רוחניות - בין ייאוש ותקווהרוחניות - בין ייאוש ותקווה בתקופה האחרונה אני מרגיש שאין לי עוד לאן להתקדם בדרך הרוחנית, וחש יאוש מהאפשרות להתעורר. מה קורה לי? הנה ... אבל יכול גם להיות שיש עוד דרך, ושמסיבותיך אינך הולך בה עד תומה. בכל מקרה, אני מחזק את ידיך, ומקווה שתמצא את התבונה והכוח לקחת את הייאוש בפרופורציות ולהיות טוטאלי וכן. האם הגעה לנקודת הייאוש היתה שלב הכרחי בדרך ... אחרת מזו שאני חווה. אני נופלת שוב באותם שקרים ובאותן אשליות. אך אני מכנה אותם שקרים ואשליות רק משום התקווה שזה מה שהם. הם חוזרים על עצמם תמיד. אני מזהה אותם לפי התחושות והרגשות. כל הזמן אותם מבנים מזויינים ... מחדש למאמצי העקרים לחפף אותם לקיבנימאט, או לפחות לראות דרכם ולהשאר איתנה. אין לי אמון אמיתי באור. יש לי תקווה, יש לי רצון. אך בזמן אמת אני רואה שוב ושוב עד כמה אני חסרת אמון וכמה אני חסרת אונים ... (מפיהם של המורים), אך ההדהוד מתרחש בתוכך. וזה הרבה. אמנם, אל מול מחשבות של אין - מוצא ואין - תקווה ואין - סדק ההדהוד הזה נראה חסר ערך. אולי אפילו מציק (אולי כבר היה עדיף לי להיות עיוורת), אבל ... לברוח, ואחר כך עשו מזה את הסרט שמוכתר כרגע כסרט האהוב ביותר של כל הזמנים באתר imdb, חומות של תקווה. אין בקיר אפילו סדק? אז נחפור מנהרה בכפית. הדרך הרוחנית היא בדיוק זו: לחפור את המנהרה שלך מהתא, שעבור רוב בני האדם אין בו סדק ואין בו תקווה. הבריחה הגדולה נראית בלתי אפשרית. גזר הדין הוא מאסר עולם, החומות עבות, השומרים חמושים, והחופש נראה לגמרי דמיוני, אבל ...