האם נהיה מוכנים להודות כשרע לנו?

קשה לנו?

או כשאיננו מצליחים, לבוא ולומר:

לא הלך לי

איני מצליח / ה

חלק מהמודעות העצמית שלנו היא להיות אמיתיים עם עצמנו

עם רגשותינו

הרי לא תמיד הכל הולך חלק

הרבה אנשים לא יודו בכישלונם, או באי הצלחתם

כי זה ייפגע באגו שלהם

יציעו להם עצות

לא כולם אוהבים את זה, לא אוהבים לשמוע מה עליהם לתקן

אבל אני כן מעיזה לבוא ולהודות

שהחגים עושים לי רע למשל

כן אני תמיד מחייכת ואומרת אני מודה על מה שיש לי

אבל לעיתים כשאני עם עצמי

ואני לבד אני יודעת שקשה לי

הלבד הזה

מדובר ברגשות שלי כלפי עצמי

עבודה עצמית שעלי לעבוד

לשנות דפוסי התנהגות שהייתי רגילה אליהם

אבל אני לפחות אמיתית

יודעת מה נכון ומה לא נכון

ואיך אתם?

חושבים שאתם מסוגלים לבוא ולהודות בקושי?

או אתם מאלו שאומרים:

הכל מושלם

אני תמיד אומרת:

שחלק מהריפוי העצמי הינו ההכרה במה שיש לתקן

כל הזמן עבודה עצמית

כן עבודה עצמית

לאט לאט הדברים ישתפרו ומשתפרים

כי מתוך הקושי אדם ניבנה