נתינה אמיתית הינה נתינה ללא תנאים וסייגים האומרת שברגע שנתתי סיימתי את שלי

ואיך הצד השני שלי יגיב לא מענייני בכלל, אני את שלי עשיתי

אך מה קורה ועם זה שהענקתי מעצמי הצד השני מפגין זילזול כלפיי האם יהא עלי להתחרט על הנתינה מצידי?

נכון שהדבר מביא לתסכול וחוסר הערכה אך זה לא צריך לשנות את מהותינו כלל וכלל, אלא להמשיך לדבוק בשאיפתינו לעזור ולהעניק, כי הרי איננו מצפים לתמורה הכל בבחינת "לא תצפה לא תתאכזב" כי עצם הציפיה להכרת התודה שאינה ניתנת הינה מאכזבת

רק ההבחנה היא עד כמה יש לתת

יש לתת כפי יכולתי ולא מעבר לכך, שלא יהיה במחיר פגיעה בעצמי, משפחתי אחרת

"ייצא שכרי בהפסדי" כמו כן לא " לחנוק" את הצד השני כדי לא להביאו לידי כך שהתוצאה שתתקבל תהיה הפוכה

לעיתים הצד השני אינו יודע לקבל, ובשל כך הוא אינו מעניק אהבה, ובכך חסרונו אך לא חסרוננו

אין לנו אפשרות לשנות את רגשות הצד השני אולם הנני מאמינה שמעשינו הינם לטובה הרי איננו עושים למען הכרת התודה אלא למען המעשה הטוב כשלעצמו

אולם אל לנו לשכוח לא להפריז במתן הנתינה כי אז מעשינו יהיו בבחינת חיסרון