריך? האם היינו רוצים שישפטו אותנו בחריפות כל כך מהר? ראיית מגרעותיו של החבר נובעת מההתיחסות שלנו אליו המגמה היא לא להגן על האדם שעושה מעשים רעים אלא לרכך את ליבו של המסתכל, ולא למהר לשפוט אלא להתיחס בצורה חיובית אל האדם הרי אין אדם רע, יש אדם שרע לו ואם אנו קרובים לאותו אדם וביכולתינו לעזור לו לשנות מעשיו או דרכיו אזי התמורה שלנו גדולה

משא או מסע - לא כובד המשא מכריע אותנו, אלא איך שאנו נושאים אותו חברה אמרה לי היום ורדית, קשה לי שאלתי מדוע? קשה לי נפשית, כל השנה האחרונה לא הולך לי התגרשתי עברתי עיר אחרת עם הבן שלי פתחתי זוגיות עם גבר שחשבתי שאוהב אותי פתאום מסתבר לי שהוא ואני לא שותפים...כיצד אנחנו נושאים את המשא על כתפינו המשא יכול להיות קל ביותר, אך בתחושותינו האמיתיות זה הקושי הכי גדול שאנחנו חווים וכאן מהות הדברים המשא שעל ליבינו יכול להיות קל ואפילו לא ניקרא לו משא אלא מתנה שקיבלנו שאם נדע להשתמש בה נוכל להתרומם ממצבנו ולא להתמוטט ושיש בידינו היכולת לעלות ולא לרדת והנגע יהפוך לענג כמו השוקולד לפעמים הוא מריר ולפעמים הוא מתוק אבל בכל מקרה הוא שוקולד שאנחנו אוהבים או כמו הלימון יכול להפוך לקצת מתוק אם תהפכי אותו ללימונדה כל העניין הוא בגישה שלך אלו לא הניסיונות ששוברים אותך אלא...

להיות אמיתי - כמה אנחנו אמיתיים עם עצמנו? האם נהיה מוכנים להודות כשרע לנו? קשה לנו? או כשאיננו מצליחים, לבוא ולומר: לא הלך לי איני מצליח / ה חלק מהמודעות העצמית שלנו היא להיות אמיתיים עם עצמנו עם רגשותינו הרי לא תמיד הכל הולך חלק הרבה אנשים לא יודו בכישלונם...התנהגות שהייתי רגילה אליהם אבל אני לפחות אמיתית יודעת מה נכון ומה לא נכון ואיך אתם? חושבים שאתם מסוגלים לבוא ולהודות בקושי? או אתם מאלו שאומרים: הכל מושלם אני תמיד אומרת: שחלק מהריפוי העצמי הינו ההכרה במה שיש לתקן כל הזמן עבודה עצמית כן עבודה עצמית לאט לאט הדברים ישתפרו ומשתפרים כי מתוך הקושי אדם ניבנה